חמאס הצליחה להפתיע את ישראל במתקפה כשהיא זוכה לגינויים מרוב העולם המוסלמי וכאשר עמדתו של הממשל האמריקני כלפיה אינו ברור. אלמנטים רבים במאבק הפלשתיני התחברו בסבב הנוכחי: קדושת ירושלים באיסלאם, תפילת רמדאן, סוגיית הקרקעות (שיח' ג'ראח), פוליטיקה פלשתינית וישראלית. אין ספק כי חמאס הצליח להפתיע את מערכת הביטחון. העיתוי הנוכחי הוא ללא ספק, אם נשתמש במושגים מעולם השחמט, צעד של שח - איום על המלך. כלומר, איום על שלום המדינה, אך לא חלילה שחמט - צעד הכנעה. צעד מתוחכם ומחושב כזה לא יכול להיות מקרי וכנראה תוכנן מראש. להלן ההסבר מדוע בחר חמאס בעיתוי הנוכחי להכריז על מלחמה נגד ישראל.
מלחמת דת
חמאס הצליח להפתיע את ישראל במתקפה שזכתה לגינויים מרוב העולם המוסלמי, כאשר עמדתו של הממשל האמריקני כלפיה אינה ברורה. הפתיל היחיד שיכול היה להצית כאש בשדה קוצים את זעמם של המוסלמים בגדה המערבית, ברצועת עזה וגם את ערביי 48' הוא הנושא הדתי ובמרכזו מסגד אל-אקצה, המקום השלישי בקדושתו באיסלאם. העיתוי של המהומות לא היה מקרי כלל: סוף צום רמדאן ו"לילת אל-קדר" - ליל הגורל (הלילה בו התגלה המלאך גבריאל לנביא האיסלאם מוחמד) וימי ירושלים, הישראלי והמוסלמי. ביום זה, בו חוגגים בישראל את הניצחון על העיר, מציינים הפלשתינים (ביום שישי האחרון של רמדאן) את אובדן השליטה על עיר הקודש. ציון "יום אל-קודס" החל ביוזמת ההנהגה האירנית מאז המהפכה האירנית ב-1979, ומצוין כעת בכמה ארצות מוסלמיות.
הפיצוץ הנוכחי באל-אקצה הגיע אחרי הסתה ממושכת ברשתות החברתיות ובמסגדים בדרשות של אנשי דת. ההסתה והתנכלויות המצולמות כלפי יהודים התנהלו בפעם הראשונה, מלבד בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם, גם ביישומון טיקטוק. חמאס מכנה את מלחמתו "חרב ירושלים", כשהוא מתכוון לחרבו של אביר מפורסם. אתרי החדשות והרשתות החברתיות הפלשתיניות הזכירו ברמדאן שוב ושוב את כיבושה של ירושלים מידי הצלבנים על-ידי המצביא הכורדי המוסלמי סלאח א-דין ב-1187.
המסיתים וחמאס השיגו את התמונה שרצו, כדי להבעיר את השטח: פריצת השוטרים להר-הבית בעקבות זריקת האבנים ופיצוץ נפצים וזיקוקים על-ידי צעירים פלשתינים. דיכוי המהומות על-ידי השוטרים ולוחמי מג"ב נראה כמו כיבוש מחודש של המתחם והזכיר לצעירים את כיבוש הר-הבית במלחמת ששת הימים, שאירע לפני שהם נולדו.
צלו של סלאח א-דין
בשעה שהסתערו השוטרים ישראלים על הפורעים במתחם הר-הבית הפתיע המואזין כאשר קרא: "היכן סלאח א-דין?". אולי לא במקרה, לפני כחודשיים התכנסה באיסטנבול ועידת "ההתאחדות העולמית של חכמי הדת המוסלמים", גוף הידוע בתמיכתו באחים במוסלמים ובחמאס. במהלך הכנס הצהיר היו"ר עלי קרה דאר'י: "ניצחון סלאח א-דין ושחרור ירושלים עומד לחזור על עצמו". בזמן הירי של חמאס על ערי ישראל בחר ערוץ אל-ג'זירה הקטרי לפרסם מאמר ארוך בעמוד השער על ההיסטוריה של סלאח א-דין "משחרר ירושלים".
השם סלאח א-דין חזר על עצמו בקריאות של פעילים ברשתות החברתיות לצאת להפגין. לפסיקה המשפטית לפינוי תושבים ערביים משכונת שיח' ג'ראח, בה חיו יהודים לפני מלחמת העצמאות והכיבוש הירדני, היה חלק לא קטן בליבוי המהומות. הקריאה לציבור הערבי בשטחים ובתוך הארץ לצאת לירושלים להפגין הזדהות עם אל-אקצה התערבבה עם הזעקה של תושבי השכונה הערביים נגד הפינוי. ברשתות החברתיות ובדרשות במסגדים רבים ברחבי הארץ הוזכר סלאח א-דין יחד עם שיח' ג'ראח, שהוא חוסאם א-דין אל-ג'ראחי, רופאו של סלאח א-דין, שעל שמו נקראת השכונה בירושלים.
בין אם חמאס יזם את ההפגנות בירושלים, או שטיפס על גל המחאה, העיתוי של התקפת הטילים נבחר כאשר חמאס חש אהדה מקסימלית בפנים ובחוץ: מקרב הציבור הפלשתיני וגם מהעולם הערבי והמוסלמי, שהתבטא בגל של גינויים לפריצת השוטרים לפיזור מהומות הר-הבית ולהצהרה על פינוי משפחות ערביות משיח' ג'ראח. לגינויים החריפים הצטרפו גם מדינות עמן יש הסכמי שלום ונורמליזציה כמצרים, ירדן והאמירויות.
פריקת זעם עזתי: התחמקות מהתמודדות באמצעות מלחמה
ההחלטה של חמאס להתקיף מסיבית בטילים מגיעה כאשר שלטונו ברצועה נמצא במצוקה עקב משבר כלכלי ומדיני קשה. מדובר בסיר לחץ חברתי. הזעם המצטבר ברצועה עצום בשל רמת החיים המדרדרת והיעדר פתרונות מטעם השלטון של חמאס. תנועת חמאס חוששת כל הזמן מהאופוזיציה הפנימית של ארגון הג'יהאד האיסלאמי הנתמך בידי אירן, המאשים את חמאס בהתחמקות מ"הג'יהאד לשחרור פלשתין". כלומר, הימנעות מעימות עם "האויב הציוני" כבר תקופה ממושכת.
כלכלית, משבר הקורונה הממושך פגע קשות בכלכלה העזתית שהייתה ממילא במצב ירוד בשל המצור על הרצועה. פוליטית, חמאס קיבל לפני שבוע מכה קשה עם הודעת אבו מאזן על דחיית הבחירות, בהן ציפה חמאס לניצחון בדרך דמוקרטית. זכייה בבחירות הייתה מעניקה לארגון לגיטימציה בינלאומית ומאפשרת לו להתקדם בדרך להשתלטות על הגדה המערבית. לסיכום, לחמאס במצב הנוכחי נראה כי אין מה להפסיד. המלחמה עליה הצהיר מאפשרת את הפניית הזעם העזתי החוצה במקום שיופנה נגד הנהגת הארגון, שחלק ממנה נמצאת במלונות יוקרה בקטר ובטורקיה. הצגת המלחמה נגד ישראל כ"הגנה על ירושלים" אמורה להציל את כבודו של הארגון שנכשל בכל המישורים.
הפן הביטחוני והשאלות המטרידות: ארגונים סוררים, מצרים, רע"ם, חיזבאללה
חמאס הכין את המתקפה מראש. הביטוי "ארגונים סוררים" יורד כעת מהפרק. חמאס מנהל חדר מבצעים הנקרא בערבית "אל-ר'רפה אל-משתרכה" (החדר המשותף), בו מתואמות ההתקפות של כל הזרועות הצבאיים של הפלגים בעזה. בראש החדר המשותף עומד חמאס, תחתיו נמצאים הג'יהאד האיסלאמי, הוועדות העממיות, החזית העממית והחזית הדמוקרטית.
השאלה המטרידה ביותר היא מניין השיגו ארגוני ההתנגדות כמות כזו של נשק וכיצד חידשו את ארסנל הטילים? בניגוד לחיזבאללה המתנהל בחופשיות וללא הגבלה בלבנון, מצויה עזה בין ישראל לסיני הנתונה לשליטתה של מצרים. יתר על כן, בעשור האחרון, לאור הטרור בסיני, אפשרה ישראל לצבא המצרי בניגוד להסכם השלום להכניס כוחות רבים לחצי האי והם עדיין שם. על כן, נשאלת השאלה: כיצד מגיע הנשק? האם מצרים מעלימה עין? האם המודיעין שלנו התריע על מעבר הטילים לרצועה מהים או מהיבשה?
חמאס ביצע צעד מתוחכם לטווח הקצר. כאמור, הוא הצהיר על ניצחון - מעין שַח על לוח המשחקים, אך אין באפשרותו לעשות שחמט - צעד הכרעה, מכמה טעמים. מלבד היתרון העצום שיש לישראל מבחינה צבאית, קיים המחסום הפלשתיני בפני חמאס, שהוא שלטונו של אבו מאזן והרשות הפלשתינית. הפתח אינו שוכח כי חמאס תפס את השלטון בעזה בהפיכה אלימה ב-2007. הנהגתו מודעת היטב לעובדה שהאינתיפאדה השלישית, אותה מנסה חמאס להבעיר, פרושה אנרכיה ומטרתה להשליט את שלטון חמאס גם על הגדה. ערביי 48', בניגוד לפלשתינים בעזה, מבינים היטב כי יש להם הרבה מה להפסיד, כלכלית וחברתית. הזדהותם הפומבית עם חמאס והמהומות בערים המעורבות בישראל יביאו למשבר אמון שיקח זמן רב לתקנו. שאלות רבות בנושא התעמולה הדתית נגד ישראל במסגדים וברשתות החברתיות צריכות להיות מופנות למפלגת רע"ם, המפלגה האיסלאמית שאמורה הייתה לתמוך בקואליציה שתקים ממשלה בישראל.
חמאס מעמיד את ישראל בניסיון מתוך הנחה שהיא מצויה במצב פוליטי לא יציב בדרך לבחירות חמישיות. התגובה של ישראל צריכה להיות נחושה ועם תוצאות משמעותיות. זאת משום שבעת שישראל מותקפת מדרום, חיזבאללה צופה במלחמה מצפון ומסיק את מסקנותיו.