המלך חוסיין שמר על קשרי הממלכה עם בריטניה. הוא היה דובר אנגלית רהוטה מלימודיו באקדמיה הצבאית הבריטית סאנדהרסט, מה שהפך למסורת בקרב צעירי בית המלוכה ההאשמי עד לימינו. המלך הצעיר התגלה ככישרון מראשית דרכו. הוא עמד בלחצים הכבדים שהופעלו עליו, בעיקר על-ידי מצרים בשליטת גמאל עבד א-נאצר. הוא אומנם נמנע מלהתערב במלחמת סיני ב-1956, אך הלחץ של הפלשתינים בירדן שתמכו בנאסר הלך וגבר. כדי להוריד את הלחץ ובו בזמן לחזק את אחיזתו בשלטון, התנתק חוסיין מן החסות הבריטית. הוא פיטר את הקצינים הבריטים שפיקדו על הצבא, כולל מפקד הצבא גלאב וריכז בידיו את האחריות לביטחון הממלכה. שנה לאחר מכן עמד חוסיין בפני מרד של מפקד הצבא החדש שמינה, עלי אבו נוואר, שהתרכז בעיר זרקא. חוסיין ניצל בזכות נאמנות צבאו ובעיקר הגרעין הפיקודי הבדווי-צ'רקסי. המרד הביא את המלך חוסיין להנהיג צעדי דיכוי נגד מפלגות אופוזיציה ולהתרחק ממצרים וסוריה שנחשדו בחתרנות ובקשר למרד. חוסיין חיזק את קשריו עם קרובי משפחתו ההאשמים בעירק, שגם הם היו ביחסים טובים עם בריטניה. אולם מעט אחרי הברית עם עירק ב-1958, צפה חוסיין בזעזוע בהפיכה שאירעה בעירק, שהסתיימה בתליית בן דודו בבגדד. בסוף שנות ה-50 הגיע כוח בריטי להגן על הממלכה, אחרי שחש המלך כי שלטונו בסכנה מבית (הפגנות פלשתינים) ומחוץ (ברית סורית-מצרית, "הקהילייה הערבית המאוחדת"). בשנות ה-60, כשהתייצב משטרו, חש חוסיין בטוח דיו לשוב וחדש את קשריו עם מצרים וסוריה והוא אף חתם על ברית צבאית עם עבד א-נאצר. במלחמת 1967 עשה את הטעות החמורה והצטרף למצרים ולסוריה במלחמה נגד ישראל, אחרי שהוטעה על-ידי מצרים באשר לתוצאות המלחמה. ישראל כבשה הגדה המערבית וההאשמים איבדו את השליטה בירושלים. בסוף שנות ה-60 התחזק ארגון אש"ף בירדן. הוא ביצע פעולות טרור נגד ישראל משטח ירדן, וישראל תקפה בתגובה. בספטמבר 1970 חש המלך חוסיין איום קיומי כתוצאה מהמאבק של אש"ף בשטחו, והורה לגרש את הלוחמים הפלשתינים מארצו. הצבא הירדני טבח בפלשתינים (ספטמבר השחור) וחיסל את בסיסי אש"ף בממלכה.

הסכם שלום

במלחמת יום כיפור לא שב המלך על הטעות של ששת הימים. אף ששלח חוסיין שתי חטיבות להילחם מהגבול הסורי, הפעם נמנע ממלחמה ישירה עם ישראל. מחשש מפני הרוב הפלשתיני (כ-60%), ניהל חוסיין את מגעיו עם ישראל בחשאי, במטרה להשיב לשליטתו את הגדה המערבית. הסכמי אוסלו בין ישראל להנהגת אש"ף, העניקו לגיטימציה למלך לנהל מגעים גלויים עם ישראל. ב-1994 חתם חוסיין הסכם שלום עם ממשלת יצחק רבין. מאז נשמר ההסכם, למרות הצעות בלתי פוסקות של הפרלמנט הירדני לבטלו. הסכם זה נשאר איתן עד ימינו, למרות הביקורת הרבה שהפנה בית המלוכה נגד מדיניות ישראל בשטחים, במיוחד בזמן האינתיפאדה השנייה.

לפני מותו ב-1999 ממחלת הסרטן, מינה חוסיין את בנו עבדאללה ליורשו, וזה בתורו מינה את הנסיך חמזה, אחיו למחצה, ליורש העצר. בכך למעשה נושל מתפקידו הנסיך חסן, אחיו של חוסיין, שהוכרז כיורש העצר עוד ב-1965. נושא המתח בין אחיו של המלך לבנו, נשאר נושא למתיחות גם בימינו, כפי שמוכיחים האירועים האחרונים. המלך עבדאללה השני המשיך את מסורת הנאמנות למערב (ארה"ב ובריטניה) ולמד באקדמיות צבאיות בבריטניה וארה"ב. האתגר המשמעותי ביותר לשלטונו התרחש בתקופת הטלטלה בעולם הערבי שהחלה ב-2011. כוחות הביטחון הירדנים התמודדו עם מהומות בירדן, בהן בלטו התנועות האיסלאמיות. לראשונה בתולדות הממלכה, החל תהליך של הוצאת תנועת "האחים המוסלמים" מחוץ לחוק. פירוק התנועה האיסלאמית בירדן בשנתיים האחרונות מהווה שינוי משמעותי ביחס הממלכה ההאשמית כלפי האיסלאם הפוליטי. ירדן הייתה אחת המדינות היחידות בעולם הערבי ששילבו את התנועה האיסלאמית בפרלמנט. עבדאללה מתמודד בעשור האחרון עם קשיים כלכליים רבים כתוצאה מגל הפליטים הסוריים שברחו ממלחמת האזרחים. המשבר הכלכלי החמיר לאחרונה עוד יותר בעקבות משבר הקורונה שפקד את הממלכה. העוני והאבטלה בממלכה עולים בהתמדה כל יום.

נסיון הפיכה?

בשבת האחרונה החלו כוחות הביטחון הירדנים בגל מעצרים של חשודים בקשירת קשר נגד שלטון המלך. החשד, לפי הפרסומים, הוא שנסיון ההפיכה נרקם על-ידי חמזה בן חוסיין, אחיו למחצה של המלך עבדאללה. חמזה, בדומה למקרה של הנסיך חסן לפניו, הודח מתפקיד יורש העצר ב-2004, רק חמש שנים לאחר מינויו לתפקיד. המלך עבדאללה חיכה עוד חמש שנים, ומינה את בנו חוסיין (אז רק בן 15) ליורש העצר במקומו של חמזה המודח. אין ספק כי תסכולו של חמזה רב. הוא הוכן לתפקיד ולמד באקדמיית סאנדהרסט, היה ידוע כקצין מצטיין בצבא הירדני ואף קיבל את תפקיד ראש המועצה לענייני אנרגיה. לפי פרסומים בתקשורת הערבית, לאחרונה הרבה לבקר את המשטר וטען כי קיימת שחיתות רבה בצמרת. הוא לא נאסר אלא הושם במעצר בית, כיאות לבן אצולה. בתקשורת דווח על עצורים נוספים, אולם רק שני שמות פורסמו עד עתה - חסן בן זיד מהמשפחה ההאשמית שהיה בעבר שליח המלך בסעודיה והכלכלן ממוצא פלשתיני באסם עוודאללה. קשריהם של שניהם לסעודיה והאמירויות עוררו גל של תיאוריות קשר שמהימנותן לא ברורה. יש להניח כי אין מדובר בניסיון הפיכה כי אם בסיכולו של איום פוטנציאלי, משום שלא הייתה פעולה אלימה כלשהי נגד בית המלוכה או נסיון השתלטות על כלי תקשורת או גופי שלטון. יש להניח כי המוח'אבראת (המודיעין הירדני) מנסה לשמור על יציבותו של השלטון בתקופה רגישה זו. יש לזכור, כי בנוסף למשבר הכלכלי הקשה ולמאבק השלטוני נגד האחים המוסלמים, קיים גם חשש מהשפעתן של הבחירות שאמורות להתקיים ברשות הפלשתינית, אם ינצח בהן החמאס.

תמיכה בעולם הערבי

כמעט כל המדינות בעולם הערבי הביעו תמיכה בצעדי בית המלוכה ההאשמי. להצהרת הסולידריות עם הבית ההאשמי הצטרפו גם הליגה הערבית ומועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ. נסיונות הפיכה בבתי המלוכה בעולם הערבי אינן בגדר חידוש. בסעודיה מונה מוחמד בן סלמאן ליורש העצר, לאחר שאביו המלך סלמאן הדיח את אחיינו מתפקיד זה. בקטאר הדיח השיח' תמים את אביו בסיוע אמו, הנסיכה מוזה רבת ההשפעה. ניתן לכנות שינויים אלה כ"זעזועים רכים" ביחס להפיכות אלימות שהתבצעו על-ידי גנרלים במצרים, בסוריה בועירק בעשורים האחרונים.

אי של יציבות

התייצבותן של רוב מדינות האזור לצידו של מלך ירדן מלמדת כי יציבותו של הבית ההאשמי חשובה להן. לא רק שהן חוששות מגל מהפכות ערביות חדש, אלא בגלל שירדן הייתה ונותרה גורם מייצב באזור. הממלכה אף קלטה פליטים שהציפו אותה, מעירק בשנות ה-2000 ומסוריה בעשור שאחריו. ירדן אומנם תמכה במרד בסוריה, אך נזהרה שלא לקרוא תיגר על משטרו של בשאר אסד, כפי שעשתה טורקיה. למרות שלירדן אין כמעט אוצרות טבע, היציבות בממלכה נשמרה בזכות הדגש ששמה על מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, איכותם הגבוהה של מנגנוני המודיעין ובמידה לא מועטה בזכות הלגיטימיות הפוליטית והדתית של בית המלוכה ההאשמי. ירדן קרובה לציר הסוני המתון של סעודיה, מצרים והאמירויות והיא נותרה בת ברית נאמנה של ארה"ב ובריטניה באזור. מבחינתה של ישראל, יציבותו של בית המלוכה ההאשמי היא ערובה לשקט בגבולה הארוך ביותר של המדינה.