הבסיס החזק ביותר ביהדות, שמבוטא היטב בהלכה באופן אבסולוטי, הוא עניין של "פיקוח הנפש". פיקח הנפש דוחה ביהדות הכל - משבת ויום טוב דרך האיסור על "המתות חסד" ועד מסירות נפש ללא תנאי להצלת אדם. אין ספק שיהודי חרדי חייב להיות רגיש לנושא יותר מכול אדם אחר עלי אדמות.
ההלכה מסירה את כל מחסומיה מול פיקוח נפש, ואפילו מול ספק ספקא של פיקוח נפש. משרד הבריאות בכול מדינה בעולם, ובכלל זאת במדינת ישראל, הוא בבחינת ידה של המדינה להציל את חיי אזרחיה. מעקבו של משרד הבריאות אחר מאכלים ודברי מזון העלולים, חס ושלום, לקפח חיי אדם הוא בעצם השרות היום-יומי שהמדינה חבה לאזרחיה את ההגנה על גופם ונפשם.
בימינו קיים שוק פרוץ ובעייתי של מוצרי מזון ראוותניים ואף ערבים לפה שמאחוריהם מסתתרים סיכונים של חולי קשה ועד רחמנא לצלן מוות ממש. פקידי משרד הבריאות, ובוודאי שהעומד בראש המשרד, מחויבים לחיי אדם וחייבים לעמוד על משמר הבריאות יומם ולילה. מי שיתרשל בכך, ועוד ייתפס מקבל שוחד כדי להטות את השמירה הזו לאי שמירתה, הריהו על-פי ההלכה כ"רודף" וכרוצח ממש. אם אמנם, חס ושלום, יסתבר שעוזריו של שר הבריאות לשעבר, יעקב נח ליצמן, אומנם מעלו וקבלו שוחד מחברת "תנובה" כדי להסיר תווים המזהירים מפני אוכל מסוכן בין מוצרייה של "תנובה", הרי שהם בבחינת "עומדים על דם רעיהם" וכרודפים לכול דבר.
כמובן שכול עוד שהם לא נמצאו אשמים הרי שהם בבחינת חפים מפשע. אבל אם חס וחלילה יסתבר שאמנם יש אמת בדבר האשמתם בעוונות הללו, הרי שיש למצות עימם את הדין עד הסוף, ובאופן הנוקשה ביותר. וכך יש לעשות גם עם אלה שהיו בכירי חברת "תנובה" ולבסוף, חס ושלום, יתפסו במעללים הללו, של העברת שוחד לפקידי משרד הבריאות כדי להעלים את סכנת מוצרי המזון של חברתם. אלה ניסיונות לרצח ממש. על מזבח פרשה כזו עמדו זקנים, ילדים, חולי סוכרת ושאר מחלות קשות. גם בעלי אלרגיות נמצאים בסיכון הלה - של מוצרים מסוכנים בלתי מסומנים, ומפעם לפעם אנחנו שומעים גם על מותם של כאלה שהדבר לו היו אלרגיים לא נרשם ברכיבי מוצר המזון שקנו.
שר ממלכתי ושר שדולתי
להבדיל מהתמקמות שרים חילוניים או דתיים-לאומיים במשרדי הממשלה, הרי שהשרים החרדים המגיעים למשרד אותו הם אמורים לאייש מסתכלים על התפקיד החדש שלהם לאו-דווקא מראייה והסתכלות לאומית וממלכתית אלא ממבט סקטוריאלי - של הענקת פרנסה למקורבים, ובמיוחד לבני משפחתם אם בעינויי התפקידים במשרד הזה ואם בסיוע דרך המשרד שלהם לבוחריהם. רק משרד הדתות הוא עבור השרים החרדים שלו מעין חלק מחלקה "ממלכתית" עבור הציבור הדתי והחרדי. שאר המשרדים ממלכתיים הם כ"עטיני פרה" שהשר החרדי הממונה שם אמור "לחלוב" ל"צאן מרעיתו" ולמרעיו את צרכיהם. ולכן, לא פעם ולא פעמיים השרים החרדים מזלזלים במשרדים הללו מבחינה ממלכתית ומזניחים את האינטרס הציבורי שלו.
ממה שמתחיל לעלות מכתב האישום הצפוי ליעקב נח ליצמן, בהיותו שר הבריאות, וממה ששני מקורביו של ליצמן עלולים להיאשם בעניין "תנובה", הרי שמסתבר שעניין הבריאות מבחינה ממלכתית פחות עניין את ליצמן ואת עוזריו. הללו בנו בעיקר דרך משרד הבריאות צינור סיוע למקורביהם בתחומי המשרד ואילו ההגנה על האזרח, מתוך המשרד, פחות עניינה אותם. אני תקווה ששמו של ליצמן לא יתקשר למעללים המיוחסים לעוזריו הקרובים. אבל כמו שאני מאמין שבפרשת השחיתות ב"ישראל בתנו" הרי שאביגדור ליברמן לא ידע דבר על מה שהתרחש במפלגתו, כך אני בערך מאמין שליצמן לא ידע דבר וחצי דבר ממעלליי עוזריו, במשרד בו לא היה דבר אחד שזז ללא ידיעתו...
"הטריקים" ו"השטיקים"
"הטריקים" ו"השטיקים" של הפרשת מעשרות ותרומות ל"ארגוני צדקה" עבור "מעכרים" ש"מסייעים" לעסקן זה או אחר או למערכת אינטרסנטית, מוכרים לנו היטב. זו שיטת "פרנסה" של חדלי אישים החיים על חשבון הצורך של אזרחים תמימים בסיוע ממלכתי ובעזרה למסכנים.
זה החל בימי
אריה דרעי, נמשך בפרשיית "
הולילנד" ובפרשת
שלמה בניזרי ומסתמא שגם שני עוזריו של ליצמן היו חלק ממערכת "החסד" הזו. ציבור חרדי גדול סובל ממתווכי ה"חסדים" הללו ומאלה שרק דרך החתחתים היא דרכם. היהדות החרדית חייבת להקיא את הטיפוסים הללו, וכאשר מערכת החוק עולה על "גומלי החסדים" הללו הרי שליהודי החרדי אין מה להצטער על כך אלא לשמוח על קיום המשפט: "ובערת הרע מקרבך".
