במסגרת תובענה שהגישה הממשלה הפדרלית של ניגריה (להלן - 'ניגריה' או 'הממשלה') נגד בנק ג'יי פי מורגן צ'ייס (להלן - 'הבנק' או ' ג'יי.פי מורגן'), הורה בית המשפט המסחרי באנגליה (the Commercial Court English), שהתובענה נדונה בפניו, על גילוי מסמכים פנימיים ממחלקת הציות של ג'יי פי מורגן בארה"ב.
1
התובענה האמורה נסובה על משיכות כספים שבוצעו במהלך השנים 2011-2013 מחשבון הבנק של הממשלה בהיקף של 8 מיליארד דולר אמריקני על-ידי תאגיד בשם מלאבו נפט וגז בע"מ (להלן - ' מלאבו').
ממשלת ניגריה טענה כי ג'יי.פי. מורגן כשל בכך שהוא פעל בניגוד לחובה המוטלת עליה לנקוט בזהירות בביצוע הוראות תשלום. עוד טענה הממשלה כי הבנק לא פעל כבנקאי סביר בנסיבות המקרה, שלאורן אסור היה לו לבצע הוראה משיכה. דהיינו הבנק הפר את חובת Quincecare האוסרת עליו בצע הוראה למשיכת כספים אם הוא יודע שההוראה ניתנת בתרמית, עוצם עיניו לתרמית ברורה או מתרשל בבירור העניין.
אם כן הסוגיה המרכזית בהתדיינות הייתה מה הבנק ידע ומתי הוא ידע זאת, ולכן ממשלת ניגריה בקשה להתחקות אחר האינדיקטורים שהיו בבנק באותה עת. בייחוד היא בקשה לקבל את רשימות הגופים הנבחנים על-ידי מחלקת הציות של הבנק (Recommendations Watchlist and Interdiction), שיכולות לדעתה להצביע על כי היה על הבנק לדעת כי חברת מלאבו חשודה כעוסקת בהונאות.
בדיון עלה כי הסניף הבריטי של הבנק ביצע בדיקות רק במאגר של אירופה/אפריקה (EMEA) ואילו פרטים על חברת מלאבו היו במאגר הנתונים של הבנק בארה"ב. הבנק מנגד טען כי הסניף הרלוונטי הוא לונדון ולכן כך הוא נהג. המסמכים שמסר הבנק הצביעו על כי יחידת הציות וצוות
הלבנת הון של הבנק עקבו באופן פעיל אחר הכסף וביצעו ביקורות עסקות וכי צוות הציות של בריטניה יצר קשר פעיל עם צוות הציות האמריקני ושיתף מידע.
לאור זאת טענה ניגריה כי הבנק התרשל בכך שהוא ביצע תשלומים למלאבו בשעה שצוות הציות האמריקני הצביע על הסכנות שבכך. ולכן היא בקשה לקבל את מסמכי יחידת הציות כדי לבחון האם צוות הציות של ארה"ב היה מציב חסימה בתשלומים מהחשבון, והאם הצוות הבריטי היה צריך ליצור קשר עם הצוות האמריקני בטרם ביצעו את המשיכה מהחשבון. ג'יי פי מורגן התנגד לכך אך כאמור טענתו נדחתה בטענה כי בקשתה של ניריה מידתית ונדרשת לצורך בירור סוגיה מרכזית בתובענה, ואף נפסקו לו הוצאות.
לאחרונה נדונה בבית המשפט המחוזי סוגיה העוסקת בהיקף תחולת החובה במינוי קציני ציות, המעלה את השאלה, האם אין מקום להחיל על תוצרי עבודתם של קציני ציות את כלל האי קבילות (מסמכים וכו' שיצר קצין הציות לא יהווה ראיה בהליך משפטי-בדומה למבקרי פנים). האם אכן דוחות וכו' של קציני ציות צריכים לשמש את הלקוחות של גופים פיננסים וכו' בתובענות נגד אותן מוסדות, ואם כן אזי האם ההשלכות שמציאות שכזו יוצרת על עבודתם של קציני הציות נלקחות בחשבון. ללא ספק מציאות זו מחייבת באסדרה, כל שכן בבחינה, והחלטה זו של ביהמ"ש הכלכלי בבריטניה הנה עדות נוספת לצורך בכך.
