התכנסנו כאן היום על-מנת לציין את סיום כהונתו של חברי כאח לי, המשנה לנשיאה, השופט חנן מלצר, בבית המשפט העליון.
באירועי פרישה משתלבות אלו באלו תחושות של שמחה ותחושות של עצב. תחושות של שמחה משום שעל-פי מצוות המחוקק אירוע הפרישה מתקיים בהגיע השופט או השופטת הפורשים לגיל 70. על כן זוהי גם חגיגת יום הולדתו של חנן. תחושות של עצב בשל צער הפרידה, ואני מודה ומתוודה כי הפרידה מחנן והמחשבה כי החל ממחר לא יישב עוד לצדי על כס השיפוט - קשה לי במיוחד.
כפי שסיפרתי בטקס הצהרת האמונים של חנן כמשנה לנשיאה, שהתקיים ביום 30 באוקטובר 2017 בבית הנשיא, ההיכרות ביני ובין חנן היא ארוכת שנים. תחילתה בימים שבהם היה פרח-משפט באוניברסיטת תל אביב, שם החל את לימודיו כעתודאי. היה זה בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת וכבר אז בלט חנן בהצטיינות יתרה כתלמיד חכם, מעמיק וידען.
לימים, בעת שכיהנתי כשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוא הופיע בפניי כעורך-דין, בעיקר בתיקים מתחום המשפט המינהלי, והופעותיו היו עונג צרוף של ידע משפטי, העמקה ודרך-ארץ. בשנת 2007 מונה חנן לשופט של בית המשפט העליון, ועשה היסטוריה כעורך הדין הראשון בדורות האחרונים שמונה לבית משפט זה הישר מן המגזר הפרטי, שבו צמח ובו סלל את דרכו המקצועית בהצלחה רבה.
מאז ועד היום, כפי שיעידו חברינו השופטים היושבים עמנו כאן וגם אלה שפרשו בינתיים, מצא חנן את מקומו הטבעי על כס השיפוט. כחבר להרכב, כראש הרכב וכחבר במובן הפשוט של המילה, נהנינו מחדות מחשבתו, משנינותו, מניסיונו ומבקיאותו הרבה בתחומי המשפט השונים, וגם מחוש ההומור המקסים שלו. אנו, חבריו השופטים, התברכנו בו, והתברך בו ובפסיקותיו הציבור כולו.
הספרייה של בית המשפט העליון היא מגוונת ועשירה. היא אוצרת פסיקה וספרות משפטית מרחבי העולם. אך מגוונת ועשירה ממנה היא ספרייתו הפרטית של חנן, שידוע כאספן להוט של כל ספר בתחום המשפט וכמי שמקפיד להיות מעודכן תמיד בכתיבה האקדמית והמחקרית בארץ ובעולם. לצורך כך, אחד העיסוקים החביבים על חנן הוא שיטוט בספריות ובחנויות ספרים ברחבי העולם, גם כאשר אינו בקיא בשפת המקום, בחיפוש אחר "אוצרות".
המצוינות המשפטית שמאפיינת את דרכו של חנן לכל אורכה ניכרת היטב בפסיקותיו. פסקי הדין של חנן רחבי יריעה ושזורים בהם, לצד הדין הישראלי, מובאות מהמשפט העברי, מהמשפט המשווה ומן הספרות.
הוא הטביע את חותמו כשופט בפיתוח מרשים של המשפט הישראלי בתחומים שונים, אשר תקצר היריעה מלפרט כאן. על כן, אזכיר רק על קצה המזלג את כתיבתו על דוקטרינת ההגנה מן הצדק בעניין ורדי;
1 על עיקרון הזהירות המונעת בעניין גלאון
2 ולאחרונה בעניין אחריות לאומית
3; וכן את כתיבתו על דוקטרינת הנחיצות.
4
חנן הוא גם השופט הראשון והיחיד עד כה שעמד פעמיים ברציפות בראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת - בבחירות לכנסת ה-21 וה-22. בתפקידו זה חידש חנן הִלְכוֹת בְּחִירוֹת, וזכורה במיוחד בהקשר זה החלטתו התקדימית בקנה מידה עולמי, לאסור על מפלגות לייצר התארגנות אנונימית ממומנת ברשתות החברתיות, בין היתר, באמצעות "בוטים".
5
מזה כשלוש שנים וחצי שבהן אני מכהנת כנשיאה, התברכתי בחנן כמשנה, אשר מסייע בידי רבות במעשה ובעצה טובה. חנן מוּנה עוד בימי קודמתי וחברתי הטובה, הנשיאה מרים נאור, לעמוד בראש ועדת ההיגוי לקידום פרויקט השידורים הישירים של דיונים מבית המשפט העליון.
בזכות פועלו זה יחד עם יתר חברי הוועדה, הצלחנו להשיק בשנה האחרונה את פיילוט השידורים הישירים ולקיים עד כה מספר דיונים במסגרת הפיילוט שהועברו בשידור ישיר, וכל החפץ בכך יכול היה לצפות בהם. שידורים אלה יש בהם תרומה מהותית להגברת השקיפות והם נושאים חשיבות מיוחדת נוכח העובדה כי הם נערכו במהלך השנה שבה פקדה אותנו מגיפת הקורונה, על כל מגבלות המרחק וההתקהלות שבאו בעקבותיה.
אחת התובנות שחביבות עליי במיוחד בנוגע לכישורי השיפוט, שייכת ללורד צ'נסלור לינדהרסט (Lyndhurst) בן המאה ה-19, אשר נשאל כיצד הוא בוחר את המועמד המתאים לשיפוט - והשיב:
"ראשית, הוא צריך להיות ישר.
שנית, צריכה להיות לו מידה סבירה של חריצות.
שלישית, צריך שיהיה לו אומץ לב ועוז רוח.
רביעית, עליו להיות ג'נטלמן,
ואזי, אם הוא יודע מעט חוק ומשפט - זה יעזור"
6.
על כישוריו המובהקים של חנן כמשפטן כבר עמדתי. אומץ לבו השיפוטי אף הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, ועל היותו ג'נטלמן יעידו כל מי שדרכם הצטלבה בדרכו. אך אין ספק כי אחת התכונות הבולטות של חנן, אשר בזכותה הוא חביב ואהוד על הבריות ובזכותה צלחה דרכו כשופט, היא טוב לבו ואהבת האדם שלו. תכונותיו אלה ומחויבותו העמוקה של חנן לזכויות אדם, קיבלו ביטוי בכתיבתו המשפטית.
ברצוני להזכיר בהקשר זה פרשה אחת, פרשת מחמלי, בה נדונה טענת העותר, ששימש כסוהר בשב"ס, להפליה במקום העבודה מחמת מוגבלותו הרפואית. וכך כתב שם חנן:
"במהלך אחד הדיונים בעתירה התבטאתי כי מעט חמלה מצד שירות בתי הסוהר, הייתה מסייעת לעותר, רמי מחמלי. הדברים ראויים לתיקון. לא חמלה, קרי: נקיטה בפעולה לפנים משורת הדין, נדרשה כאן בנסיבות העניין, כי אם פעולה בהתאם לשורת הדין. ביצוע התאמות נדרשות, על-מנת לשלב בתעסוקה אנשים בעלי מוגבלות, קל וחומר כאלה שמוגבלותם נוצרה במהלך עבודתם ובעקבותיה, תוך מתן העדפה מתקנת לאותם אנשים עם מוגבלות - הן חובות המוטלות על כל מעסיק [...] ועל המדינה כמעסיק בפרט".
7
פרשה נוספת, כאובה במיוחד, היא הפרשה בעניין פלונית, שבה עמדה לדיון סוגיה תקדימית בדבר מתן אפשרות להוריו של חייל שנהרג בדמי ימיו לעשות שימוש בזרעו לאחר מותו. ישבנו בדין חמישה שופטים וארבעה מתוכנו, ובהם אני, סברנו כי אין דרך משפטית להיענות לבקשת ההורים. חנן נותר במיעוט, בסברו כי יש דרך כזו. משרבו עליו חבריו ראה חנן לסיים את חוות דעתו כך:
"לא עלה בידי לשכנע את חברתי וחבריי ולכן ראוי לצטט [להורי המנוח], לקרוביו ולאוהביו של המנוח, ולכל מוקירי זיכרו - קטע מדבריו של פרופ' אסא כשר: 'אדם חי בלבבות. במותו, מקבל חיים עלי לבבות, באין לו חיים עלי אדמות'".
8
אכן, היה זה אחד התיקים הקשים שבהם נדרשנו לפסוק. לבנו יצא אל ההורים, ובציטוט שהביא היטיב חנן לבטא את שחשנו כולנו.
עוד פרשה שאני מבקשת להתייחס אליה נוגעת לסוגיית איחוד המשפחות של אזרחי ישראל עם בני ובנות זוגם תושבי השטחים. סוגיה זו עלתה בפני בית המשפט פעמיים, בשנת 2006 ובשנת 2012. חנן ישב בהרכב השופטים שנתן את פסק הדין השני בשנת 2012, בו נפלה מחלוקת בין אחד עשר השופטים.
פסק הדין נפרש על פני למעלה ממאתיים עמודים. שישה שופטים תמכו בדחיית העתירה לעומת חמישה שביקשו לקבלה. חנן נמנה עם שופטי הרוב, והשופט אליקים רובינשטיין, שנמנה אף הוא עם שופטי הרוב ולימים כיהן כמשנה לנשיאה נאור, חתם את חוות דעתו במילים אלו:
"[...] אין כל מקום שבעולם, חלילה, להעלות [...] נגד שופטי המיעוט - טענה של אי-רגישות לביטחון המדינה. זאת - כשם שאין להעלות נגד שופטי הרוב טענה שאין הם רגישים לזכויות אדם, חלילה. המחלוקת היא בסוגיות משפטיות כבדות משקל, שמאחוריהן כמובן נסיבות אנושיות. אלה ואלה דברי משפט חיים [...]".
9 [סוף ציטוט]. אלה ואלה דברי משפט חיים.
אכן, זהו ה"מוטו" שלאורו התנהל חנן כשופט - קשוב לבעלי הדין, קשוב לדברי חבריו השופטים, ומכבד את דעתם גם אם אינה כדעתו.
חנן התייחס להשקפת העולם השיפוטית הזו במעמד הצהרת האמונים שלו כמשנה, והמשיל את מלאכתנו כשופטים לנגינת תזמורת אשר נותנת ביטוי למגוון צלילי המשפט. אכן, כל שופט ושופט יש לו ניגון מיוחד משלו, המעוצב על-פי תפישותיו המשפטיות, ניסיון חייו והידע שצבר, אך על-מנת שניתן יהיה להפיק מוזיקה הרמונית מהתזמורת הזאת, נדרש כבוד הדדי לניגונו של כל אחד ואחד מן השופטים. לשם כך עלינו לשנן ולשוב ולשנן את ה"מוטו" לפיו - אלה ואלה דברי משפט חיים - ולהשתדל לכבד תמיד כל עמדה ודעה, גם אם היא שונה משלנו.
לא פחות חשוב שנזכור כי האמת המשפטית לעולם נגזרת ממה שהצדדים מביאים בפני בית המשפט, ומתוך כך על השופט לבחון את הסוגיות שבפניו ולהכריע בהן.
חנן התייחס לכך באחת הפרשות שבהן זוכה בסופו של דבר המערער מחמת הספק. הוא בחר לצטט בפסק הדין קטע מהסיפור "ידיים - על אודות ווינג בידלבאום" מאת הסופר האמריקני שרווד אנדרסון, שם רמז הסופר כי האשמות מסוימות שהועלו נגד מורה התבררו בסופו של יום כהאשמות שווא. וכותב חנן באותו פסק דין:
"לנו כשופטים אין את החרות האמנותית ליצור דמויות, או לדעת - כמו הסופרים - מה אל-נכון קרה בהתרחשות המתוארת (בדמיון, או במציאות). תפקידנו כשופטים הוא לבחון במצבים כמו זה שלפנינו את: הראיות, הטענות המשפטיות ואת שלל הדעות שהובעו בבית המשפט המחוזי הנכבד במכלול, ולהכריע בשאלה האם אכן ניתן היה לקבוע ברמת ודאות, שהיא מעבר לספק סביר, שהמערער ביצע את המעשים המיוחסים לו, או שמא קיים ספק סביר ולפנינו ניצב ווינג בידלבאום המודרני".
דברים יפים אלה הם שיעור במידת הענווה, הראויה אף היא כי נשוב ונשנן אותה לעצמנו כשופטים.
לקראת סיום אבקש להביא מדבריו של הרב יונתן זקס זכרו לברכה בדרשה בה עסק בתחילת ספר בראשית. הרב זקס משרטט באותה הדרשה תהליך של התקדמות בלקיחת אחריות. האדם הראשון איננו לוקח אחריות אישית על חטאו, קין איננו לוקח אחריות מוסרית, נוח דואג רק למשפחתו שלו ואיננו לוקח אחריות קולקטיבית.
לעומתם אברהם, כאבי האומה, אשר נועד, לדבריו "להיעשות דמות מופת ומייסדה של אמונה חדשה", ביטא בתפילתו למען אנשי סדום את משמעותה של האחריות הקולקטיבית. וכך אומר הרב זקס:
"אנשי סדום לא היו אחיו ואחיותיו של אברהם. הוא הרחיק לכת אפוא למענם, אפילו יותר מכפי שעשה בהצילוֹ את לוט. הוא התפלל בעבורם מפני שהבין את רעיון הסולידריות האנושית, הרעיון שעתיד היה לנסח בשורות מפורסמות המשורר ג'ון דאן: 'אין אדם שהוא אי, שלם לעצמו; כל אדם הוא חלק מהיבשה, נתח מן האדמה [...] מותו של כל אדם ממעיט אותי משום שאני כרוך באנושות'".
אברהם אבינו הוא המודל שבעטיו, בין היתר, כך לפי הרב זקס, "היהדות היא הקריאה שקורא לנו אלוהים ליטול אחריות".
התקופה האחרונה - ובייחוד השנה האחרונה, שבה התרגשה עלינו מגיפת הקורונה - היא שעת מבחן לכל אחד ואחת מאיתנו ולכולנו כחברה. כהורים, כמחנכים, וגם כשופטים - אנו נבחנים בעת הזו על יכולתנו לגלות אחריות וסולידריות חברתית. אנו נבחנים על יכולתנו לשמור ולהגן על ערכי הדמוקרטיה, אשר בתקופה כזו מצריכה איזונים עדינים במיוחד - הזכות לחיים אל מול חופש הביטוי וחופש התנועה; הזכות לבריאות אל מול הזכות לפרטיות; ועוד.
כמו-כן אנו נבחנים בתקופה חריגה ויוצאת-דופן זו על יכולתנו לכבד את מוסדות השלטון, את שלטון החוק ואת העיקרון המרכזי שהוא משמיע לנו, ולפיו - הכל שווים בפני החוק. השמירה וההקפדה על ערכי יסוד אלה, יש בהן להבטיח שהרקמה העדינה אשר ממנה מורכבת הדמוקרטיה הישראלית לא תיפרם, ולא תתממשנה כתוצאה מכך, חלילה, הסכנות האורבות לכל חברה מתוקנת.
אני מבקשת לסיים את דבריי בהבעת תודה והוקרה עמוקה לחנן, בשמי ובשם כל שופטות ושופטי בית המשפט העליון, וכן בשם הרשות השופטת כולה, על תרומתו למשפט הישראלי כמשרת ציבור נאמן. כולנו מאחלים לך, חנן, מקרב לב שנים רבות וטובות של עשייה ותרומה לחברה וגם הנאה ונחת בקרב המשפחה הנפלאה שהקמת עם מרגלית שלצדך, ילדיכם יוסי, דניאל, ישי ומאיר, והנכדים המקסימים עידו, עומר, טל, ניר ובר. תודה.
