על התנהלותה של
מרב מיכאלי במשא-ומתן להקמת קואליציה ניתן לומר בלשונו של אבשלום בן דוד המלך: "דבריך טובים ונכוחים ושומע אין לך מאת המלך". היא יכולה לשאול בהיגיון רב ובצדק מדוע
נפתלי בנט כן והיא לא; ומדוע
אביגדור ליברמן כן והיא לא; ובכלל היא אינה חייבת לגלות נדיבות מהסוג שלהם ושל
גדעון סער, ובראש ובראשונה התנהלותו העניינית-אצילית של
יאיר לפיד.
אבל "יש המאבד עולמו בשעה אחת". מאבדת, מאבדת. אם בגלל התיקים שהיא דורשת לעצמה לא תקום מיד
ממשלה חלופית, ו
בנימין נתניהו ינצל את המתח כדי להישאר בשלטון, ובשעת מטחים מרצועת עזה גם נפתלי בנט יסכים להיות שר המים בממשלתו - היא תישא את הכתם על כתפיה הפוליטיים לעולמי-עד.
כי אם יהיו בחירות נוספות איש לא ייחלץ עוד להציל את מפלגת העבודה כפי שעשו עתה;
ואיש לא יחוס עליה שהפקירה את מדינת ישראל בידי ביבי וחבורתו; והיא לא תוכל להסתכל בעינינו לבד אולי למי שלחש לה בשליחות הימין להכחיד את התקווה. ארצי בוערת. העיירה בוערת. ומפלגת העבודה סופרת קופונים ודיבידנדים.
הכרה למגיבים: הסברתי, לבנט ולגנץ ולסער ולליברמן יש חלופה תחת המטרייה של ביבי, ללפיד ולמיכאלי ולהורביץ אין.
