היום בו החליטה מועצת העם על הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל היה בה' באייר התש"ח (1948). טרם הקמת המדינה כאשר שלטונות המנדט הבריטי הגבילו את עליית היהודים לארץ ישראל, בוצעו על-ידי המחתרות (ההגנה ואצ"ל) מבצעי העפלה לארץ לאלפי עולים שהובאו לארץ ללא רישיונות מהמנדט הבריטי.
ניסיונות לא מעטים נעשו על-ידי הארגונים השונים, כולל לח"י, לשחרר את הארץ מהשלטון הבריטי. בי"ז בכסלו התש"ח (29 נובמבר 1947) נתקבלה בעצרת האומות המאוחדות החלטה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, דבר שהביא להתלהבות והתעוררות בקרב היהודים שחיו בארץ ובעולם. לאור זאת, החלו הערבים במאבק נגד החלטת האו"ם, במעשי רצח והתנפלויות על יישובים יהודיים. ביום ה' באייר התש"ח, בשעות אחר-הצהריים של יום השישי, התכנסו חברי מועצת העם ומנהיגי הישוב בעיר תל אביב בבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד והכריזו על הקמת מדינה ישראל.
בלילה שלאחר מכן פרצה מלחמת השחרור בין כל צבאות ערב לבין הישוב היהודי שחי בארץ. בתום חודשי המלחמה נחתמו הסכמי שביתת הנשק עם צבאות ערב וכך נקנתה עצמאות ארצנו בדם רב.
כ-700 אלף פליטים יהודיים ברחו ממדינות ערב נוכח גל הפרעות שנפתח כנגדם עקב הניצחון של צה"ל על צבאות ערב. רוב העולים הגיעו בתחילת שנות החמישים ושוכנו מחוסר ברירה במעברות. המדינה בחיתוליה התחילה בקליטת עלייה בתנאים קשים תוך הנהגת מדיניות של כור היתוך וצנע כלכלי.
בעקבות ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל, קבעה ממשלת ישראל את היום הזה כיום חג לאומי. בהתאם לכך קבעה הרבנות הראשית לישראל את היום כיום שמחה, הודיה, תפילה ואמירת פרקי הלל, כמו-כן נוהגים לערוך סעודה חגיגית כנהוג בחגי ישראל.
בבואנו לסקור את מהותו של החג, בין היותו חג עממי - יום העצמאות, לבין היותו חג דתי לאומי - חג העצמאות, יש לראות שחג העצמאות אינו חג מדרבנן שנקבע על-ידי חכמינו בתקופת בית שני. הרבנות הראשית לישראל, שלה כוח פסיקת ההלכה בדורנו, היא שקבעה את יום זה כיום מיוחד. לכן, ישנם חוגים דתיים, שלדעתם כבר לא ניתן לקבוע חגים חדשים, והציבור היחידי החוגג היום את חג העצמאות הוא הציבור הדתי-לאומי. ציבור זה רואה את הקמת המדינה כ"אתחלתא דגאולה" עד לגאולה השלימה בבוא משיח צדקנו. כדי להגיע לגאולה השלימה יש לחתור להגברת אופיה היהודי של המדינה, לחתור לערכים המחברים אותנו למורשת ישראל, להיות אור לגויים, שיקוימו בנו דברי הפסוק "ותוליכם מהרה קוממיות לציון עירך" (מתוך התפילה לשלום המדינה).
תלות במעשים
החגיגה במסגרת הדתית באה לידי ביטוי במתן דגש להיבט הרוחני באמצעות תפילה, פרקי הלל, סעודת הודיה וסיורים בארץ. יום העצמאות לציבור שאינו מקפיד בשמירת המצוות הדגש הוא בהיבט הגשמי, נשפים ואירועים תרבותיים. אם נפנה את מבטינו למשמעות של חג העצמאות כחג, נראה שהוא יוצא דופן מהסיבה הפשוטה היות שאין חג המציין את כניסת בני ישראל לארץ ישראל במהלך ההיסטוריה. אין חג המציין את כניסת בני ישראל לארץ ישראל בימי יהושע בין נון. אין חג המציין את שיבת ציון לאחר גלות בבל. יש התולים זאת שנתינת ארץ ישראל לעם ישראל תלויה במעשים שלו. גם לאחר שקבלנו את הארץ המעשים יכולים להביא להמשך הגלות ח"ו או להישארות בה.
בראייה אמתית ניתן לראות שבני ישראל נכנסו לארץ כנען בהנהגתו של יהושוע למועד חג הפסח, ארבעים שנה בדיוק לאחר יציאת מצרים. הם הציבו את היעד בכניסה לארץ. ההגעה לארץ הייתה חשובה יותר מהיציאה ממנה. לאור זאת, ניתן לראות כי מעמדו של יום זה כחג לא נתקבל בקרב כל רבני ישראל. מחד-גיסא חלק מהרבנים ראו בתקומת מדינת ישראל ובחירותו אירוע דתי - ראשית צמיחת גאולתנו, אומנם על-ידי בני אדם אך מאחוריהם ניצבת ההשגחה המכוונת את ההיסטוריה.
מאידך-גיסא היו חוגים בעולם הרבני שהסתייגו מהקמת המדינה ומיום העצמאות. התנגדותם הייתה לעצם התחייה הלאומית, לדעתם הגאולה המשיחית תהייה ניסית. טענה נוספת הייתה בהתנגדות לשיתוף פעולה עם תנועה חילונית שתכריז חג לעצמאות המדינה על-ידי מנהיגים חילוניים.
במשך הזמן האחרון עת עברנו את התקופה הקשה של נגיף הקורונה, ראינו את מה שקורה בעולם, ההתמודדות אל מול הנגיף ומה שקורה במדינתנו. יש לראות דווקא את היום הזה כיום גאולת העם ועצמאותו בארצו, ולכן התוכן המעצב יום זה אמור להיות קשור לגאולה. אותם הרבנים שפעלו להנצחת יום זה כחג פעלו בעיקר בנושא סידור התפילה שהתאפיינה בנטילת מוטיבים מתפילות השייכות למועדים (הלל לדוגמא) והתאמתם ליום זה.
בה' באייר תש"ט פרסם בית הכנסת הגדול בתל אביב 'סדר התפילה לחג העצמאות הראשון במדינת ישראל. במהלך השנים יצאו מהדורות שונות מטעם הרבנות הראשית, מהדורתו של הרב משה צבי נריה, הקיבוץ הדתי, הסוכנות היהודית ועוד. עדיין אנו רואים שחג העצמאות על הלכותיו ומנהגיו לובש צורה ופושט צורה, עדיין בראשית צמיחת עיצובו.
