"אני לא חושב שאיש מפקפק בלגיטימיות של תוצאות הבחירות", אמר מנהיג המיעוט הרפובליקני בבית הנבחרים, קווין מק'ארתי – מיד לאחר שהוביל להדחתה של ליז צ'ייני מהתפקיד מספר שלוש בסיעה משום שאמרה שטענותיו של דונלד טראמפ בנושא הן שקריות. למעשה, מציין וושינגטון פוסט, רוב הרפובליקנים אומרים בסקרים שהם מאמינים שהבחירות נגנבו מטראמפ – אחרי ששמעו זאת במשך חודשים מפי הנשיא לשעבר ומנהיגי המפלגה. טראמפ עצמו אינו מפסיק להפיץ את השקר הזה.
מחוקקים רפובליקנים רבים הכירו בכך שהנשיא הוא ג'ו ביידן, אך נותרו כמה שעדיין מתעקשים שלא לומר שהוא נמצא ביושר בבית הלבן. התוצאה היא, שהרפובליקנים עודם מעודדים – או לפחות מקבלים – את טענות השקר בנוגע לבחירות, ומציבים זאת כאבן בוחן לעמדת מנהיגות במפלגה בה ממשיך טראמפ לשלוט. מנהיגי המפלגה אומרים שהם רוצים לעסוק בעתיד, אבל כניעתם לטראמפ אומרת שהם ממשיכים לעסוק בעבר.
אליז סטפניק, אשר נבחרה להחליף את צ'ייני, הגיעה למעמדה רק לאחר שהפיצה כמה משקריו של טראמפ לגבי הבחירות. למרות שתמיכתה בעמדות הרפובליקניות המסורתיות פחותה מזו של צ'ייני, היא הבהירה שהמבחן המוחלט הוא הנאמנות לטראמפ. לעומתה, צ'ייני מנצלת את סילוקה – ואת ההד החזק בהרבה שיש לה – כדי להדגיש את מה שהיא רואה כצביעות של המפלגה. "אנחנו רוצים שיצביעו בעדנו, ואיננו יכולים לעשות זאת אם אנחנו מפלגה המבוססת על שקרים. מה שעושה הנשיא לשעבר הוא מסוכן", אמרה.
האם השטח במפלגה הרפובליקנית מסכים עם טענת הכזב החוזרת ונשנית של טראמפ, לפיה הבחירות נגזלו ממנו? כאשר הפוסט שאל כמה מן המחוקקים הרפובליקנים האם הם מסכימים עם הצהרתו של מק'ארתי, לפיה איש אינו מפקפק בלגיטימיות של ביידן, התשובות היו לעיתים מתחמקות ובלתי ישירות.
חבר בית הנבחרים ג'ים ג'ורדן, מנאמניו הבולטים ביותר של טראמפ, אומר שביידן הוא הנשיא – אבל מדגיש שיש לו שאלות לגבי המערכת בה ניצח ביידן. עמיתו ג'ים בנקס מסכים שביידן הוא הנשיא, "אבל נכון גם לרבים מאיתנו יש דאגות לגבי האופן בו התנהלו הבחירות, וחייבים לנהל דיון על טוהר הבחירות". העיתון מזכיר, כי ההתעקשות על טענות אלו נמשכת למרות שלמעלה מ-90 שופטים ובתי משפט דחו תביעות לשינוי התוצאות; ושר המשפטים של טראמפ, ויליאם באר, קבע שאין ראיות להונאה נרחבת. 139 מהרפובליקנים בבית הנבחרים, כולל מק'ארתי, הצביעו נגד אישור בחירתו של ביידן – לאחר הסתערות תומכיו של טראמפ על הקפיטול.
חבר בית הנבחרים ארל קרטר אומר, שהיה מצביע 100 פעם נגד אישור התוצאות, משום שהוא משוכנע שמה שהתחולל בג'ורג'יה, פנסילבניה ואריזונה היה פסול. הוא שיבח את ג'ורג'יה על העברת חוק שלדברי הרפובליקנים יבטיח יותר את טוהר הבחירות, בעוד שלדברי הדמוקרטים הוא יקשה על בני מיעוטים להצביע.
כאמור, הטענות הכוזבות של הנהגת המפלגה נופלות על אוזניים קשובות. סקר בחודש שעבר מצא, כי 70% מהרפובליקנים סבורים שביידן לא זכה בצורה לגיטימית בדי קולות כדי להיבחר. 76% מהדמוקרטים אומרים שקשה מדי להצביע, עוד 87% מהרפובליקנים אומרים שהכללים אינם הדוקים די הצורך. המחוקקים הרפובליקנים מפחדים מבסיס התומכים שלהם, טוען ג'ף קבסרוויס שחקר את תולדות המפלגה: הם יודעים שאם יאמרו את האמת, הם יפסידו בבחירות המוקדמות, טראמפ יפעל נגדם והקריירה הפוליטית שלהם תחוסל.
הפוסט שאל את מק'ארתי האם לדעתו התרחשה הונאה בבחירות 2020; הוא סירב להשיב. כמה פרשנים אומרים, כי סירובם של הרפובליקנים להתנתק מטראמפ מקשה עליה להעביר מסר ברור כלפי העתיד. מייקל סטיל, שהיה עוזרו של יו"ר בית הנבחרים הרפובליקני ג'ון בונר, אומר שהמפלגה לא תוכל לנצח בבחירות לנשיאות בעתיד אם לא תודה שהפסידה בהן בשנה שעברה.
אבל רבים במפלגה ממשיכים לעסוק בעבר. חבר בית הנבחרים דן בישופ אומר, שיש דרישה נרחבת להתמקד ב"אי סדרים בבחירות". הרוב הרפובליקני בסנאט של ג'ורג'יה הורה לבחון שוב את התוצאות במחוז מריקופה, למרות שהממונים על הבחירות קבעו שהתוצאות לגיטימיות. וחלק מן המחוקקים ממשיכים לכפור בנצחונו של ביידן, כמו מרג'ורי טיילור-גרין האומרת שהנשיא שלה הוא טראמפ.
וכמובן: טראמפ עצמו אינו נסוג ולו במילימטר. בסוף השבוע שעבר הוא שב והעלה את טענותיו נגד התוצאות, שכזכור – לפי מק'ארתי איש אינו חולק על הלגיטימיות שלהן. "הבחירות לנשיאות ב-2020 היו, בגדול, הונאת הבחירות הגדולה ביותר בתולדות המדינה", כתב בבלוג שלו.