X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  ספרים
"אחרי גזיזת הפאות אמר לי אבא ועיניו דומעות, מעכשיו אתה אנדור ילד הונגרי" מפגשים של נחלי דמעות והררי רגשות שהציפו את אהרון והולידו את ספר הילדים המרגש 'אנדור' אשר יצא בהוצאת 'עכשיו אפשר
▪  ▪  ▪
עמנואל בן-סבו ואהרון וייס [צילום: באדיבות עמנואל בן-סבו]

בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל, עִם הַכִּפָּה הַכְּחֻלָּה, כָּל יַלְדָּה וְיֶלֶד יוֹדְעִים שֶׁאַהֲרֹן, 'סַבָּא סֻכָּרִיּוֹת', הָאִישׁ הַזָּקוּף עִם הַחֲלִיפָה וְהָעֲנִיבָה, עִם הַשֵּׂעָר הַכָּסוּף וְהַקּוֹל הַנָּעִים, מַעֲנִיק שַׂקִּית וּבָהּ עֶשֶׂר סֻכָּרִיּוֹת בִּשְׁלַל צְבָעִים וּטְעָמִים לְכָל הַיְּלָדִים הָעוֹמְדִים בְּתוֹר אָרֹךְ בְּסִיּוּם הַתְּפִלָּה. 'סַבָּא סֻכָּרִיּוֹת', הִתְרַגֵּשׁ בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת כְּשֶׁפָּגַשׁ בַּמַּבָּטִים הַמְּאֻשָּׁרִים שֶׁל הַיְּלָדִים שֶׁנֶּהֱנוּ מֵהַמַּעֲמָד הַמָּתוֹק.
נֵרִיָּה הַבַּיְשָׁן עָמַד בְּאֹפֶן קָבוּעַ בְּסוֹף הַתּוֹר, מַמְתִּין לְקַבֵּל מִ'סַבָּא סֻכָּרִיּוֹת', שַׂקִּית סֻכָּרִיּוֹת, צְבִיטָה קַלָּה בַּלֶּחִי וְחִיּוּךְ מֵאִיר פָּנִים. נֵרִיָּה אָחַז בְּיָדוֹ הַקְּטַנָּה בְּשַׂקִּית הַסֻּכָּרִיּוֹת, הֵרִים רֹאשׁוֹ, תָּלָה עֵינַיִם סַקְרָנִיּוֹת בְּאַבָּא וְשָׁאַל, "מָתַי תְּסַפֵּר לִי עַל אַהֲרֹן הַגִּבּוֹר, 'סַבָּא סֻכָּרִיּוֹת'"? "הוּא לֹא סְתָם גִּבּוֹר 'סַבָּא סֻכָּרִיּוֹת', הוּא מַמָּשׁ גִּבּוֹר גָּדוֹל", הֵשִׁיב אַבָּא, לִטֵּף שְׂעָרוֹת רֹאשׁוֹ שֶׁל נֵרִיָּה וְשָׁתַק.
"שַׁבַּת שָׁלוֹם", בֵּרֵךְ אַבָּא אֶת הַשָּׁכֵן שְׁלוֹמִי וִילָדָיו, נְהוֹרַאי וְהִלֵּל הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר אָחֲזוּ גַּם הֵם בִּידֵיהֶם שַׂקִּיּוֹת סֻכָּרִיּוֹת שֶׁקִּבְּלוּ מִ'סַבָּא סֻכָּרִיּוֹת' וּמִהֲרוּ לְבֵיתָם.
"הַסִּפּוּר שֶׁל 'סַבָּא סֻכָּרִיּוֹת' הוּא סִפּוּר קְצָת קָשָׁה, יֵשׁ בּוֹ אֹמֶץ, גְּבוּרָה וְגַם כְּאֵב, בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא נֵלֵךְ לַבַּיִת שֶׁל 'סַבָּא סֻכָּרִיּוֹת' וּנְבַקֵּשׁ שֶׁיְּסַפֵּר לָנוּ עַל הַיָּמִים בָּהֶם הָיָה יֶלֶד קָטָן כָּמוֹךָ, קָטָן וְגִבּוֹר, הִבְטִיחַ אַבָּא לְנֵרִיָּה.
בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת, הִמְתִּינוּ הָאֲחָיוֹת רוֹנְיָה וְטַלְיָה מְחַיְּכוֹת חִיּוּךְ גָּדוֹל, נֵרִיָּה חִבֵּק אוֹתָן וְהֶעֱנִיק לְכָל אַחַת סֻכָּרִיָּה. "בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא, אַבָּא וַאֲנִי, הוֹלְכִים לַבַּיִת שֶׁל 'סַבָּא סֻכָּרִיּוֹת', אַהֲרֹן הַגִּבּוֹר, שֶׁיְּסַפֵּר לָנוּ עַל מַעֲשָׂיו כְּשֶׁהָיָה בֶּן גִּילִי". "בֶּאֱמֶת"? קָרְאוּ בְּיַחַד רוֹנְיָה וְטַלְיָה וְהֵרִימוּ עֵינֵיהֶן מֵהַצַּלָּחוֹת. "אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁזֶּה מַתְאִים"? קִנְּחָה אִמָּא בְּמַפִּית אֶת פִּיהָ, הִבִּיטָה בְּאַבָּא בְּמַבָּט רַב מַשְׁמָעוּת וְלָקְחָה כַּף נוֹסֶפֶת שֶׁל אֹרֶז מֵהַקְּעָרָה. "זֶה מַתְאִים לִי, אַהֲרֹן הַגִּבּוֹר יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי גָּדוֹל, אַהֲרֹן הַגִּבּוֹר, צוֹבֵט לִי בַּלֶּחִי וְשָׂמֵחַ לָתֵת לִי שַׂקִּית כָּל עֶרֶב שַׁבָּת", אָמַר נֵרִיָּה.
"הָיִיתִי יֶלֶד קָטָן, כִּמְעַט בַּגִּיל שֶׁלְּךָ", פָּתַח אַהֲרֹן, "יוֹם אֶחָד אַבָּא קָרָא לִי לַחֶדֶר, חִבֵּק אוֹתִי וְשָׁתַק". "חַיָּבִים לִגְזֹז אֶת הַפֵּאוֹת", אָמַר אַבָּא וְכִוֵּץ אֶת עֵינָיו, נִבְהַלְתִּי. "לָמָּה?" שָׁאַלְתִּי, וְאַבָּא לָחַשׁ עַל אָזְנִי, "מֵהַיּוֹם אַתָּה אָנְדּוֹר, יֶלֶד הוּנְגָּרִי, לֹא אַהֲרֹן, הַיֶּלֶד הַיְּהוּדִי". הִבַּטְתִּי בְּאַבָּא וְהַדְּמָעוֹת הֵחֵלּוּ לִזְלוֹג מֵאֲלֵיהֶן".
אַהֲרֹן הַגִּבּוֹר נָשַׁם עֲמֻקּוֹת פָּשַׁט יָדָיו לַצְּדָדִים וְאָמַר, "זֶה קָשֶׁה, עֲדַיִן קָשֶׁה. לַמְרוֹת שֶׁחָלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת, אֲנִי רוֹאֶה אֶת אַבָּא יוֹשֵׁב מוּלִי וּבְיָדָיו הַמִּסְפָּרַיִם". אַבָּא קֵרֵב אֶל אַהֲרֹן הַגִּבּוֹר אֶת כּוֹס הַמַּיִם הַקָּרִים, לִטֵּף אֶת יָדִי וּפָנָה לְאַהֲרֹן, "אוּלַי נַמְשִׁיךְ בְּיוֹם אַחֵר"? אַהֲרֹן לֹא שָׁמַע אֶת הַהַצָּעָה שֶׁל אַבָּא, וְהִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר.
"אַבָּא הִצְמִיד אֶת הַמִּסְפָּרַיִם הַגְּדוֹלוֹת לִפְאַת רֹאשִׁי הַשְּׂמָאלִית, יָדוֹ רָעֲדָה, לִיבִּי פַּעַם בְּקֶצֶב מְסַחְרֵר.
הַפֵּאָה הַמְּסֻלְסֶלֶת וְהַיָּפָה בְּיָדוֹ שֶׁל אַבָּא. לִטַּפְתִּי אֶת פְּאַת רֹאשִׁי הַיְּמָנִית הַנּוֹתֶרֶת וּמֵעֵינֵי זָלְגוּ הַדְּמָעוֹת, אַבָּא נָשַׁךְ אֶת שְׂפָתָיו וְגָזַר אֶת הַפֵּאָה הַשְּׁנִיָּה. נָגַעְתִּי בְּאָזְנַי הַחֲשׂוּפוֹת, הַפֵּאוֹת הַגְּזוּרוֹת הֻכְנְסוּ עַל-יְדֵי אַבָּא לְשַׂקִּית שְׁקוּפָה. כָּךְ הִתְחִיל הַמַּסָּע שֶׁלִּי מֵאַהֲרֹן הַיֶּלֶד הַיְּהוּדִי, לְאָנְדּוֹר הַיֶּלֶד הַהוּנְגָּרִי".
נֵרִיָּה וְאַבָּא הִבִּיטוּ בְּאַהֲרֹן אֲשֶׁר פָּקַח אֶת עֵינָיו, נִגֵּב אֶת מִצְחוֹ וְהִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר. "הָיִיתִי בֶּן שְׁמוֹנֶה כְּשֶׁאַבָּא לִוָּה אוֹתִי לַיְּשִׁיבָה בָּעֲיָרָה יָארָה שֶׁבִּטְרַנְסִילְבֶנְיָה. אָהַבְתִּי לִלְמֹד תּוֹרָה, פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ וּבְעִקָּר גְּמָרָא. אָבִי, מָרְדְּכַי זְאֵב, אֲשֶׁר עָבַד כְּכוֹרֵת עֵצִים הָיָה מְאֻשָּׁר, אִמִּי רֶלָה הֵכִינָה לִי אֶת הַמַּטְעַמִּים שֶׁאָהַבְתִּי. הָיִינוּ מִשְׁפָּחָה רְגִילָה אָחוֹת גְּדוֹלָה זֶהָבָה, אַח קָטָן גֵּרְשׁוֹן וַאֲנִי בָּאֶמְצַע.
עַד הַיּוֹם הַקָּשֶׁה בּוֹ הַגֶּרְמָנִים נִכְנְסוּ לָעֲיָרָה שֶׁלָּנוּ..." אַהֲרֹן הַגִּבּוֹר נִרְאֶה פִּתְאוֹם חַלָּשׁ כָּל כָּךְ, מֻתָּשׁ. הַתְּמוּנוֹת מֵהַבַּיִת בָּעֲיָרָה יָארָה חָלְפוּ לְנֶגֶד עֵינָיו וְהֶחֱזִירוּ אוֹתוֹ לְשָׁם. אַבָּא סִמֵּן לְנֵרִיָּה לָקוּם, הֵם עָמְדוּ מוּל אַהֲרֹן, אַבָּא לִטֵּף בַּעֲדִינוּת אֶת גֵּווֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְאָמַר, "מַסְפִּיק לְהַיּוֹם, תָּנוּחַ, אַהֲרֹן הַגִּבּוֹר".
אַהֲרֹן הִזְדַּקֵּף, "אָנָּא, אַל תֵּלְכוּ", בִּקֵּשׁ, פָּנָיו סְמוּקוֹת, "אֲנִי כְּבָר שָׁם, אֲנִי בְּיָארָה, אָנְדּוֹר הַיֶּלֶד הַהוּנְגָּרִי בְּלִי הַפֵּאוֹת, בְּלִי הַכִּפָּה, בְּלִי הַצִּיצִית, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁלְּמָחֳרָת הַיּוֹם אֶהְיֶה גַּם בְּלִי אַבָּא". עֵינָיו שֶׁל אַהֲרֹן הַגִּבּוֹר נֶעֶצְמוּ, נֵרִיָּה בִּקֵּשׁ מֵאַבָּא לִשְׁתּוֹת מַיִם, אַבָּא הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַגִּבּוֹר, בָּחַן אֶת נֵרִיָּה בְּעֵינָיו וְאָמַר, "בְּשִׂמְחָה אַהֲרֹן אֲנַחְנוּ כָּאן, אִתְּךָ, כַּמָּה שֶׁתִּרְצֶה". נֵרִיָּה לָגַם מִכּוֹס הַמַּיִם וְשָׁאַל אֶת אַהֲרֹן אִם יֵשׁ בִּרְשׁוּתוֹ תְּמוּנוֹת מִתְּקוּפַת הַיַּלְדוּת.
זוֹ הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בַּשִּׂיחָה שֶׁאַהֲרֹן צָחַק. "אֵין לִי שׁוּם תְּמוּנָה מֵהַתְּקוּפָה הַזּוֹ, לְמִי הָיָה זְמַן לְצַלֵּם וּלְהִצְטַלֵּם, הָיִינוּ עֲסוּקִים בִּדְאָגָה לְאֹכֶל, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהִתְקַיֵּם, לִשְׂרֹד, לִחְיוֹת". אַהֲרֹן נֶאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָּה וְשׁוּב שָׁתַק.
"לְמָחֳרָת גְּזִיזַת הַפֵּאוֹת, אַבָּא הִזְמִין אוֹתִי לְטַיֵּל. פָּסַעְנוּ עַל הַשְּׁבִיל הַפּוֹנֶה לְכִוּוּן הַיַּעַר. שָׂמַחְתִּי מְאוֹד, הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי חַיָּב לִנְשֹׁם אַחֲרֵי הָעֶצֶב וְהַצַּעַר הַגָּדוֹל שֶׁחָוִיתִי. כְּבָר בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ אַבָּא אָמַר לִי, אֲנִי זוֹכֵר מִלָּה בְּמִלָּה, 'אִם נִפְגֹּשׁ חַיָּלִים גֶּרְמָנִים תִּבְרַח מַהֵר, תָּרוּץ מַהֵר, תָּרוּץ וְאַל תִּסְתַּכֵּל לְאָחוֹר'. אַבָּא חִבֵּק אוֹתִי, הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַנְּשִׁימוֹת שֶׁלּוֹ קְצָת כְּבֵדוֹת. הִמְשַׁכְנוּ בַּהֲלִיכָה.
כְּשֶׁאַבָּא אָמַר, 'עַכְשָׁו נַחֲזֹר הַבַּיְתָה,' עָמְדוּ מוּלֵנוּ שְׁלוֹשָׁה חַיָּלִים גֶּרְמָנִים. הִתְחַלְתִּי לָרוּץ בְּכָל הַכּוֹחַ כְּמוֹ שֶׁאַבָּא אָמַר לִי, לֹא הִסְתּוֹבַבְתִּי לְאָחוֹר, רַצְתִּי וְרַצְתִּי כְּשֶׁהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מַסְפִּיק רָחוֹק, עָצַרְתִּי. הִסְתּוֹבַבְתִּי, לֹא רָאִיתִי דָּבָר. לְפֶתַע, שָׁמַעְתִּי צְרוֹר יְרִיּוֹת אָרֹךְ, אַחֲרָיו רַק שֶׁקֶט גָּדוֹל".
נֵרִיָּה הִבִּיט בְּאַהֲרֹן הַגִּבּוֹר, הִבִּיט בְּאָבִיו, פָּכַר יָדָיו, רָצָה לִשְׁאֹל אֶת אַהֲרֹן הַגִּבּוֹר, 'אִם חָזַר אֶל אָבִיו'? 'אִם הַגֶּרְמָנִים הָלְכוּ?' 'מֵהֵיכָן שָׁמַע אֶת קוֹלוֹת הַיְּרִי'? אַבָּא שָׁתַק, אַהֲרֹן שָׁתַק, נֵרִיָּה שָׁתַק. מִבַּחוּץ נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם כְּמוֹ מָחוֹל שֶׁל בֶּכִי חֲרִישִׁי. אַהֲרֹן הֵסִיר אֶת מִשְׁקְפֵי הָרְאִיָּה שֶׁלּוֹ, הֶעֱבִיר עַל עֵינָיו אֶת הַמִּמְחָטָה, אַחַר קִנֵּחַ אַפּוֹ. "חָזַרְתִּי לַמָּקוֹם בּוֹ נִפְרַדְתִּי מֵאַבָּא, לֹא מָצָאתִי אֶת אַבָּא, רָאִיתִי רַק טִפּוֹת שֶׁל דָּם וְשָׁמַעְתִּי אֶת אַבָּא צוֹעֵק לְעֶבְרִי, 'רוּץ, אַל תִּסְתַּכֵּל לְאָחוֹר'. רַצְתִּי הַבַּיְתָה סִפַּרְתִּי לְאִמָּא אֶת מָה שֶׁקָּרָה, אִמָּא חִבְּקָה אוֹתִי חָזָק וּבָכִינוּ". שוּב הַשֶּׁקֶט הַזֶּה.
פִּתְאוֹם, לְלֹא שׁוּם הֲכָנָה, אַהֲרֹן הַגִּבּוֹר הִתְרוֹמֵם בְּבַת אַחַת מֵהַכֻּרְסָה, צָחַק בְּקוֹל וְאָמַר, כְּשֶׁהוּא מֵנִיף יָדָיו אֶל עַל, "זֶה לֹא עָזַר לָהֶם, אֲנַחְנוּ נִצַּחְנוּ, גֵּרְשׁוֹן, זֶהָבָה, אִמָּא רֶלָה, אֲנַחְנוּ נִצַּחְנוּ". אַהֲרֹן צַעַד בִּצְעָדִים מְהִירִים אֶל הַמִּטְבָּח, הוֹצִיא חֲבִילַת סֻכָּרִיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת מֵהַמְּזָוֶה, הִנִּיחַ אוֹתָן בַּקְּעָרָה וְהִגִּישׁ אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת כְּשֶׁחִיּוּךְ עַל פָּנָיו. נֵרִיָּה הִבִּיט בְּאַבָּא, הִבִּיט בְּאַהֲרֹן הַגִּבּוֹר וְהִבִּיט לָרִאשׁוֹנָה עַל קִיר הַסָּלוֹן.
מֵהַתְּמוּנוֹת בַּקִּיר חִיְּכוּ אֶל נֵרִיָּה חֲתָנִים וְכַלּוֹת, יְלָדִים וִילָדוֹת, וְ'סַבָּא סֻכָּרִיּוֹת' אֶחָד, אַהֲרֹן הַגִּבּוֹר וְהַמְּאֻשָּׁר. אַבָּא הִתְמַתֵּחַ בִּמְקוֹמוֹ, הוֹדָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת לְאַהֲרֹן הַגִּבּוֹר עַל הָאֵרוּחַ. אַהֲרֹן הִבִּיט בְּאַבָּא וּבְנֵרִיָּה וְאָמַר, "מַבְטִיחַ, רַק עוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת". אַבָּא הִבִּיט בִּשְׁעוֹנוֹ, הִבִּיט בְּנֵרִיָּה וְשָׁב לִמְקוֹמוֹ.

אחרי 91 שנות שתיקה מתפרסם סיפורו המרגש של ניצול השואה
במשך 91 שנות חיו נצר אהרון וייס את סוד ימי האפלה, הסופה והסער, ימי השואה כל השנים הללו סירב אהרון לספר את סיפור מוראות ילדותו כשורד שואה
▪  ▪  ▪

במשך 91 שנים סירב בעקשנות אהרון וייס לספר ולשתף על הימים ההם, ימי החושך והצלמוות, ימי הסופה והסער. לאחר שקיבל לידיו את ספר הילדים 'בר המצווה של סבא מוישל'ה', אשר כתב המחנך, עמנואל בן סבו, פתח אהרון את סגור ליבו ולראשונה סיפר את סיפור הימים ההם, בהם אירועים החיים עימו יום יום שעה שעה.
אהרון פתח את סגור ליבו בפני המחנך, הסופר, המשורר והפובליציסט עמנואל בן סבו. מפגשים של נחלי דמעות והררי רגשות שהציפו את אהרון והולידו את ספר הילדים המרגש 'אנדור' אשר יצא בהוצאת 'עכשיו אפשר'. "הספר מספר ברגישות את מה שעבר עליי כילד קטן השומע את היריות שהרגו את אביו ונאלץ להמשיך לרוץ. אני עדיין רואה את הדמעות של אבא כשגזז לי את הפאות והחליט להצלתי כי מעתה יקרא שמי אנדור, נער הונגרי", מספר אהרון ועיניו דמעות.
במשך 91 שנות חיו נצר אהרון וייס את סוד ימי האפלה, הסופה והסער, ימי השואה. כל השנים הללו סירב אהרון לספר את סיפור מוראות ילדותו כשורד שואה. מפגש מיוחד בין עמנואל בן סבו הוביל לרגע המכונן והמרגש, רגע בו החליט אהרון לספר את סיפורו המיוחד. "במשך שלושים שנות היכרותנו ניסיתי בעדינות לשמוע את סיפורו של אהרון אך תמיד פגשתי חומה של דמעות וקיר של שקט, סירוב מוחלט, מספר עמנואל בן סבו ומוסיף, אהרון שיתף אותי בכך שסרב למסור עדות לאנשי 'יד ושם' וכי גם אוהביו יודעים מעט מן המעט שחווה בימים ההם.
החלטתי לעשות מעשה למען הדורות הבאים ובעיקר למען אהרון. לפני כחודשיים דפקתי על דלת ביתו של אהרון ובידי מתנה, ספר ילדים בנושא השואה שכתבתי על מוישל'ה פורת 'בר המצווה של סבא מוישל'ה'. אהרון שמח מאוד על הביקור, לאחר מילות נימוסין וכשהספר בידו הורה לי לשבת. מרגע זה הר הגעש פרץ במלא עוזו, הזיכרונות, הכאבים הייסורים רגעי החסד הקטנים, להט האמונה, אהבת האדם והרוח הגדולה של הילד הקטן בלי אבא עם אימא ושני אחים, מכלכל ודואג למזון בכל לילה כשהוא יוצא מהמרתף".
כשאהרון קיבל את הספר, המלווה בציוריה המרגשים של הציירת הילי הברי, הוא התרגש מאוד בקול חנוק מדמעות אמר, "אין לי מילים, תאמין לי אני כל כך מתרגש אני קורא את הספר ורואה את כל מה שעברתי מההתחלה עד הסוף. עד לרגע זה אני לא יכול להצביע על מה שגרם לי עכשיו בגיל הזה לספר את הסיפור".
'אנדור' היה השם שהעניק לאהרון אביו לאחר שגזז את פאותיו הוריד את הציצית הקטנה מגופו, החליף את כיפתו בכובע של נער הונגרי. בספר הילדים החדש והמרגש מסופרים רסיסי רגעי חיים ומוות של האב והישרדות המשפחה במרתף כאשר אהרון - אנדור הוא המביא בכל לילה בשלג ובכפור את האוכל שאסף מבתים נטושים שליקט בפחי האשפה לאמו להחיות את נפשם.
הספר 'אנדור' יצא בהוצאת ספרי האיכות 'עכשיו אפשר' אהרון כיהן עד לחודשים האחרונים כגבאי בבית הכנסת הגדול בעפולה, 'בית שלום', ע"ש הרה"ג פרץ ציוני זצ"ל. אהרון שכל לפני חודשים אחדים את אהבת חיו לאה. לאהרון משפחה אוהבת ועוטפת, שלושה בנים נכדים ונינים.

מחנך, משורר, סופר ופובליציסט.
תאריך:  01/06/2021   |   עודכן:  01/06/2021
+המידע שם. אפשר למצוא אותו
13:00 01/06/21  |  איתמר לוין   |   לרשימה המלאה

הגניאולוגית ג'ניפר מנדלסון מסבירה בוושינגטון פוסט כיצד ניתן לשחזר עצי משפחה שנגדעו בשואה ולעיתים אפילו לאתר קרובים שבדרך נס נותרו בחיים

טרבלינקה. הגילוי של השחקן

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
'בר המצווה של סבא מוישל'ה'
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
גם בזכותם, אנחנו כאן ל"ת
וינטר הניה  |  2/06/21 19:44
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות שואה וגבורה
איתמר לוין
הגניאולוגית ג'ניפר מנדלסון מסבירה בוושינגטון פוסט כיצד ניתן לשחזר עצי משפחה שנגדעו בשואה ולעיתים אפילו לאתר קרובים שבדרך נס נותרו בחיים
איציק וולף
ועדת הכספים אישרה את עידכון שיעורי התגמולים לניצולי השואה    תקנות אושרו כפוף לרביזיה של יו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני, על-מנת לאפשר למשרדים להביא תקנות מעודכנות ומתח ביקורת על ההתנהלות
חגי קמרט
תפארת חקק מנסה לקדש את עקבות סבא שמואל בפסיעת הצעיר בצאצאיו, ההולך על פסיעותיו הפעם במצעד החיים, המהלך על מצעד המוות, לומר לעולם: ובכל זאת נוע תנוע    אי-אפשר למחוק את זכרו, ובכלל זה את זכרם של כל הנספים
איציק וולף
ממלא-מקום יו"ר יד ושם, רונן פלוט, טוען כי יש טעם לפגם בהצעת מכתביה של מלה צימטבאום למכירה פומבית    "קורא לבית המכירות שלא להוות פלטפורמה למכירות מסוג זה ומציע למוכר לתרום את המכתב של מלה צימטבאום לאוסף יד ושם"
הרצל ובלפור חקק
בימים 2-1 ביוני 1941 אירע ה'פרהוד' ביהודי בגדד    נרצחו שני האחים הבכורים של אמנו סעידה    נולדנו כתאומים שבע שנים לאחר הפרעות, והחכמים אמרו להורים השכולים שזה הפיצוי למתים: "שניים תמורת שניים"    מאיתנו הוסתר הסוד עד גיל 29    מאז הפרהוד חלפו 80 שנה
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il