לפני חודשיים פרסמה ממשלת בריטניה את רשימת הסיכונים הניצבים בפני המדינה וההתמודדות איתם, החל מסמכותנים עוינים, דרך סייבר וטרור וכלה בסחר. לכל הנקודות בהן בריטניה פגיעה יש מכנה משותף: כסף אפל – כותב אוליבר בולו, מחברו של ספר בנושא, במאמר בגארדיאן.
לא משנה מיהם האויבים – המאפיה, אל-קאעידה וכל אחד אחר – הם מחביאים את הונם בצללי המערכת הפיננסית: הסתרת בעלות באמצעות חברות קש, שימוש בבנקים מפוקפקים, רכוש פיזי כמו יצירות אמנות. הטלת אור על צללים אלו תחשוף את סודותיהם ותגביר את הביטחון, וגם תגדיל את הרווחה הכללית: מדי יום מבוצעים בבריטניה 2,200 מעשי הונאה העולים מיליארדים רבים, ופוגעים לרוב בחלשים ביותר.
לכן, טוען בולו, הייתה חשיבות רבה לנאום המלכה בשבוע שעבר, בו פרסה את מדיניות ממשלתו של בוריס ג'ונסון: משום שלא נאמרה בו אפילו מילה אחת בנושא. אבל גם לא היו יותר מדי ציפיות הפוכות: פקידים הורידו אותן מראש, באומרם שהעדיפות העליונה של ג'ונסון הוא תיקון נזקי הקורונה. ורבים מן הצעדים שהוצעו בדוח של מארס כללו את ההסתייגות הקבועה: "כאשר לוח הזמנים של הפרלמנט יאפשר זאת".
הבעיה איננה רק שהממשלה אינה נוקטת צעדים חדשים; היא גם מבטלת את הישנים. בנאום המלכה הקודם, בדצמבר 2019, הבטיחה הממשלה לחייב את 100,000 הבריטים המחזיקים חברות במקלטי מס לחשוף את זהותם – אבל ההבטחה לא מומשה. גם ההבטחה לעשות סדר ברשם החברות אינה קרובה ליישום.
מובן שיש הרבה מאוד נזקי קורונה המחייבים התמקדות, אבל הפסקת המצוד אחרי כסף מפוקפק היא אבסורד. ג'ונסון מצא זמן להבטיח חובת זיהוי בקלפיות, הקמת נמלים חופשיים, להגן על חופש הביטוי באוניברסיטאות, להגביל את הביקורת השיפוטית על הממשלה – כולם צעדים שאינם קשורים למגיפה ופתרונות לבעיות שבקושי קיימות.
בולו סבור שחופש הביטוי בבריטניה אכן נמצא בסכנה – אך לא מצד סטודנטים צעקנים, אלא מצד עשירים המשתמשים בבתי המשפט כדי למנוע תחקיר אודות מקורות עושרם. עצם הגשת התביעות עלולה להרתיע עיתונאים מביצוע עבודתם. אבל נושא זה לא הופיע בנאום המלכה, כמו גם הטיפול במיליארדים שאבדו בתביעות קורונה כוזבות.
הפגמים בגישה הבריטית להון בלתי חוקי הם עמוקים בהרבה מאשר כמה הבטחות שהופרו וחקיקה שלא בוצעה. תקצוב חסר כרוני של גופי האכיפה במשך עשרות שנים, גרם לכך שהם בקושי מסוגלים להשתמש בכלים שכבר קיימים. האסטרטגיה של הסוכנות הלאומית לפשע להוצאת כסף מלוכלך משוק הדיור, שהוצגה לפני שלוש שנים, התמקדה בדיווחים על "הון בלתי מוסבר". אבל בשנה שעברה נחלה הסוכנות תבוסה משפילה בבית המשפט, ניצבת כעת בפני תשלומים ניכרים והתקציב שבידיה אינו מספיק להתמודד עם מיליונרים המצוידים במיטב עורכי הדין.
ואכן, התקציב השנתי של הסוכנות הוא 4 מיליון ליש"ט – הסכום שאוליגרך ממוצע יכול להוציא בשני מסעי קניות בבית הכל-בו הרודס. לאנשיה נמאס לחלוטין מהשכר הנמוך ותחלופת כוח האדם בה מגיע לרמות של משבר. מוסדות פיננסיים ואזרחים מן השורה משתמשים בטופסי דיווח על פעילות חשודה ואת הקו האדום של המשטרה לדיווח על חשדות לעבירות פיננסיות, אבל אין מספיק שוטרים כדי לקרוא את הדיווחים והתלונות והללו פשוט נערמים.
ההגנות של בריטניה מפני כסף מלוכלך רעועות, אם הן בכלל קיימות – קובע בולו. בנייה מחדש שלהן תצריך שנים של סבלנות, כסף ועמל בכל רחבי הממשלה. למרבה הצער, לממשלתו של ג'ונסון אין הרצון, הסבלנות והמסירות הדרושים. אלו הן חדשות טובות לגנבים ולרמאים של העולם, וחדשות רעות מאוד לכל השאר. במקום בו אמורה להיות מדיניותה של בריטניה כלפי כסף מלוכלך קיים חור שחור, ובולו חושש מאוד שהמדינה תישאב לתוכו בטרם תבין הממשלה שיש לסתום אותו.
