לעולם לא אשכח את הרגע ההוא, כאשר בשעות אחר-הצהריים ירושלים של זהב אינה רק סיפור היסטורי על רבי עקיבא ורעייתו רחל ושל ההמנון-בפועל שכתבה נעמי שמר אלא מציאות זוהרת וצהובה ומלכותית. זה היה, לערך, בארבע או חמש אחר-הצהריים בחניון הכנסת הבלתי מקורה, ודן מרידור - פלס מים ליושרה ולערכים - אמר לי כי ישוחח עם ראש השב"כ אברהם שלום על סיום החקירה על עבירותיו בפרשת קו-300.
פרקליטת המדינה דורית ביניש והיועץ המשפטי יצחק זמיר הציעו לו להסתלק מראשות השב"כ ולסיים את הפרשה, אבל הוא בטח ביצחק שמיר ובשמעון פרס וביצחק רבין שיאפשרו לו לכסות על הדם ועל השקרים. ואז מרידור סיפר לי כי ייעץ לשלום לא לסמוך עליהם כי "Down the river" ימתינו לו המשפט והחוק והצדק והדין, ולא יוכל להימלט, והם חזקים מהבטחות שווא של שלושה פוליטיקאים. לכן כדאי לו לקבל את הצעת זמיר-ביניש (דן הדייקן זוכר כי אמר road ולא river).
כבר הבעתי כמה פעמים בעבר את דעתי כי יש לאפשר לבנימין נתניהו להיחלץ ממצבו הקשה בעונש מזערי, מינימלי, שעומד בקנה המידה הסביר של החוק (לא נכון שהצעתי לפוטרו בלא עונש). עדיין אני מחזיק בעמדה זו אם כי היא קשה מפעם לפעם בה הוא נתפס בעוד מעשה של נוכלות. אך נראה כי הוא אינו בשל עדיין לעסקה שהציע לו בזמנו עורך דינו החריף יעקב וינרוט המנוח.
מה שאירע ב-48 השעות האחרונות ילמד אותו כי ראוי שיימצא עוד דן מרידור שיאמר לו באנגלית ברורה את מה שהשמיע באוזניי בשנות ה-80' לקראת הדחתו של אברהם שלום. road או river כדאי לו לסגור עניין בהקדם.
מכל מקום, ברגע זה הדמוקרטיה ניצחה. המשפט גבר על השיבוש. המרמה שבהצבעה בעד אופיר אקוניס נחשפה. הפרת האמונים נגלתה לעיני כל.
אומנם הדמוקרטיה עדיין בסכנה והליברליזם הוכה על-ידי ביבי בהלם ובאלם, והקרב רחוק מסיום. המערכה טרם הוכרעה, אבל בצומת אסטרטגי אחד האור גבר על החושך, ואם זה יימשך כך, ואם ביבי לא יסגור עסקת טיעון סבירה, הוא ייקבר קבורת חמור הלוך והרחק משערי ירושלים, כלשון הנביא. לא קבורה פיסית חלילה אלא פוליטית ומוסרית ואישית.
וגם הקרנפים ראויים לגינוי. אלה השרים שהצביעו בעד הצעה שהוזהרו מראש כי אינה חוקית ולא ביקשו אפילו דקותיים לשקול את הדברים מפני שהמנהיג שלהם ציווה; כמה עלובים הם עתה ישראל כ"ץ ומירי רגב, יואב גלנט ויולי אדלשטיין, ובראש ובראשונה אופיר אקוניס ששלח את ידו אל המעל הפוליטי.
אנו בעיצומה של מערכה קשה להגנת כבוד האדם וחירותו והדמוקרטיה שבשירותו. חלילה שנשקע בשאננות. אבל היום, בשעה זו שביבי נכנע והודיע כי ימנה את בני גנץ לתפקיד שר המשפטים, הגיע רגע של נחת. רגע של תקווה. מותר לעצור לשנייה קלה ולשאוף אוויר צח. "ציון במשפט תיפדה". בתנאי שיהיו עוד ימים כאלה.
