שלשום שיגרה הוצאת ידיעות אחרונות את ספרו החדש של ארי שביט "הבית השלישי" לציבור הרחב. הוא השתלט על השבת שלי. שביט הוא מטובי המושכים בעט (בעצם במקלדת) בעיתונות הישראלית וקנה לו שם בספרו My promised Land שראה אור לפני כשמונה שנים.
הספר הקודם זכה לתשואות עד שהגיע לפרק על הקרב לשחרור לוד במלחמת העצמאות ב-1948. שביט אימץ גרסה המנוגדת למחקר שנעשה ונארג באוניברסיטה העברית בירושלים, ועורר עליו את כעס הישראלים, אבל בזירה הבינלאומית המסויגת ממדינת היהודים מחאו לו כפיים.
אין ספק שהוא יודע לספר סיפור. כן גם ב"בית השלישי". 220 עמודים של הגות וטיעון ופולמוס, כשכל ההיסטוריה הישראלית נבנית נדבך-על-גבי-נדבך על-פי שלבי המרי שפקדו את המדינה מאז הקמתה. הוא מנה אותם אחד לאחד, המרד המזרחי, המרד הדתי-לאומי, המרד החרדי, המרד הערבי, המרד הליברלי, המרד הניאו-ליברלי, מרד השלום, המרד הרוסי ועד עתה. בניין לתפארת של טיעונים ותיאורי מצב.
בתוך כך בחר שביט באבות המייסדים של ישראל. דוד בן-גוריון הוא דמות-על בבניין הממלכתיות; מנחם בגין בעקבותיו. הקורא מצפה כי יגיע תורם של יצחק רבין, אולי אריאל שרון, ואפשר ששמעון פרס. גם הם במועמדים.
אך לא. שביט דילג עליהם. השלישי והאחרון באבות האומה הוא בעיניו בנימין נתניהו (מדוע לא אהוד ברק ואהוד אולמרט שניסו להביא שלום עם הפלשתינים ונתקלו בכתף קרה מאת יאסר ערפאת ואבו מאזן? הרי לעומתם ביבי חיבל בניסיון להידבר עם הפלשתינים).
שחיתות? לא מצאתי את המילה ב"בית שלישי". האשמות פליליות נגד נתניהו? - יוק. לא בספרנו. אומנם באחת השורות, באותיות חיוורות, סבור שביט כי הגיעה שעתו של ביבי להיפרד מהבסטילייה ברחוב בלפור. אבל זה, ותו לא. גם עמדותיו כלפי ביבי "בעל הנס" כלשונו מעידות כי טרם רחק מן האיש הדועך בראשות הממשלה, אבל אני מקווה עדיין כאופטימי ללא תקנה כי יום אחד יבצע שביט סיבוב פרסה ויחזור למקומו הטבעי.
השאר נכון וחשוב. התפוררות הלכידות הפנימית היא סכנה. אם ייפול חלילה הבית השלישי לא יקום רביעי. ההיסטוריה לא תעניק עוד הזדמנות. שביט חותר למדינת מופת, אך לא לגן עדן של שוטים, כלשונו. הוא מצהיר על אופטימיותו אבל אין חזון של שלום שלום במשק כנפיו. בראייה אפרורית וריאלית הוא סבור כי הלכידות הפנימית נחוצה מול הטכנולוגיה של המאה ה-21 והאידיאולוגיה של המאה ה-11 בהן מחזיקים אויבי ישראל; לכידות דחופה כדי "להפוך אותנו שוב לאתונה ספרטנית הערוכה לכל נחשול".
אתונה ספרטנית? אוקסימורון, נכון? ובכל זאת. זו מלחמה אחת גדולה בשתי חזיתות, הן למען אתונה, הן למען ספרטה. אני מצפה לראות את שביט חוזר לשורת הלוחמים למען ביסוסה של אתונה.
