ב-23.3.21 נפגשו שרי החוץ של סין ורוסיה, וואנג יי וסרגיי לברוב – יום אחד לאחר חילופי דברים פומביים קשיים בין נציגי ארה"ב וסין שנפגשו באלסקה. יי ולברוב הציגו קו אחיד: דחו את הביקורת המערבית על התנהגות מדינותיהם בתחום זכויות האדם וקבעו שהסדר העולמי בהנהגת ארה"ב אינו משקף את רצונה של הקהילה הבינלאומית.
הפגישה ראויה לציון לא רק בשל הרטוריקה שלה, מציין Foreign Affairs. לאחר מספר ימים החלה רוסיה לרכז כוחות בגבול אוקראינה, ואילו סין פתחה בתרגילי התקפה על טייוואן שזכו לפרסום רב. צעדים צבאיים אלו גרמו לדאגה בוושינגטון בנוגע לעומק התיאום בין סין לרוסיה. המדינות מקיימות תמרונים משותפים בתדירות ובהיקפים גוברים. אירועי השבועות האחרונים מלמדים, כי ממשל ביידן יתקשה להתמודד עם התנהגותה של סין בלא לעסוק בתמיכתה של מוסקבה בבייג'ינג.
הבעיות שמציבות שתי המדינות בפני ארה"ב שונות זו מזו, אך לשתיהן יחד יש כוח העולה על סך החלקים. סין משתמשת ביחסיה עם רוסיה כדי למלא פערים ביכולתה הצבאית, להגביר את יזמותה הטכנולוגית ולהאיץ את מאמציה לחתור תחת מנהיגותה העולמית של ארה"ב. ממשל ביידן רואה את סין כבעיית יחסי החוץ מספר אחת, ובצדק הוריד את רוסיה למקום השני – אך אין להמעיט בערכו של ולדימיר פוטין, ויחסיו עם סין אמורים לחזק אותו בהתמודדותו עם ג'ו ביידן.
הקשר בין רוסיה לסין אינו רק אסטרטגי; השתיים פועלות בצורות סמכותניות דומות. מסע הדיסאינפורמציה של סין בנושא הקורונה מלמד שהיא החלה לאמץ את השיטות הרוסיות: לזרוע בלבול, חוסר אמון וספקות לגבי הדמוקרטיה עצמה. ואילו רוסיה פועלת נגד החופש היחסי בזירה המקוונת שלה – כפי שעושה סין. שתי המדינות פועלות בצורה דומה לחזק את המשטר הסמכותני, לרסק את זכויות האזרח וליצור נורמות סייבר מסוכנות. רוסיה שואפת להפיק גם תועלת כלכלית מהיחסים עם סין, אל מול העיצומים האמריקניים והאירופיים. היא רואה בה מקור להשקעות, שוק לייצוא ביטחוני ומקור לייבוא צבאי.
מחויבותו של ממשל ביידן לבעלות בריתה של ארה"ב ולמערכת הרב-לאומית תקשה על מאמציהן של סין ורוסיה. אולם, סבור Foreign Affairs, ארה"ב זקוקה ליותר מכך, משום שהקשר בין רוסיה לסין איננו רק בשל תיעובן כלפי המערב, אלא גם משום שהן יכולות לסייע זו לזו. כדי לערער ברית זו, על ארה"ב להראות לרוסיה ששיתוף פעולה מסוים עימה עדיף על פני הרכנת ראש בפני סין. מדיניות כזו לא תמנע לחלוטין את שיתוף הפעולה בין מוסקבה לבייג'ינג, אך תוכל לצמצם את השלכותיה המשמעותיות ביותר.
כותבי המאמר – פרופ' אנדרה טיילור-קנדל ופרופ' דייוויד שולמן – מציעים גישה המיועדת להשפיע על מי שמסביב פוטין להכיר ביתרונות של מדיניות חוץ רוסית עצמאית ומאוזנת יותר. המרחב צר, אך ארה"ב יכולה להתחיל מן ההסכמה להאריך את חוזה New START להגבלת הנשק הגרעיני, עליה הוסכם בפברואר, ולבסס עליה מו"מ בנוגע לפיקוח על הנשק ולפירוק הנשק הגרעיני. ארה"ב יכולה גם לפעול יחד עם סין בנושא הסכם הגרעין עם אירן והנסיגה האמריקנית מאפגניסטן. כמו-כן, עליה לפעול מיד לחידוש פעילותו של הפורום להגנת החוק הארקטי כמרחב לניהול מו"מ עם רוסיה.
הפעולות הרוסיות, כולל ההסלמה הצבאית, מגבילות את מרחב הפעולה הדיפלומטי בטווח הקצר. יחסים משמעותיים עם רוסיה יהיו מינימליים כל עוד פוטין בשלטון. אך נסיונות אמריקניים לפעול עם רוסיה יכולים להראות לבכירים שסביב פוטין שקיימת חלופה לכניעה בפני סין. בינתיים, על ארה"ב לפתח אמצעים להידוק המעקב אחרי יחסי רוסיה-סין, כולל משחקי מלחמה קבועים המתרגלים עימות עם השתיים. על וושינגטון להתכונן למסעות דיסאינפורמציה מתואמים שלהן נגד מערכת הבחירות שלה, ולהתמודד עם הגברת שיתוף הפעולה המודיעיני ביניהן.
ארה"ב גם לא צריכה להתבייש לנסות ולתקוע טריז בין מוסקבה לבייג'ינג, כולל בנושאים שוליים. למשל: בחוג הארקטי שואפת רוסיה להגביל את השפעתן של המדינות שאינן גובלות בו, ובמיוחד סין; ארה"ב שותפה לאותו יעד. רוסיה היא יצואנית נשק מובילה למדינות להן יש סכסוכי גבולות עם סין, ובהן וייטנאם והודו; גם כאן יכולה ארה"ב לשחק לטובתה.
לבסוף, סבורים טיילור-קנדל ושולמן, ארה"ב צריכה להיות הרבה יותר קולנית כאשר היא מבהירה למוסקבה כיצד בייג'ינג פוגעת באינטרסים שלה. יעד ארוך טווח ותיק של הקרמלין הוא להבטיח את עצמאותו כשחקן מרכזי בזירה העולמית – והתנהגותה של סין עומדת בניגוד ליעד זה. חשיבה יצירתית על הדרכים להגביל את שיתוף הפעולה בין מוסקבה לבייג'ינג – תוך הימנעות מצעדים שדווקא יחזקו אותו – תהיה חיונית כדי להגן על ארה"ב והדמוקרטיות הליברליות בעשורים הקרובים.