X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
"צבא מפסיד, אם אינו מנצח, גרילה מנצחת, כשאינה מפסידה" - הסביר ד"ר קיסינג'ר בניגוד לאמונת ההבל, הנפוצה בישראל, יכול צבא לנצח ארגון טרור הבריטים עשו זאת בארץ-ישראל, ביוון ובמלאיה; הרוסים - בצ'צ'ניה; וסרי-לנקה נגד המורדים הטאמיליים
▪  ▪  ▪
דאר אלאיסלאם [צילום: ויסאם השלמון /פלאש 90]
לקראת הסיבוב הבא
את הטרור חייבים להכחיד - כמו גחלים לוחשות, שנותרו ממדורה - כדי שלא תפרוץ אש מחדש; ואין "מכילים" אותו כיוון שלא עשינו זאת ב"שומר החומות" - החלה הספירה לאחור לקראת הסיבוב הבא, רחמנא ליצלן.

באִגרוּף יש שני מצבים לסיום קרב: נוק-אאוט, שמשאיר את המתאגרף המום על הקרשים; וכניעה, כשמתאגרף מצליח להתאושש בקושי מנוק-אאוט, ונותר על רגליו גרוֹגי - המום ובאובדן עשתונות על הזירה. אזי משליך מאמנו מגבת לבנה אל הזירה, והקרב נפסק בניצחון יריבו.
בלוחמה בטרור (לוט"ר) יש רק מצב אחד לסיום מלחמה בניצחון - נוק-אאוט. יש בה א-סימטריה אכזרית, לדברי ד"ר הנרי א' קיסינג'ר, בעיצומה של מלחמת ויטנאם: "צבא מפסיד, אם אינו מנצח. גרילה מנצחת, כשאינה מפסידה". המשפט הזה מסביר היטב מדוע סיבוב המלחמה האחרון בחמאס הסתיים בתחושת חמיצות בציבור הישראלי.
כדי לנצח ארגון טרור, צריכה מדינה להכותו בלי רחמים, עד דק, ועד שיבקש רחמים על עצמו. כך, כמעט עשו הבריטים ב"מרד הערבי הגדול" (1939-1936) בארץ-ישראל, ובמרידות הקומוניסטיות במלאיה וביוון. כך, עשו הרוסים בצ'צ'ניה; וצבא סרי-לנקה - למורדים הטאמיליים. כל משחק מלים אחר הנו הונאה עצמית, כחלק מיחסי הציבור של הלוחמים בטרור, או של מנהיגיהם אובדי הדרך. את הטרור חייבים להכחיד - כמו גחלים לוחשות, שנותרו ממדורה - כדי שלא תפרוץ אש מחדש; ואין "מכילים" אותו.
כל פתרון חלקי, ולא חשובות סיבותיו, הנו הזמנת הטרוריסטים לחדש את האש. משמע, הפסקת האש עם חמאס ב"שומר החומות" סיימה סיבוב נוסף במלחמתנו הארוכה בארגון, שהשתלט על עזה כתוצאה מטמטום מדיני-צבאי, שתקף את ישראל; והחלה הספירה לאחור לקראת הסיבוב הבא, רחמנא ליצלן. זאת, כיוון שחמאס נותר מוכה וצולע על רגליו, והמשיך לירות על מדינת ישראל עד לרגע האחרון ללחימה, ולהציב לה תנאים.
ללמוד מההיסטוריה
תנאי היסוד למלחמות ישראל נותרו בעינם למרות שאנחנו כבר במהפכה הטכנולוגית-צבאית הרביעית, והם בידוד בינלאומי (מלוּוה באנטישמיות, המתחפשת לביקורת על הציונות) ושעון חול, המתרוקן במהירות. מי שלא למד זאת מההיסטוריה, ילמד זאת היטב על בשרו, כפי שלימדנו סנטיאנה. לכן, איני מבין למה נכנסה ישראל למלחמה במתינות, ולא בעוצמה גדולה מאוד מלכתחילה.
אין זו הפעם הראשונה, שצבאנו ומדינאינו נותרים המומים ומופתעים אל מול הצפוי והידוע מראש - עם פרוץ מלחמה, זמננו מוגבל, ועלינו לעשות הכל כדי להשיג ניצחון ברור, שאינו ניתן לערעור, בזמן קצר. כך, היה בכל מלחמותינו, מתש"ח ואילך; ואפילו במלחמת ששת הימים, שבה ניצחנו בשדה הקרב, אך קבענו בחופזה את גבולנו בדרום הגולן בתוואי נחות, ושילמנו על כך בדם רב במלחמת יום הכיפורים.
גם הצורך להצמית - לחסל יסודית - את הטרור, אינו חדש למי שלמד היסטוריה, אלא שאצלנו מתעלמים מהעבר, ומנסים להנדס את המצב, ולבלבל את המוח במונחים משופצרים מבלי להבין את יסודות הסכסוך. חמאס סימן לעצמו מטרה דתית לסיבוב הזה - לחבל בריבונותנו בירושלים. לכן, נפתח הסיבוב ביום ירושלים, שהיה במהלך צום רמדאן, תקופה של התעוררות דתית גדולה מאוד בקרב המוסלמים, שכוללת גילויים רבים של אלימות. גם זאת מלמדת אותנו ההיסטוריה (ואצלנו, כנראה, התעלמו מזה).
אצלנו, כנראה, חושבים חכמי חלם מקהילת המודיעין, שכיוון שאינם דתיים, אלא אנשים חופשיים ומתקדמים ("בסדר, מתקדמים", נהג אבי ע"ה לומר, "אבל לאן?") - גם אויבינו כאלה. לכן, הר-הבית, מערת המכפלה, חגים וצומות יהודיים נקלים בעיניהם. והם עושים את הטעות העצומה והידועה ביחסי אנוש ובמודיעין - משליכים את עצמם על הזולת: הם חילוניים, די לא-לאומיים בלשון המעטה ("ניידים", בהגדרתו של גדי טאוב), וגם האויב כזה בעיניהם.
יתר על כן, כפי שקָבל תא"ל יואל בן-פורת, ידידי המנוח, אינם יודעים ערבית, וקוראים רק תרגומים משובשים מהתקשורת הערבית. לפיכך, הם חסרי ידע וחסרי הבנה לתרבות הערבית. חלק מזה נובע ממחדל נורא של מערכת החינוך, שלא חייבה את תלמידי ישראל ללמוד ערבית, וחלק נובע מהחינוך הלקוי, שקיבלו באקדמיה הישראלית.
האיסלאם מחלק את העולם לשניים:
· "דאר אלאיסלאם" (בית האיסלאם) - השייך למוסלמים בלבד, וכופרים (נוצרים, יהודים וכיו"ב), שאינם מאמינים במוחמד, רשאים לדור בו רק כבני-חסות (אַהְל אלדִ'מָּה) - אזרחים סוג ב', המשלמים מס גולגלת ("ג'יזיה"), על הזכות לחיות בהשפלה תחת כיבוש מוסלמי - וחס וחלילה, לא כריבונים.
· "דאר אלחרבּ" (בית המלחמה) - שאר העולם, שבו רשאים המוסלמים ללחום, ולנכסו לעצמם.
חצי-האי האיברי וחלק מהבלקן נחשבים לדאר אלאסלם, כיוון שהיו בריבונות מוסלמית שנים רבות. עד היום בולטים בתרבות הערבית געגועים לתור הזהב של השלטון המוסלמי בספרד (למשל, השימוש במונחים, אלאנדלוס, אלהמברה וכיו"ב).
מעניין מה קורה עכשיו באירופה המערבית, שהחליטה להתאבד מרצונה: הזמינה אליה מאות אלפי (כביכול, פליטים) מוסלמים, וריפדה את קליטתם במענקים שמנים. כנראה, כתודה למארחיהם השוטים, תוצא בקרוב פתווה (פסק הלכה מוסלמי), המעבירה חלקים מאירופה לדאר אלאיסלאם, או שכבר הוצאה; ואחריה ינסו הפליטים, כביכול, לכפות את הדין המוסלמי (שריעה) על מארחיהם.
היסוד - באיסלאם
ארץ-ישראל נמצאת בדאר אלאיסלאם, וריבונות של כופרים בה אינה באה בחשבון, לפי האיסלאם - זה הבסיס להבנת עוינות הערבים למדינת ישראל. האיבה החלה עם ראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל, והפכה למלחמה מתמשכת לפני יותר ממאה שנה. אז קראו היהודים להתפרצויותיה, "מאורעות", כיוון שמעצבי דעת הקהל הציוניים סירבו להשתמש במונח הגלותי, "פרעות". למרות זאת, אין שום הבדל בין הפרעות בקהילות יהודיות בגולה לבין המאורעות, גם בתגובה האומללה עליהם תחת הססמה, "הבלגה".
יסודות האיבה הערבית לישראל, כאמור, באיסלאם. לכן, כשחתם אנוואר סאדאת על הסכם השלום עם ישראל, הוציאו עבורו חכמי אלאזהאר (המוסד הדתי הגבוה במצרים) פתווה, שאישרה את הסכם השלום - על בסיס "הסכם (שלום) חוּד̤יבִּיָה" (صلح الحديبية), שחתם מוחמד עם נכבדי העיר מכה בשנת 628. משמע, מותר לחתום הסכמי שלום עם האויב, החזק מן המוסלמים, ותוקפו רק עד שיתחזקו המוסלמים, ויוכלו להכות את אויביהם. יאסר ערפאת ציטט את הסכם חודיבייה בנאום ביוהנסבורג, דרום אפריקה, במאי 1994, לאחר שחתם על הסכמי אוסלו.
את זאת, כמובן, לא קלטו חכמי חלם שלנו, או שקלטו וזלזלו בערכו - כי זה מנוגד לגישתם המערבית, המקדשת הסכמים. באיסלאם אין הסכם שלום, במובן המערבי של המונח, עם כופרים. שלום יכול להינתן רק למוסלמים, ובוודאי לא למי שבחוצפתם כי רבה הקימו לעצמם ריבונות של כופרים בלב דאר אלאיסלאם.
בניגוד לחכמי חלם הישראלים, אין לפקפק בדתיותם של מנהיגי חמאס, הלומדים מהקוראן, מהחדית' ומשאר כתבי הקודש שלהם לקחים ממעשי מוחמד - כולל שנאת יהודים. לכן, כל עוד שחמאס קיים, ימשיך הארגון ללחום בישראל.
מסקנה חמורה זו מנוגדת לסולם הערכים החילוני-מערבי של ה"ניידים"; ולכן, הם דוחים אותה על הסף - כמו הליטאי, שראה ג'ירפה, ואמר, "אין חיה כזו"! ואנחנו מופתעים כל פעם לנוכח התנהגות חמאס ולנוכח נכונותו להקריב קורבנות, כדי לשמר את המלחמה ביהודים.
תוצאת-ביניים
בסיבוב הנוכחי ספג חמאס מכה קשה, ואולי אנושה. קשה לדעת. שני הצדדים עוסקים יותר מדי בתעמולה, וכפי שאמר הסנאטור האמריקני הייראם ג'ונסון, בשנת 1917: "הקורבן הראשון במלחמה היא האמת".
עם זאת, קשה להתעלם מהנזק, שגרם לנו חמאס - בהרוגים, בפצועים, בפגועים נפשית וברכוש. לדעתי, "שומר החומות" מציב סימן שאלה סביב תפקוד "כיפת ברזל", שנחדרה לא-מעט פעמים מול מטחים כבדים של רקטות. היא שימשה גם הזדמנות לאירנים ללמוד את יכולתה ואת תכונותיה. מכל מקום, חלק מדברי הביקורת של מתנגדי המיזם אוששו, בעיקר, לנוכח מטחים כבדים של רקטות. לדעתי, "שומר החומות" צריך להיות זריקת זירוז לפיתוח מערכות נגד רקטות/טילים, המבוססות על לייזר.
הצבא מודה, כבר עכשיו, כי היו לו פערי מודיעין לגבי מערך הרקטות של חמאס. כנראה, עם הזמן יתעוררו עוד סימני שאלה, ואני חושש ממנהגו מימים ימימה של צה"ל לא לתחקר, ולא להפיק לקחים. טרם התרשמתי, שמשהו השתנה בתחום הזה.
צריכים להיערך מיד לסיבוב הבא, להתוות תוכניות, ולהכין את הכלים ליישמן - יחידות, מודיעין, אמצעי לחימה ומערכות-נשק. רצוי, שהדברים ייעשו בחשאי, אך בתרבות הישראלית זה כמעט בלתי-אפשרי.
החזית השנייה
הרחוב הערבי - מהנגב דרך יהודה, ירושלים והשומרון ועד לגליל - בוער באש קטנה יותר מחמישים שנה, ומטרת החתרנות, שמטפחים מאוד אזלת-יד המשטרה, חכמי חלם שלנו וחוסר משילותנו - לפגוע בריבונות הישראלית. ראו מה קורה בגליל, בשטחי C ביהודה ובשומרון, בנחל עירון, ביפו, ברמלה ובלוד (שהיו מצג-שווא של דו-קיום מדהים) ובנגב.
חמאס תיאם, כנראה, עם בריונים מקומיים, שכרגיל מטילים את חִתָתם על שכניהם בעזרת מאות אלפי כלי-נשק בלתי-חוקיים, כדי שיפעלו במקביל לירי על ישראל, גם כדי לחסום צירי תנועה ראשיים על-מנת להפריע להיערכות צה"ל ועל-מנת להטריד את המערכת הישראלית בעוד בעיות קשות.
בכל רחבי המדינה יש סכסוכים מקומיים ותיקים עם ערביי ישראל, שרובם נובעים מבריונות מקומית ומהסתה לאומנית-דתית בקרב ערביי ישראל. כך, בירושלים ממשיך להתנהל מאבק נגד אכיפת החלטת בג"ץ בעניין השתלטות ערבית על בתי יהודים בשכונת שמעון הצדיק, שסופחה על-ידי הכובשים הירדניים לשיח' ג'ראח; וכמובן, בהר-הבית. לערביי אום אלפחם יש טענות מטענות שונות, וגם ב"משולש" הערבי בשרון יש טענות.
ערביי יפו מוחים על בנייה יהודית, כיוון שאינם רוצים יהודים בקרבם, גם אם רבים מהם שלומיסטים ידועים (כמו ח"כ אפרת רייטן, שרִכבה הוצת על-ידי שכניה הערביים בפרעות). בנגב משתוללים כבר שנים רבות בריונים בדואיים, שגובים דמי פרוטקשין מקבלנים, פורצים לבתים, גונבים רכב, ושודדים מחנות צבא (!) - באין מפריע. ובכל המדינה משתולל טרור חקלאי נגד יהודים. המקומיים - יהודים וערבים - כבר התרגלו לחיות עם זה. אין להם ברירה - צה"ל ומשטרת ישראל מעלימים עין מהתופעה, והסתגלו אליה, תוך מעילה חמורה בחובותיהם.
חמאס הבעיר את השטח גם כדי לפרום את הרקמה העדינה והדקה של קשרים בין יהודים לערבים - בעיקר, בערים המעורבות בישראל - אך גם בגליל ובנגב. זה קרה בפרעות ("אינתיפאדה") 2000, וזה יישנה גם בסיבוב הבא, כיוון שזה מצליח, בעיקר, אחרי שוועדת אור חילקה פרסים לפורעים, וענשה את המתגוננים היהודיים; ואהוד ברק, ראש הממשלה, לא זרק את מסקנותיה השערורייתות לפח - כיוון שניסה לקושש קולות בקרב ערביי ישראל.
הדגם הזה נשנה גם הפעם, בפרעות תשפ"א. מין דפוס "גלותי", שהציונות אימצה בחום בארץ-ישראל, תוך דיבוריה הרמים על "שלילת הגלות" ועל יצירת "עברי חדש", שאינו מתנהג כמו יהודי גלותי. אחרי כל פרעות במאה השנים האחרונות ויתרה התנועה הציונית על עקרונות חשובים במשנתה, כדי לפייס את הערבים. היא לא השיגה דבר, אלא דרבנה את ערביי ארץ-ישראל לפרוע ביהודים; והורישה זאת למדינת ישראל (עיינו בערכים הסכם אוסלו, בריחת האמוק מלבנון, הבריחה מעזה ועוד).
הדגם הזה התבטא בתפקוד משטרת ישראל בפרעות תשפ"א, ובעיקר, בדברי הבלע של המפכ"ל יעקב שבתאי בדבר סימטריה בין הפורעים הערביים לבין מעשי יהודים יחידים. ואכן, ברוב סיכלות מפקדיה, או מתוך הרגל, עצרה המשטרה לאורך כל הפרעות יהודים, שהעזו להתגונן, ולהגן על קהילתם. פרימת ה"דו-קיום" בין יהודים לערבים הנה הישג אדיר של חמאס, והשפעתו ארוכת-ימים.
ברור, כי גם בסיבוב הבא יתפרעו ערביי ישראל (לא כולם, אלא מיעוט אלים וקיצוני, בשמם). זה היה ברור כבר אחרי "יום האדמה" 1976, אך עיני חכמי חלם שלנו היו עצומות. פרעות תשפ"א הוכיחו שוב, כי בקרב ערביי ישראל יש רבים, שאינם נאמנים למדינה, ויש גם גיס חמישי, שמשתף פעולה עם האויב.
ירושלים
ירי חמאס לעבר ירושלים היה חציית הרוביקון, שהסלים מאוד את התגובה הישראלית. זה היה צעד חשוב במערכה של חמאס - הראה את דבקותו בירושלים, שכביכול נמצאת תחת איום ישראלי. עלילת-דם זו בנויה על הפקרות פלילית של משה דיין, שר הביטחון, שהחזיר במלחמת ששת הימים את השליטה על הר-הבית לוואקף - ללא סמכות וללא כל הסבר - בכייה לדורות. יצחק רבין הצטרף להפקרות, כשבהסכם השלום עם ירדן נתן למלך מרבת-עמון שליטה בהר-הבית.
הסיבוב הזה החל לא במקרה ביום ירושלים. חמאס הכריז, כי זו מלחמה על ירושלים. לכן - סבור ד"ר, אל"ם (מיל') ועו"ד יעקב חסדאי - הכרעת חמאס תיעשה רק בירושלים.
"במשך שנים מדינת ישראל נמצאת בתהליך נסיגה מזכויות [היהודים] בהר-הבית" - כותב חסדאי - כדי "לא להרגיז את הערבים". מסתבר, כי הוויתורים ופייסנות לא הוכיחו את עצמם. "ככל שהתקפלנו, גדל תיאבון חמאס ושל שותפיו בעולם הערבי. כל פעם שאנחנו מזיזים שם משהו, יש התקוממות והצהרות [כי] 'העולם הערבי יקום נגדנו'. המלחמה ... 'שומר החומות', אינה בעזה אלא בירושלים, ובעיקר - על הר-הבית. לכן, כדי לנצח במלחמה זו, צריכה ישראל להחזיר לעצמה את השליטה המלאה בהר-הבית ואת חופש פעולתה בו". וחסדאי חותם את דבריו באמירה, "במלחמה על הר-הבית צריך לנצח".
כיוון שאיני מאמין, שיאמצו את מסקנות חסדאי - אני מציע להתכונן, תוך המתנה דרוכה למטח הבא מרצועת עזה, שכנראה, יתקבל בהססנות, וידרבן את חמאס לירות עלינו שוב ושוב. עלינו לבנות "קיר ברזל", שירתיע תודעתית את הערבים מלהתנכל לנו, ולהכין את עצמנו לחיים ארוכים על חרבנו. בית שני חרב, הזהיר הרמב"ם באחת מאיגרותיו, משום שחכמי הדור לא למדו חכמת מלחמה.

תאריך:  26/05/2021   |   עודכן:  26/05/2021
+לתוקפים - שלום
23:20 26/05/21  |  אביתר בן-צדף   |   לרשימה המלאה

עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - בנושאים גדולים כקטנים  ▪  והפעם - בעייתי, תודה, חוויה ב"אופרה" בחדרה ומדיניות מוזרה  ▪  "אל נא רפא נא לה" (במדבר י"ב, פסוק י"ג)  ▪  הרבה בריאות ואושר

פרעות בלוד [צילום: יוסי אלוני/פלאש 90]
+קטאר תעביר חצי מיליארד דולר לעזה
22:26 26/05/21  |  איציק וולף   |   לרשימה המלאה

שר החוץ הקטארי הודיע כי מדינתו תמשיך לתמוך בפלשתינים "כדי להגיע לפתרון צודק ומתמשך עד להקמת מדינה עצמאית עבורם"  ▪  מצרים צפויה להזמין את ישראל וחמאס למשא-ומתן עקיף בקהיר לרגיעה ארוכת טווח

תהלוכת ניצחון של חמאס בעזה, השבוע [צילום: ג'ון מונצ'ילו, AP]
+מניין כל הטילים בעזה
20:50 26/05/21  |  ירון פרידמן   |   לרשימה המלאה

איך מגיעים עשרות אלפי טילים לרצועה "במצור" כפי שהפלשתינים מגדירים את הרצועה? לכאורה רק כמה ארגוני מחבלים קטנים עומדים מול ישראל, אולם בפועל מדובר בתמיכה מסיבית של כמה מדינות העומדות מאחוריהן

[צילום: עלי אחמד/פלאש 90]
+סינוואר מתגרה: זו הייתה חזרה גנרלית
19:09 26/05/21  |  איציק וולף   |   לרשימה המלאה

מנהיג חמאס ברצועת עזה נאם בפומבי ברצועת עזה וטען שנתניהו וגנץ הם האחראים להסלמה  ▪  לגלג על טענות ישראל בדבר פגיעה במערך המנהרות של ארגונו וטען כי נותרו 400 קילומטרים של מנהרות פעילות  ▪  "על האויב ועל העולם לדעת שזו רק הייתה חזרה גנרלית - תמרון קטן, שמראה מה יכול להיות אם ישראל תנסה שוב לפגוע באל-אקצה"

סינוואר. נאום תקיף נגד ישראל [צילום: חליל חמרה, AP]
+המענה שניתן לאזרחים לא היה הולם בתחילת המאורעות
15:14 26/05/21  |  מירב ארד   |   לרשימה המלאה

במהלך תשובתו הסתייג השר אוחנה מאמירות של ח"כ סמוטריץ' כנגד מפכ"ל המשטרה רנ"צ קובי שבתאי, והסביר שיצא נגד אמירתו על "לחצוץ בין הניצים" ואמר: ללוד ניסו להצית חמישה בתי כנסת אבל איש לא הצית מסגד, ביצעו לינץ' באזרחים יהודים וירו באזרחים יהודים

[צילום: דוברות הכנסת]
אוחנה במענה לשאילתות במליאת הכנסת [צילום: דוברות הכנסת - נועם מושקוביץ]
+"שומר החומות", סיכום ביניים
11:24 26/05/21  |  זלמן שובל   |   לרשימה המלאה

שלא כמו בעבר, כל התנגחות בישראל, לרבות בלוני תבערה, פצמ"רים, וכ"ו תיענה בתגובה מאסיבית. גם האופציה של כיבוש עזה, כפי שכתב האלוף (מיל.) גיורא איילנד, חרף כל המגרעות איננה יורדת מהפרק

פיקוד העורף [צילום: גילי יערי/פלאש 90]
+שמעון הצדיק משקיף לעבר ההר ומצפה
10:06 26/05/21  |  עמנואל בן-סבו   |   לרשימה המלאה

הדיכוי הפנימי של המאווי הלאומי, הדיכוי לכל רגש יהודי הומה, הפחד המשתק שמא כל מעשה, גם כזה שאין בו כל הבעה או רמז לפגיעה מכל סוג שהיא בהר נתקל בקיר פלדה ובחרדה מוחלטת, חרדה המונעת כל אפשרות לקיים שיח שפוי, הגיוני על זכות היהודים לתפילה על ההר

זכות בסיסית [צילום: ג'מאל עאווד/פלאש 90]
+ערך מוסף
09:18 26/05/21  |  ציפי לידר   |   לרשימה המלאה

שיכחת פעוטות - קמפיין שגוי: הנחת היסוד אסור שזה יקרה  ▪  מה לומדים מפרעות תרפ"א?  ▪  שיעור באסטרטגיה ללפיד

ילד נשכח ברכב [צילום: מאיר ועקנין/פלאש 90]
+הכאב הקולקטיבי של החברה הישראלית
08:34 26/05/21  |  רות רזניק   |   לרשימה המלאה

אנו שוב ניצבים בפני העובדה המזהה אותנו כמדינה אחת ותושביה מאוחדים באבל נורא אחד  ▪  באסון מחריד כל כך ומיותר כל כך

מרכינים את הראש [צילום: משטרת איטליה/AP]

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
תיק"ו
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
ושוב יישר כוח, שפע ובריאות ל"ת
סניל  |  26/05/21 13:36
2
ד"ר חיסדאי נבון מאד,
שמעון מהצפון  |  28/05/21 00:25
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות מבצע שומר החומות
זלמן שובל
שלא כמו בעבר, כל התנגחות בישראל, לרבות בלוני תבערה, פצמ"רים, וכ"ו תיענה בתגובה מאסיבית. גם האופציה של כיבוש עזה, כפי שכתב האלוף (מיל.) גיורא איילנד, חרף כל המגרעות איננה יורדת מהפרק
עמנואל בן-סבו
הדיכוי הפנימי של המאווי הלאומי, הדיכוי לכל רגש יהודי הומה, הפחד המשתק שמא כל מעשה, גם כזה שאין בו כל הבעה או רמז לפגיעה מכל סוג שהיא בהר נתקל בקיר פלדה ובחרדה מוחלטת, חרדה המונעת כל אפשרות לקיים שיח שפוי, הגיוני על זכות היהודים לתפילה על ההר
ציפי לידר
שיכחת פעוטות - קמפיין שגוי: הנחת היסוד אסור שזה יקרה    מה לומדים מפרעות תרפ"א?    שיעור באסטרטגיה ללפיד
רות רזניק
אנו שוב ניצבים בפני העובדה המזהה אותנו כמדינה אחת ותושביה מאוחדים באבל נורא אחד    באסון מחריד כל כך ומיותר כל כך
דורון מצא
ישראל סיימה את המלחמה בעזה עם הישגים טקטיים מרשימים אך בנחיתות אסטרטגית גדולה המזכירה את ההישגים הכמותיים האמריקנים במלחמת וייטנאם נוכח ההפסד האמריקני האסטרטגי במלחמה זו
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il