1. החקירה הנגדית של אילן ישועה נמשכה באווירה רגועה, אם כי ז'ק חן ירה כמה חיצים לעברו של ישועה. הוא טען, כי ישועה אינו עונה לעניין אלא יוצר במכוון כותרות, ומאוחר יותר הוסיף: "אתה עד מעוניין, זה ברור כשמש". חן אמר בעוקצנות: "בכל משחק טריוויה יש שלושה גלגלי הצלה. אתה כבר שָחַקת את שלך – זה שאול, זה בקונטקסט. אולי נקצר: תגיד 'אחד'". ישועה נותר שלו, ובשלב מסוים אף אמר לחן: "אתה עושה את עבודתך בהצלחה". בהמשך אמר לו חן: "החקירה הזאת בקלפים פתוחים, הכל לפניך ואתה יכול להגיד כל מה שאתה רוצה. רק תשתדל בין לבין לענות על השאלות שלי". 2. החקירה הארוכה בנוגע לאי-פרסום תמונת חברתו של יאיר נתניהו מנשקת בחורה, הייתה מיקרו-קוסמוס של תיק 4000. פנייה של משפחת נתניהו לשאול אלוביץ, הפונה לאילן ישועה, המנחית הוראה לינון מגל, תוך לחצים כבדים וערב החלטה רגולטורית חשובה לבזק (אישור הנפקה בידי בנימין נתניהו) – והכל בנוגע לפרסום רכילותי חסר חשיבות. התביעה רואה בכך דוגמה לזיקה בין הסיקור לבין הרגולציה; חן רואה בכך פעילות יזומה של ישועה. זוהי שאלה רבת חשיבות: האם אלוביץ יזם וישועה ביצע, או שישועה פעל על דעת עצמו. ואילו המשקיף מן הצד תוהה, האם באמצעי תקשורת אחרים עניין כה שולי היה מעסיק במשך שעות רבות את הבעלים והמנכ"ל, ולא נגמר ברמת הכתב או לכל היותר ברמת העורך. 3. לשופט משה בר-עם היו שאלה מעניינת ותגובה מעניינת עוד יותר. ישועה הסביר מדוע שיקר לעיתונאי אמיר טייג ולעמוס שוקן כאשר הכחיש את קיומו של הסיקור ההוגן: זה היה חיוני כדי להגן על וואלה. בר-עם שאל: "גם בעלים של חברה מגן על חברה?". ישועה: "כן, גם יו"ר של חברה". בר-עם: "השיח מקבל משמעות אחרת". מובן שזו רק הערה נקודתית; ככזו, היא מבטאת סוג של הבנה לכך שאולי חלק ממעשיו של אלוביץ נועדו להגן על בזק, וייתכן שכך יש לראותם. 4. חן ניסה להראות, כי גם לדעת ישועה עצמו – התערבות של בעלים בתכנים של אמצעי תקשורת היא לגיטימית. ישועה לא סיפק את הסחורה. הוא השיב, למעשה, שמדובר בשאלות של היקף ומראית עין. אם עושים זאת מדי פעם ובצורה עדינה – אפשר. אבל אם מדובר בעשרות פרסומים ובצורה בוטה הניכרת לעין – זה פסול. היה משהו מטריד באמירה הזאת: לא נורא שבעלים מתערבים משיקולים שאינם נוגעים לאותו אמצעי תקשורת, כל זמן שזה נעשה בצורה שמונעת חשיפה של ההתערבות. ובמילים אחרות, כמו שאומרים הילדים: מותר להעתיק, אסור להיתפס. 5. נקודה חשובה נוספת שוודאי תעלה גם בימים הבאים: כיצד יש להבין את דבריו של ישועה, כאשר הוא מתכתב עם אלוביץ ומסכים איתו לגבי הסיקור המוטה, לגבי תלונותיו כלפי אנשי וואלה ועוד. ישועה טוען: זרמתי איתו, קצת רציתי למצוא חן בעיניו. ההגנה טוענת: ההתכתבויות מוכיחות שישועה היה שותף מלא ולא חשב שזו עבירה - ולכן גם אלוביץ לא יכול היה לחשוב שזו עבירה, או שזו אכיפה בררנית. נקודה נוספת: אם ישועה טוען שהוליך שולל במשך שנים את מעסיקו, האם ניתן להאמין לו כעת? משפט היום ז'ק חן: "אתה לא שק תפוחי אדמה שמעבירים מחדר לחדר". אילן ישועה: "במידה רבה הייתי שק תפוחי אדמה" (חקירה על העימותים ברשות ניירות ערך).