X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  ספרים
ברנדס מתארת את עליית הנשמה שהיא ביטוי לצורך האנושי העמוק להתאחד עם הכוח הגדול הפנימי ביותר של בני האדם - הכוח האלוהי שהוא מקור בריאתו
▪  ▪  ▪
העולם הפנימי של בני האדם [צילום: נתי שוחט/פלאש 90]

כ-20 דקות הליכה מתחנת פינצ'לי של הרכבת התחתית בלונדון, ברחוב גני מרספילד 20 בהמפסטד בלונדון, שוכן ביתו של זיגמונד פרויד, הבית בו התגורר בשנה האחרונה לחייו ובו התקין גם את הקליניקה הטיפולית. כתלי הקליניקה ומדפיה גדושים בתמונות, פסלונים וסמלים היסטוריים המעידים על החשיבות שפרויד העניק למיתוסים ולדמויות היסטוריות משלל תרבויות ולהשפעתן על נפש האדם. קארל יונג, תלמידו של פרויד המשיך ופיתח את התפיסה הגורסת כי קיימת השפעה דומיננטית העוברת מדור לדור באמצעות הלא מודע הקולקטיבי. לשיטתו של יונג קיים קשר עמוק ורחב בין הווית קיומו של האדם לבין המיתוסים של תרבויות קדם. תכני החלום שלנו מושפעים מסימבולים קדומים המופיעים שוב ושוב בתרבויות שונות ובתקופות שונות. את הדימויים הללו כינה יונג בשם "ארכיטיפים" הבונים תת-מודע קולקטיבי המכיל תכנים אנושיים היסטוריים קמאיים, ההכרה בארכיטיפים אלה לשיטתו של יונג, מהווה תנאי להבנת העולם הפנימי של בני האדם.
הספר "אדל" גדוש בשלל סימבולים וארכיטיפים בכל אחד מחלקיו ובכל שלב בהתפתחות הסיפור. ברמת הפשט, מוצג לפנינו סיפור התפתחותו הרוחנית של הבעש"ט מנקודת המבט של אדל, בתו היחידה. לצד הפשט, הספר מרחיב את גבולות התודעה המרכזית, מרחיב את ה"אני" כמושג פרוידיאני ומשיק לגבולות ה"סמוך למודע", גם הוא מושג פרוידיאני. יוכי ברנדס משתחררת מגבולות המגבלות האנושיים המקובלים והופכת לחומרים ספרותיים לגיטימיים את העולמות האחרים שלנו, את עולם האלוהות, את העולמות הנסתרים מהעין, את השדים והרוחות, את העולמות השוכנים ברגשות, בפחדים, בתחושות ותשוקות, במאוויים, בחרדות ובתקוות כמוסות, בסודות ובמשאלות הלב. בהשתחררות זו שלה עצמה משחררת ברנדס גם את הקורא ומאפשרת לגיטימציה מלאה ולא מתנצלת להימצאות וקיום כוחות הדמיון הנפש בגבולות הנורמות החברתיות ומעבר לגבולות. על-אף החופש, למרות החרות בכתיבה בחלימה ובקריאת הטקסט, הכתיבה המשוחררת נצמדת לעובדות ההיסטוריוגרפיות ומגוללת בהרחבה את קורותיו של המקובל רבי ישראל בן-אליעזר הידוע בכינויו "הבעל שם טוב" (1760-1690) שהיה היה מנהיג ציבור ונחשב לאבי תנועת החסידות.
במקביל לעובדות ולפרטים הביוגרפיים, הספר חושף בפנינו עולמות רחבים ועמוקים נוספים, ארוכים מארץ מידה ורחבים מני ים, הספר מצביע על היחסים המורכבים והמרובדים בין כל גיבוריו, בין כל אחד מהם לכל אחד מהם. בין בני אדם לבין עצמם ובין בני אדם לאלוהים וזו חשיבותו המרכזית. לאדל המרדנית יחסים מורכבים עם אביה, דמות האב בכלל והיחסים בין בת לאביה היא אחד הסמלים העמוקים ביותר בעולם הארכיטיפים של פרויד ושל יונג. יחסי אדל ואביה עולים לגבהים ומדרדרים לתהומות, משופעים אהבה וכעס, אשמה הערצה ופחד, בלבול ומתח ומגלמים בתוכם פקעת מסובכת הקיימת בין אב ובתו.
לאורך כל הספר ניכרים מאמצים של גיבוריו המרכזיים להסתגל למציאות משתנה, לבנות זהות עצמית. אדל מנסה לבנות זהות, אביה ואמה מנסים לבנות זהות וכל העדה מסביב מנסה לשמור, כקולקטיב, על זהותה הקהילתית ולהגדירה. היסוד היונגיאני המובהק מופיע בלחץ החברתי המתקיים באגרסיביות בחברה יהודית שמרנית דתית, קהילה נוקשה עם כללים קבועים, תודעה קולקטיבית המנסה לכפות עצמה על הפרט, לקבוע מה נכון מה ראוי מה מוסרי, להחליט על כל פרט כיצד לנהל את חייו. כאן צומחים הקונפליקטים הפנימיים בין האיד הפרוידיאני שהוא אוסף התשוקות, הסודות, היצרים והמאוויים המודחקים, לבין הסופר-אגו של פרויד שהוא אוסף הציוויים, הנורמות, ההתנהלות וההתנהגות המצייתת, הנכונה, המקובלת וההולמת וכאן נוצרת דמותה המרדנית של אדל המנסה להשתחרר, להיות נאמנה לעצמה ולקבוע בעצמה את מתווה חייה, אמונותיה והשקפותיה. בכל אחת מהדמויות בסיפור אנו פוגשים מורכבות, שכבות ורבדים ובכל אחת מהן אנו רואים את המאמץ להשמיע את קולו, את עמדותיו, את אמונותיו ואת עולמו הפנימי. קרל יונג רואה במאמצים אלה ארכיטיפ, ארכיטיפ ושמו - אגו. הספר אדל משופע בהצגת עולמות הצללים האפלים המעיבים על עולמנו הפנימי הניסיון להרחיק חלקים באישיותנו שאין אנו רוצים להודות בקיומם, חטאים, מפלצות, רשע ושדים, כל אלה הם ארכיטיפ נוסף ושמו - הצל.
ארכיטיפ נוסף שיונג מציין מאופיינת במרכיב של זיוף, תדמית שאדם עוטה על עצמו, מסכה שעוטה על פניו בניסיון לבנות דמות שהיה רוצה שיראו בו, דמות שהיא סוג של פשרה בין דרישות החברה לבין האישיות האותנטית, הארכיטיפ הזה הוא הקרוי אצל יונג פרסונה. יונג מדבר גם על שאיפה לשלמות כאשר אדם מגיע לגיל מבוגר יחסית ואז עוסק פחות בסוגיות חומריות תוך ניסיון להביא עצמו לשלמות רוחנית יציבה. ארכיטיפ העצמי.
עוד ארכיטיפ של יונג המופיע באדל הוא כוחות ריפוי הנפש ובעלי חיים כמייצגים את החלקים היסטוריים של הלא הקולקטיבי, דוגמה לכך נמצא בקטע הבא: "... הילדים הגדולים שכבר הגיעו לחיידר שמעו את הקול המוזר ויצאו החוצה בדיוק שהזאב הסתער על בן הרב... היתום הקטן זינק אל הזאב, אך במקום לתקוף אותו במקלות ואבנים, אחז בזנבו וצרח: "אל תזוז, אל תזוז". פניו בערו כלפידים, עיניו בלטו כעיני גוסס, גופו פרכס. הזאב הסב אליו את ראשו וקפא כמו פסל. היתום הקטן שחרר את האחיזה מזנבו, נטל את מוט העץ ונעץ אותו במצחו. הזאב חרחר כמה פעמים ונפל לצידו של בן הרב. הילדים התבוננו בשתי הגופות. הזאב המשיך לרבוץ חסר חיים, אך בן הרב התמתח, כאילו התעורר משינה עמוקה, וכעבור רגע קם על רגליו וציווה עליהם להיכנס לחיידר".1
במאמרו "השחיטה ועלית הנשמה" כותב יהודה צבי דרור: "הרב קוק כותב שמכיוון שמקור כל יצור בקב"ה, בכל יצור קיים רצון לשוב אליו, געגועים אל האור האינסופי. הזוהר מכנה את הרצון הזה "לאשתאבא בגופא דמלכא" — כלומר: להישאב אל גופו של המלך. מדובר בעצם הרצון הפנימי שבאדם, לעזוב את כל הדברים שהוא לכל מה שקיים ומוכר בעולם, ולחסות בצלו של הקב"ה ולגעת בעולמות העליונים. זוהי תשוקה לדלג אל מעבר".2
ברנדס מתארת את עליית הנשמה שהיא ביטוי לצורך האנושי העמוק להתאחד עם הכוח הגדול הפנימי ביותר של בני האדם - הכוח האלוהי שהוא מקור בריאתו. "אבא עומד עטוף בטליתו מול החלון החשוך בדיוק כפי שעמד משך כל היום. נשיפותיו שלוות. כתפיו רפויות. גופו אינו מפרכס. אבל תימרות העשן שמעליו מעידות שנשמתו כבר לא כאן איתנו... הוא ממשיך לכרוע על הרצפה.. "פגשתי אותו" אבא לוחש... ראיתי דברים שלא ראיתי מיום עומדי על דעתי... נשמות צדיקים רבות.. ראיתי גם נשמות רשעים גדולים... התשובה מכפרת על כל העוונות..."3
במאמרה "יונג ויחסו לדת" כותבת רות נצר: "יונג מדבר על האלוהי ככוח החזק, כשהיום בפיסיקה המודרנית מחפשים אחר הכוח החזק, הכוח המרכזי שמאחד את שאר הכוחות, ואילו האלוהי כארכיטיפ של העצמי הוא המאחד של כל כוחות הנפש. יונג סבר שהצורך להתמסר ולהיכלל בישות או בכוח מרכזי אחר הגדול מהאדם, כלומר גדול מהאני, הוא צורך קיומי. אבל מהו הגדול מהאני? הגדול מהאני כולל בו את כל מה שהוא מעבר לאני, את הלא-אני. מההיבט התאולוגי הלא-אני הוא העל-מודע, הלא-נודע האלוהי, כמו האל הנסתר-הנעלם, הרז, האינסוף הקבלי והמסתורין. מנקודת מבט של פסיכולוגיית המעמקים של יונג, קיימות שתי התייחסויות בסיסיות אפשריות ללא-אני שהוא תחום האלוהי בנפש. האחת המזהה אותו עם הלא-מודע הקולקטיבי, שהוא מאגר משותף כלל אנושי של דימויים, סמלים וחוויות, כעין נפש גדולה משותפת שמעבר לנפש האישית. האחרת מזהה אותו עם העצמי, שהוא כוליות הנפש, והוא גם השורש הרוחני-אלוהי שבגרעינה. אבל אלוהים כעצמי הוא "רק" אחד הארכיטיפים של הלא-מודע הקולקטיבי. אלא שארכיטיפ זה הוא בעל חשיבות מרכזית והוא מתייחס לשלמות וכוליות העצמי כאלוהי שבאדם. זה הפרדוקס של ממשות הנפש, כשהחלק הוא גם השלם. כמו שהעצמי הוא המרכז וגם ההיקף של הנפש".4

עומקים חדשים
רבדים חדשים בכתיבה
▪  ▪  ▪

המרכז למחקר ולמידע מציג שוב ספר מפרי עטה של יוכי ברנדס. הפעם מדובר בספר אדל שיצא לאור ב-2018. "מצאנו טעם רב להציג את הספר על-אף הזמן הלא מבוטל שחלף מאז שהופיע משום אופיה הייחודי של היצירה.
עד כה הנחנו כי ביצירותיה הופכת ברנדס את התרבות היהודית המורכבת והעמוקה לסיפורים קולחים ומרתקים אולם הספר אדל מגלה עומקים חדשים, רבדים חדשים בכתיבה. המאמר עוסק בהצגת רבדים הנסתרים מן העין ומאיר משמעויות נוספות".

הערות

1. עמוד 34.
2. ראה יהודה צבי דרור עמ' 22.
3. עמוד 326 בספר אדל.
4. רות נצר – יונג ויחסו לדת.

בעלת הכשרה בתחום החינוך המיוחד ובתחום הייעוץ החינוכי. עובדת שנים רבות כיועצת חינוכית, מדריכה ומרצה במכללות להכשרת עובדי הוראה ולהכשרת יועצים חינוכיים. במחקרים ובמאמרים מדגישה את החשיבות הקריטית בפיתוח מודעות דווקא לצרכיהם של האנשים הסובבים את הילד עם הצרכים המיוחדים: משפחתו ואנשי הצוות הרב-מקצועי העובדים איתו.
תאריך:  19/04/2021   |   עודכן:  19/04/2021
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
מחלקה ראשונה
איתמר לוין, העורך המשפטי של News1, חושף 140 מבין העדויות המרטיטות שגבו חוקרים בריטים מניצולי שואה במחנה ברגן-בלזן - שבועות אחדים בלבד לאחר השחרור
חיים רמון
הפרקליטות, העוסקת בדיני נפשות, חורצת גורלות וקובעת "מי יחיה ומי ימות" מבחינה פלילית וציבורית    היא הגוף בעל העוצמה הגדולה במדינה    היא משתמשת בעוצמה זו באופן בלתי ראוי    פרק מתוך ספרו של חיים רמון - "נגד הרוח"
לימור שריר לימור
דווקא כיום, בעידן שבו הטכנולוגיות החדשות מתפתחות בקצב אקספוננציאלי ומתנגשות ברפואה השמרנית, ישנה סכנה להפיכת האדם לנתון סטטיסטי וחסר נשמה   כרך חמישי מתוך הסדרה: הרהורים על ספרות ורפואה-דילמות ביחסי רופא-חולה מאת לימור שריר
מחלקה ראשונה
יום החרם וחוקי נירנברג, גטו ורשה והטלאי הצהוב, משאיות הגז ומחנות ההשמדה, הרצח ההמוני בווילנה וריגה, הגירושים בצרפת ובהולנד, המרידות במחנות והשחרור: מסלול השואה דרך חמישים תחנות מרכזיות
הרצל חקק
כמה מילים על יומנו של הנער משה - לקראת העשרה בטבת יום הקדיש הכללי - יום הזיכרון להרוגי השואה    סקירת הספר שיצא במהדורה מיוחדת - הוצאת חדשה, הוצאת 'הנער משה', עם דברי פתיחה של הרב ישראל מאיר לאו והרב מרדכי דוד נויגרשל
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il