אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה. ברשות רעייתי היקרה איילה, בת הברית שלי, שמתקיים בך הפסוק "כה אמר ה', זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", כל מה ששלי - שלך הוא; ברשות מורי חמי ומורתי חמותי, ציון ואסתר נמרודי, אנשי ירושלים, אוהבי תורה ותלמידי חכמים, מודי ה' בכל לבב, בסוד ישרים ועדה; ברשות אחי הבכור שי, הנאמן, האהוב, המסור, שכל-כולו הקרבה, לב, וברשות שניים מיוחדים שאינם איתנו היום, אבל אין לי ספק שהם יושבים בשמיים ומשקיפים עליי בשמחה רבה: אבא צדוק, שנולד בעירק - אבא שבגיל שלוש ראה מול עיניים את הפרעות בעיר העתיקה, את הפוגרומים ביהודים רק בגלל שהם יהודים, וניצל כאשר הוא ומשפחתו הסתתרו במרתף; אבא שעזב את הלימודים בגיל צעיר והלך לפרנס את משפחתו, לעבוד בשוק מחנה יהודה; אבא שהיה מבוני ירושלים, ולמרות כל אלה התעקש ללמוד, לדעת ספר; אבא שלחם במלחמות ישראל ובנה לנו בית בעשר אצבעותיו כדי שיהיה לנו כל מה שהיה חסר לו בילדות - ואימא שושנה, משכונת הכורדים, אימא שלימים נודע לי שבגיל 14 נעצרה על-ידי הבריטים כאשר החביאה כרוזים של האצ"ל; אימא שפעלה להקמת מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו; אימא ששרתה בצבא והייתה קצינה; אימא שבכל ערב חיכתה לי עם סירים, בישולים, אבל במקביל שלחה אותי ללמוד מוזיקה והשכלה, והעיקר - הנחילה לי את מידת האמת, את האהבה הכל-כך גדולה לעם ישראל וארץ ישראל.
נער הייתי, בן 14, עטוף אהבה, והימים ימי האינתיפאדה הראשונה; עוד יהודי שנרצח ועוד יהודי שנרצח. בימים ההם אין הנהגה בישראל. זוכר אני שלא לא יכולתי להשלים, לא יכולתי לקבל שהציבור שותק ועולם כמנהגו נוהג; יהודים נרצחים, ואין פוצה פה ומצפצף. אני שואל את אבא ואימא: עד מתי? אבל השאלה לא נותרה באוויר. עד מהרה הצטרפתי לנוער מולדת, זכיתי להכיר את רחבעם זאבי, הלוא הוא גנדי, השם ייקום דמו. לאחר מכן הצטרפתי לתנועת "כך" של הרב כהנא - כן, הרב כהנא, שעשו לו רצח אופי; הרב כהנא, שהברנז'ה כל כך אוהבת לשנוא; הרב כהנא, שעלה מארצות הברית לאחר שפעל נגד האנטישמיות ומסר נפש למען יהודי ברית המועצות, ועשה כל זאת באהבת ישראל גדולה.
אהבת ישראל הובילה אותי לא אחת להפגנות, מחאות, מעצרים, התנכלויות, כתב אישום בגין צעקות על אחמד טיבי, כתב אישום בגין הקמת מאחז, ואפילו כתב אישום בגין זה שהנאשם - כלומר אני - אמר לשוטר: אתה, אל תתערב, ובכך הפריע הנאשם לשוטר במילוי תפקידו. הציטוט אמיתי. יותר מ-53 כתבי אישום מופרכים, הזויים, הגישו נגדי - בעיקר זוג פרקליטים העונים לשם שי ניצן וטליה ששון. מתוכם, ב-46 פעמים שמעתי את המילה "זכאי" - יותר מ-85%. במדינה אחרת אותם פרקליטים היו הולכים הביתה, אבל בישראל, רק בישראל, הצמד הזה הפך להיות הצמד שמנהל את המדינה. לצערי, לא רק שהם ניהלו את המדינה, אלא גם עשו זאת בחוסר הוגנות, בחוסר יושר. אלה שרוממות זכויות האזרח בגרונם, כביכול, הם אלה שגירשו אותי ואת רעייתי איילה, שכזוג צעיר עברנו להתגורר בגוש-קטיף כדי למנוע את הגירוש. אלה שמדברים, אדוני היושב-ראש, על זכות ההפגנה בבלפור ועל כך שחופש הביטוי הוא ציפור נפשה של הדמוקרטיה הם אלה שהשתיקו ציבור שלם, נתנו יד לסילוק גזעני של עשרת אלפים יהודים מהבית רק בגלל שהם יהודים, ואם לא די בכך, זרקו ילדות בנות 14 למעצר עד תום ההליכים רק כי חסמו כביש. פסטיבל צביעות שלא ייאמן.
אבל דבר אחד טוב יצא מכל הרדיפה המשפטית: העובדה שהבנתי את הכוח שצובר בתוכו עולם המשפט. לכן הלכתי ללמוד משפטים. הלימוד עצמו לא היה קשה - כמה אפשר ללמד מי שהופיע בבג"ץ יותר מהמרצים שלו - אבל השער לעולם המשפט לא היה פשוט: כל מיני אבירי זכויות האזרח מטעם עצמם ביקשו לחסום דווקא את דרכי שלי, לנסות למנוע ממני להיות עורך דין, ועשו זאת תוך אפליה פסולה. אלא שהיה זה חבר הכנסת דודו רותם, זיכרונו לברכה, מישראל ביתנו, שהבהיר לאנשי לשכת עורכי הדין שאם לא יתייחסו אליי בהוגנות, אין להם מה לחפש בוועדה שלו, והסוף כתוב בדברי ההיסטוריה: עשר שנים זכיתי להיות עורך דין, לייצג חיילי צה"ל רבים שנרדפו רק כי הגיבו; לייצג נערים מתוקים ויקרים שעינו אותם רק כי הם נחשבים לנערי גבעות - בסופו של דבר בתי המשפט זיכו אותם; לייצג ציבור שלם של מתיישבים חרדים מהקהילה האתיופית, רבים רבים ממה שמוגדר "ישראל השנייה", כאלה שהמערכת לא אוהבת אותם ופוגעת בזכויות שלהם שוב ושוב ושוב.
בעולם המשפט אתה עוזר לבודדים, ואילו כאן בכנסת השליחות היא לעזור לעם ישראל - שח לי דודו רותם, זיכרונו לברכה, באחת הפעמים שנפגשנו. אכן, זכיתי להיות כאן ב-2009 כעוזר פרלמנטרי של מנהיג שהוא בית ספר מהלך באהבת ישראל, בצניעות, בענווה, בשליחות ציבורית - אני מדבר כמובן על חברי ד"ר מיכאל בן ארי, שבית המשפט העליון עשה לו, כמו לברוך מרזל ולבנצי גופשטיין, עוול גדול. הם, ציונים אוהבי ישראל, שילדיהם משרתים בצבא בקרבי - הם נפסלו מלרוץ לכנסת, ואילו להבדיל אלפי הבדלות איימן עודה ואחמד טיבי, שמדברים נגד המדינה, נגד הצבא, נגד האומה, כשרים לבוא בקהל. עולם הפוך ראינו.
אבל העולם ההפוך שאנחנו רואים לא מסתכם בתומכי הטרור והשהידים שנמצאים כאן בכנסת. הזמן קצר והנסיבות רבות. הגעתי לכנסת בין היתר כדי לפעול, בעזרת השם יתברך, למען הזהות היהודית של המדינה, שמנסים לפגוע בה שוב ושוב. פסיקת בג"ץ על הגיור הרפורמי קורעת ומשסעת את החברה הישראלית. כפי שהזהיר הרבי מלובביץ' חזור והזהר, הגזרה האיומה שמבקשים לגזור על היהודים בארץ ישראל ובתפוצות קורעת את כולנו. הגיור הרפורמי ייצור כאן מחנות-מחנות, ייצור פילוג ושסע ורשימות יוחסין. מי שייפגע יהיו דווקא מי שאינם שייכים לציבור שומרי התורה והמצוות. רק מי שמבקש לפלג את העם יכול לתמוך בדבר כזה.
הגעתי לכנסת לפעול למען חינוך ילדי ישראל, שברוך השם חלקם - עדיין לא כולם - אלופים בחמש יחידות אנגלית וחמש יחידות מתמטיקה, אבל חייבים לזכור שצריך גם חמש יחידות בלהיות בני אדם. טוב שיש לנו דור חכם ונבון, אך לא פחות חשוב שהדור הזה יהיה דור עם ערכים, עקרונות, וכמאמר רבנו הרב אברהם יצחק הכהן קוק במאמר הדור: "על כן בא מועד להתחיל בעבודת הקודש הזאת, ללמוד מה שיהיה על-מנת ללמד את דורנו הצעיר, החפץ לפחות להיות חי וער, וחלק רשום ממנו חפץ גם כן להיות חושב ומרגיש מה שראוי לישראל ולאדם".
אפעל לערוך רפורמה בעולם המשפט, שהרי כדברי רבן שמעון בן גמליאל, על שלושה דברים העולם עומד: על הדין, על האמת, על השלום, שנאמר: אמת משפט שלום שפטו בשעריכם. כדי ליצור אמת במשפט חייבים לשנות את שיטת מינוי השופטים; חייבים לפצל את הכוח הכל-כך גדול שיש ליועץ המשפטי לממשלה; חייבת לעבור כאן פסקת התגברות.
אפעל בעזרת השם כדי לשלוח את המסתננים לביתם. אי-אפשר להמשיך עם הצביעות הזאת, הדו-פרצופיות הזאת. אדוני היושב-ראש, כולנו מכירים את אלה המתחסדים, שלא אכפת להם שעל חשבון הזקנה בשכונת התקווה ישבו להם עשרות מסתננים. אלא שכאשר לקחנו אותם, אני וחברי ד"ר בן ארי, לבריכת גורדון, הבריכה של ה-high society בתל אביב, פתאום כולם יצאו מהמים כי לא מתאים להם לשחות עם מסתננים. גזענים.
אפעל בעזרת השם למען תושבי הדרום שהופקרו, רבבות נשים, גברים, ילדים וטף, שעברו בסוף השבוע האחרון שוב שעות לא פשוטות כאשר ארגון טרור רצחני מטווח את ערינו בטילים. ממשלת ישראל לא נותנת את ההוראה החד-משמעית להגיב - לא תגובה רופסת, לא ירי לעבר דיונות ריקות, אלא ירי לעבר מחבלים חיים והחזרת הסיכולים הממוקדים. אומר כאן דברים קשים ונוקבים - לצערי כולנו יודעים את האמת: אם הטילים היו מופנים לעבר תל אביב, הייתה תגובה אחרת לחלוטין; מדינת ישראל הייתה מגיבה מיד. על מקבלי ההחלטות לזכור ולהפנים: דין אלברט משדרות כדין מתן מרמת אביב. לאותם תושבי הדרום ממררים את החיים גם בפרוטקשן, אלימות, פשע, אך במקום לתת להם גב, מדינת ישראל נוטשת אותם. הגיע הזמן להפסיק זאת.
אפעל בעזרת השם למען חיילי צה"ל המתוקים, שאני מקפיד להגיע אליהם בכל שבת ולפנק אותם באוכל, מבחינת קצת תודה להמון המון מסירות נפש שלהם. ייצגתי את החיילים האלה כאשר עמדו מול זורקי האבנים והגיבו, והמערכת - כמה מדהים - שפטה דווקא אותם. דרשתי לתת להם גב, חסינות, חופש פעולה מלא.
אפעל למען הציבור החרדי, רבבות רבבות של יהודים מסורי נפש, שפת ומלח אוכלים ומים במשורה שותים וישנים על הארץ בתנאים-לא-תנאים, הכל באוהלה של תורה, ולצערי, במקום לשבח, להעריך אותם, הם סופגים לא אחת את נחת זרועה של המערכת, שמפלה אותם לרעה ומקפחת אותם ופוגעת בזכויותיהם. לתדהמתי, האוכלוסייה החרדית בארץ סופגת לעתים גל של שטנה ושנאה על-ידי גורמים מטעם שמבקשים ליצור חיץ וחותרים לכך שנהיה כאן שני עמים - הישראלים והיהודים. אלא שאחים אנחנו, עם אחד אנחנו, ואסור שנהיה מפולגים.
אפעל למען המתיישבים הגיבורים הנאחזים בכל חבלי ארצנו, שנוסעים בכבישים מוכי טרור ומוסרים נפשם על יישוב ארץ ישראל. וכפי שמצטט תמיד רבנו הרב ליאור שליט"א: כמובן שהיחס לארץ ישראל הוא הנקודה העיקרית בדור זה - כפי שכותב הרב חרל"פ - ועל מצווה זו צריך להתחזק כעת, לחזור בתשובה וללמוד כולנו מאנשי הגבעות המסורים, אשר מיישבים את הארץ מתוך קדושה וטוהרה. מצוות יישוב ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות, וכל מי ששותף למאבק על יישוב ארץ ישראל הוא גיבור.
אפעל בעזרת השם למען אוכלוסיות שונות ורבות, ובהן ציבור הנכים, הקשישים, ההורים הגרושים, החקלאים, שממשלת ממשלת ישראל מזניחה - לעיתים ברשלנות יתרה - ולא מבינה עד כמה הציבורים האלה הם הכוח שלנו כחברה. יצא לי לא פעם לייצג את האנשים שהעלילו עליהם תלונות שווא, שחרב עליהם עולמם, ואסור להשלים עם התנהלות כזאת של המערכת. יצא לי לא פעם להתארח ביישוב החקלאי דלתון ולהבין עד כמה החקלאות חשובה לישראל, עד כמה אנחנו מפקירים את החקלאים שלנו ולא מבינים שהם התגלמות הציונות בדור הזה.
ואחרי כל אלה אפעל בעזרת השם שהריבונות תחזור לירושלים בכלל ולהר-הבית בפרט; כדי שתמונות כמו שראינו אמש, של קבוצות בריונים שמכים שוטרים, שצועקים "חמאס, חמאס" ומודיעים לנו: אנחנו בעלי הבית על ירושלים, על הר-הבית - התמונות האלה לא יישמעו ולא ייראו, כי כפי שכתב המשורר האגדי אורי צבי גרינברג, מי ששולט בהר-הבית שולט בארץ ישראל כולה, וכדי שיתקיים בנו מאמר השיר המיתולוגי של נעמי שמר: חזרנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר, שופר קורא בהר-הבית בעיר העתיקה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מגיע לכנסת אומנם כחלק מהציונות הדתית, שאני משתייך אליה בגאווה גדולה ועצומה, אך גם לא שוכח שאני מייצג את הציבור חובש כיפת השמיים. אני לא אוהב את השם "חילוני", אדוני. חילוני זה מלשון חול, ואין יהודי של חול; כולם קודש. אני לא שוכח שאני בא לכאן לייצג את הציבור החרדי ואת הציבור המסורתי, מייצג גם את אלה שלא יהודים אבל נאמנים למדינת ישראל ונלחמים איתנו כתף אל כתף. כמו שאני אומר לחבריי בני העדה הדרוזית, יש בינינו לא רק ברית דמים אלא גם ברית חיים. אשתדל, בעזרת השם, אדוני היושב-ראש, לייצג את עם ישראל כולו.
בשבת האחרונה קראנו בהפטרה את דברי הנביא עמוס, ונדמה לי שהדברים שנכתבו שם משותפים לכולנו, לכל עם ישראל, והם בבחינת תקוותנו כולנו: "ושבתי את שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלוהיך". עם ישראל חי.
