X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  כתבות
שישה בשישי / הרב יונתן זקס על מנהיגות

אמון, ביקורת, ענווה, שירות, נאמנות, אהבה

הרב יונתן זקס, שהלך לעולמו השנה, היה הרב הראשי לבריטניה ומהוגי הדעות היהודיים החשובים ביותר בדורנו ספרו המרתק "שיג ושיח" על פרשות השבוע, בתרגומו המופתי של צור ארליך ובהוצאת מגיד, הוא יצירת מופת של גאווה יהודית שורשית המתחברת לעולם העכשווי לקראת השבעת ממשלה חדשה ונשיא מדינה חדש, נעיין בכמה קטעים מהספר המציגים את דמותו של מנהיג יהודי אמיתי
▪  ▪  ▪
הרב זקס. ערכים, לא שאפתנות [צילום: קירסטי וויגלסוורת', AP]

תקדים חיוני של אמון ציבורי
דגם המשכן של משה לוין. דוח מפורט

בפרשת "פקודי" מוסר משה רבינו דין וחשבון מפורט על התרומות שהתקבלו למעשה המשכן ועל השימוש בהן. הפירוט הרב העסיק מאות שנים את הפרשנים, והרב יונתן זקס מצא בו לקח מוסרי למנהיגים בכל הדורות.
האמון הוא מיסודות החיים הציבוריים. אומה החושדת במנהיגיה שהם מושחתים איננה יכולה לתפקד ביעילות כחברה חופשית, צודקת ופתוחה. מסימניה של חברה טובה, שהמנהיגות בה נתפסת כשירות ולא כעמדת כוח שֶקַל לנצלהּ לרעה. התנ"ך הוא, בין היתר, ספר הדרכה על חשיבותו של הרף הגבוה בחיים הציבוריים.
הנביאים היו המבקרים החברתיים הראשונים בעולם, וה' הסמיך אותם לדבר אמת אל בעלי השררה ולקרוא תיגר על מנהיגים מושחתים. התרסתו של אליהו כלפי אחאב, ומחאתם של עמוס, הושע, ישעיהו וירמיהו נגד אורחות החיים הלא-אתיים של ימיהם, הם טקסטים קלאסיים במסורת הזו, כאשר הם מכוננים מאז ולתמיד את האידיאלים של ההוגנות, הצדק, היושר והיושרה. חברה חופשית בנויה של יסודות מוסריים, ויסודות אלה צריכים להיות בלתי מעורערים. משה נתן דוגמה אישית כשהציג דוח כספי על השימוש בתרומות למיזם המשותף הראשון של עם ישראל. בעשותו זאת, הוא קבע תקדים חיוני לכל הדורות.

מונהגים צייתנים הם מצע לשחיתות
אליהו ואחאב. לנביא מותר להוכיח מלך

הנשיא האמריקני ג'ון קנדי הרכיב צוות יועצים שנודעו בכישוריהם יוצאי הדופן, ובכל זאת צוות זה הכריע בזכות הפלישה למפרץ החזירים בקובה ב-1961, הנחשבת לאחת הטעויות הטיפשיות בהיסטוריה. אחד מחברי הצוות, ארתור שלזינגר הבן, ייחס לאחר מכן את הטעות לאווירה החברותית כל כך ששררה בקבוצה. איש לא רצה להעכיר אותה ולומר שהצעת הפלישה אינה מוצלחת

אחת המצוות הייחודיות ליהדות היא התוכחה: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". כפילות המילים מלמדת, קבעו חז"ל, שלא רק רב צריך להוכיח את תלמידו, אלא גם תלמיד את רבו. הרב זקס רואה כאן עיקרון חשוב ביחסי מנהיגים ומונהגים.
ביהדות, המוּנהגוּת היא פעילה ותובענית כמו המנהיגות. או שמא נאמר זאת כך: מנהיגים ומונהגים אינם יושבים משני צדי השולחן. הם באותו צד – צד הצדק והחמלה והטוב המשותף. אף אחד אינו עומד מעל לכל ביקורת, ואף אחד אינו זוטר מכדי למתוח ביקורת, כל עוד הוא עושה זאת בנועם ובענווה. חסיד יכול להשיג על רבו; ילד יכול לתהות בקול על דברי הוריו; נביא יכול למתוח ביקורת על מלך; וכולנו, מעצם היותנו נושאים את השם ישראל, נקראים לִשְֹרוֹת עם אלוהים ועם אנשים בשם הצדק והטוב.
מוּנהגוּת שאיננה ביקורתית, מונהגים המורגלים בצייתנות דמומה, משמשת מצע נוח לשחיתות במוקדי הכוח, ולעיתים אף לאסונות שאפשר למנוע. לדוגמא: בשלושת העשורים האחרונים של המאה ה-20 אירעו כמה תאונות קטלניות למטוסים של חברת התעופה הקוריאנית "קוריאן אייר". בחקירה שנערכה בעקבות אחד האסונות הללו, אסון טיסה מספר 8509 בדצמבר 1999, נמצא כי טייס המשנה חשש להזהיר את הקברניט שהוא סוטה מן המסלול; וכי חששו זה קשור כנראה לנטייתה של התרבות הקוריאנית למנהיגות סמכותנית ולמונהגות חולקת כבוד.
הנשיא האמריקני ג'ון קנדי הרכיב צוות יועצים שנודעו בכישוריהם יוצאי הדופן, ובכל זאת צוות זה הכריע בזכות הפלישה למפרץ החזירים בקובה ב-1961, הנחשבת לאחת הטעויות הטיפשיות בהיסטוריה. אחד מחברי הצוות, ארתור שלזינגר הבן, ייחס לאחר מכן את הטעות לאווירה החברותית כל כך ששררה בקבוצה. איש לא רצה להעכיר אותה ולומר שהצעת הפלישה אינה מוצלחת.
ג'יימס סורוביצקי, בספרו "חוכמת ההמונים", טוען שאנו זקוקים לקולות נגד, לאנשים הקוראים תיגר על החוכמה המקובלת, מתנגדים למוסכמות אופנתיות ומפריעים לשלווה האינטלקטואלית. "עקוב אחרי האיש שלפניך" הוא כלל מסוכן. להתייצב מנגד ולתהות תמיד על החלטותיו של המנהיג היא משימתו של המונהג הביקורתי. מנהיגות דגולה קמה דווקא היכן שיש קבוצה חזקה של מונהגים בעלי תודעה עצמאית. לכן, כל עוד מדובר בביקורת בונה, תלמיד רשאי לתהות על רבו, ונביא – להוכיח מלך.

הבלתי-ראוי בעיני עצמו הוא הראוי ביותר
ישעיהו. ידע כמה המשימה מפרכת [ציור: מיכלאנג'לו]

איך מנהיגים שורדים? חלקם בעזרת ערמומיות ופיקחות; אחרים באמצעות דיכוי אכזרי של מתנגדיהם; ועוד אחרים – על ידי אמונה נחרצת בעצמם. לא אלה, לא אלה ולא אלה הם ענקי רוח. אף לא אחד מהם ראוי לשמש לנו מופת. מנהיגים אמיתיים שורדים משום שהם מאמינים בָּעניין, לא בעצמם. התקפות אישיות אינן מערערות אותם באופן אישי. הם מבינים שהמסר שלהם קשה, שהם מבקשים מזולתם להשתנות ושינוי תמיד כואב

התנ"ך מקמץ מאוד בתיאורים של גיבוריו – הן גופניים והן נפשיים. על תכונותיו של משה רבינו לא אומרת התורה דבר, ועלינו להסיק אותן מתוך מעשיו. רק דבר אחד נאמר עליו במפורש: שהיה האדם העניו ביותר בעולם. זוהי תכונה מנהיגותית מרכזית, אומר הרב זקס.
איך מנהיגים שורדים? חלקם בעזרת ערמומיות ופיקחות; אחרים באמצעות דיכוי אכזרי של מתנגדיהם; ועוד אחרים – על-ידי אמונה נחרצת בעצמם. לא אלה, לא אלה ולא אלה הם ענקי רוח. אף לא אחד מהם ראוי לשמש לנו מופת. מנהיגים אמיתיים שורדים משום שהם מאמינים בָּעניין, לא בעצמם. התקפות אישיות אינן מערערות אותם באופן אישי. הם מבינים שהמסר שלהם קשה, שהם מבקשים מזולתם להשתנות ושינוי תמיד כואב.
האנשים הרהוטים ביותר בהיסטוריה היו המשוכנעים ביותר שאינם מסוגלים לדבר. למשה, לישעיהו ולירמיהו לא חסרו לא ביטחון עצמי, לא הכרה בערך עצמם, ולא תחושת ייעוד אישי. אך אין זה העניין. הנקודה היא שהם ידעו יותר מאחרים כמה מפרכת היא המשימה שלפניהם. הם ידעו כמה מייסר הוא המאמץ לפקוח את עיניהם של אנשים אל המציאות כפי שהיא, ולא כפי שהם רוצים שתהיה. הם ידעו כמה קשה לגרום לאנשים להשתנות. דווקא משום שהם חשבו על המשימה ולא על עצמם, הם הכריזו על עצמם בלתי ראויים – אך דבר זה הוא שעשה אותם ראויים מכולם. מכאן "והאיש משה עניו מאוד, מכל האדמה אשר על פני האדמה".
הענווה היא אפוא יותר מסתם מידה טובה. זהו אופן של תפיסת המציאות. זוהי שפה שבה ה"אני" שלי שותק כדי שאשמע את קול ה"אתה"; שאשמע את הקריאה הבלתי-נאמרת שמעֵבר לדיבור האנושי, את לחש הרז האלוהי המפעם בהוויה, את קולה של האחרוּת הקורא לי לגאול את הבדידות במגע האהבה. הענווה היא הפותחת אותנו אל העולם.

משרתים את הציבור ומרוממים אחרים
משה וקרח. נחוצה הסכמה [ציור: סנדרו בוטיצ'לי]

בסדר חברתי המבוסס על כבוד שווה לכל אדם, ועל האמונה שכך רואה את הדברים אלוהים, מנהיג איננו עומד מעל העם. הוא משרת את העם, והוא משרת את אלוהים. סמלה הגדול של ישראל המקראית, המנורה, הוא בעצם היפוך הפירמידה או הזיקוראת על ראשם: בסיסה של המנורה צר, והיא מסתעפת ומתרחבת כלפי מעלה. מנהיגות כזו נקראת "מנהיגות משרתת" ומקורה בתורה

פרשת השבת הקרובה, "קרח", מתארת את התקוממותם של קרח ועדתו נגד משה. המרד היה במסווה של דמוקרטיה: "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'". טעותם – מסביר הרב זקס – הייתה בחלק האחרון של המשפט, ומכאן הוא יוצא להסבר רחב של תפיסת המנהיגות ביהדות.
המבנים המפורסמים ביותר במזרח הקדום היו הזיקוּראתים במסופוטמיה והפירמידות במצרים. הם לא היו רק מבנים. הם היו הצהרות פוליטיות באבן. הזיקוראתים והפירמידות המחישו את הסדר החברתי ההיררכי. הם היו רחבים בבסיס וצרים בקודקוד. למעלה נמצא המלך או פרעה – בנקודה שבה, כך האמינו, השמים והארץ נפגשים. מתחתם הייתה סדרה של שכבות אליטה, ותחתן – ההמונים העובדים. סדר חברתי זה נתפס לא כאפשרות אחת מרבות לארגון החברה, אלא כחוק טבע ממש. היקום עצמו בנוי באופן היררכי, וכמוהו כל עולם החי והצומח.
היהדות היא מחאה נגד התפיסה ההיררכית הזו. כל אדם, לא רק המלך, עשוי בצלם אלוהים וכדמותו. לפיכך איש אינו רשאי לשלוט על אחרים בלי הסכמתם. כמובן, אי-אפשר בלי מנהיגות בכלל. בלי מנצח תגלוש התזמורת לקקופוניה; בלי קפטן תהיה קבוצת הכדורסל במקרה הטוב אוסף של שחקנים מבריקים, אך לא קבוצה; בלי גנרלים, כל צבא יהיה לאספסוף; ובלי ממשלה, העם יגלוש לאנרכיה. "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה".
בסדר חברתי המבוסס על כבוד שווה לכל אדם, ועל האמונה שכך רואה את הדברים אלוהים, מנהיג איננו עומד מעל העם. הוא משרת את העם, והוא משרת את אלוהים. סמלה הגדול של ישראל המקראית, המנורה, הוא בעצם היפוך הפירמידה או הזיקוראת על ראשם: בסיסה של המנורה צר, והיא מסתעפת ומתרחבת כלפי מעלה. מנהיגות כזו נקראת "מנהיגות משרתת" ומקורה בתורה.
המנהיגים הגדולים מכבדים אחרים. הם מוקירים אותם, מרוממים אותם, מעודדים אותם להגיע לגבהים שאחרת ספק אם היו מגיעים אליהם אי-פעם. לא השאפתנות האישית מניעה אותם, אלא הערכים. הם אינם נכנעים לפיתוי היוהרה האורב לבעלי הכוח.

להיות נאמנים לאנשים שאתם מנהיגים
בלעם. מאמינים שהם חומקים מההגדרה "פשע" [ציור: רמברדנט]

מי שנאמן לאחרים מגלה שאחרים נאמנים לו. מי שמפר אמונים מאבד את אמונם של אחרים בו, וסופו שהוא נותר נטול סמכות. מנהיגות בלי נאמנות איננה מנהיגות. כישורים וכשרונות אינם תחליף לאיכויות המוסריות הקורנות ממנהיג אמיתי וגורמות לאנשים ללכת אחריו. אנו הולכים אחרי מי שאנו בוטחים בו, ואנו בוטחים בו משום שהוא פעל באופן שרכש את אמוננו

חכמינו מתארים את בלעם כנביא בסדר הגודל של משה ואולי אפילו יותר ממנו. מן התורה עצמה אנו למדים על כוחו ועל המגע הישיר שלו עם ה'. מדוע אפוא הוא מכונה "הרשע"? מה גרם לכך שניצל לרעה את כישוריו ורמתו הרוחנית? הרב זקס משיב: הוא היה מקלל להשכיר, אדם בלא שורשים ובלא נאמנות. מכאן מגיע הרב זקס לתכונות החשובות למנהיג.
יש אנשים שנתברכו בכשרונות גדולים, שכליים ולפעמים אפילו רוחניים, ובכל זאת אינם מגיעים להישגים שכשרונות אלה מאפשרים להם. חסרות להם תכונות מוסריות בסיסיות: יושרה, יושר, ענווה, ומעל לכל – נאמנות. את מה שהם עושים, הם עושים בצורה מבריקה; אבל לא פעם, הדבר שהם עושים הוא הדבר הלא-נכון.
מתוך מודעוּת ליכולותיהם יוצאות הדופן, הם נוטים להתנשא על אחרים. הם נכנעים לגאווה וליוהרה, ומתמכרים לאמונה שמעשיהם חומקים איכשהו מההגדרה "פשע". בלעם הוא הדוגמה הקלאסית לאנשים כאלה. אפילו לאחר שנוכח לדעת כי אלוהים עומד לצידם של בני ישראל, הוא עדיין רקם מזימה לגרור אותם לחטא; עובדה זו ממחישה כיצד גם הגדולים שבגדולים עלולים להידרדר אל עומק השִפלוּת.
מי שנאמן לאחרים מגלה שאחרים נאמנים לו. מי שמפר אמונים מאבד את אמונם של אחרים בו, וסופו שהוא נותר נטול סמכות. מנהיגות בלי נאמנות איננה מנהיגות. כישורים וכשרונות אינם תחליף לאיכויות המוסריות הקורנות ממנהיג אמיתי וגורמות לאנשים ללכת אחריו. אנו הולכים אחרי מי שאנו בוטחים בו, ואנו בוטחים בו משום שהוא פעל באופן שרכש את אמוננו. לכן משה נעשה מנהיג דגול, בעוד בלעם נותר עד סוף ימיו זאב בודד בעל רשימת כישורים נוצצת. הֶיו נאמנים לאנשים שאתם מנהיגים.

אכפתיות המקיפה את העולם כולו
ירמיהו. תקווה מחייבת אומץ [ציור: מיכלאנג'לו]

מדוע נקודת המבט האוניברסלית כה חשובה פה? מפני שמנהיגים הדואגים רק לעמם הם שוביניסטים. לא אומץ אמיתי הם נוסכים בעמם, כי אם רברבנות, ציפיות שווא ורגש אגוצנטרי. גדולתם של מנהיגים גדולים אינה רק בדאגתם לעמם שלהם; הרי כולנו, למעט אלה מאיתנו הנגועים בשנאה עצמית, עושים זאת. גדולתם המיוחדת היא בדאגתם לאנושות. רגישותם האוניברסלית היא המאצילה על מסירותם לעמם שלהם הוד ועוצמה מוסרית

אנו עומדים בפני הכניסה לשלושת שבועות בין המצרים המוליכים לתשעה באב. הרב זקס מזהה שלושה מנהיגים ששמותיהם קשורים לשבועות אלו: משה רבינו, שפרשת דברים – תחילת נאום הפרידה הענק שלו – נקראת תמיד בסמוך לתשעה באב; ישעיהו – מי שכתב את הפרק הנקרא להפטרה בשבת זו וגם את פרקי הנחמה הנקראים אחריה; ירמיהו – נביא החורבן ומחבר מגילת "איכה". שלושתם, הוא אומר, נתנו ליהודים את העוז ואת התעוזה לשרוד מכל האסונות שעברו עליו.
מה עשה את שלושת האישים הללו למנהיגים גדולים? לדעתי שלושת המנהיגים שאנו מעלים על נס בשלושת השבועות התייחדו בשלושה דברים. הראשון הוא ששלושתם היו נביאי תקווה. אפילו ברגעים הקודרים ביותר הם הצליחו לראות מבעד לחשרת הסופה את השמים התכולים שמעבר לה. הם לא היו אופטימיסטים, אך הייתה להם תקווה. כדי להיות אופטימיסט לא צריך אומץ. אך כדי להיות נביא של תקווה דרושים אומץ, חוכמה, הבנה עמוקה של ההיסטוריה, הכרה באפשרי ולא רק בסביר, וכושר ביטוי. כל אלה היו למשה, לישעיהו ולירמיהו.
המאפיין השני המייחד אותם הוא שדברי הביקורת שלהם נאמרו מתוך אהבה. קל להיות ביקורתי, אבל המבקרים המשפיעים הם רק אלה האוהבים באמת ובתמים את מושא ביקורתם ומשכילים להראות לו את אהבתם זו. והמאפיין השלישי והאחרון: משה, ישעיהו וירמיהו היו שלושת הנביאים שדיברו יותר מכל הנביאים האחרים על תפקידו של עם ישראל בקרב האנושות. מדוע נקודת המבט האוניברסלית כה חשובה פה? מפני שמנהיגים הדואגים רק לעמם הם שוביניסטים. לא אומץ אמיתי הם נוסכים בעמם, כי אם רברבנות, ציפיות שווא ורגש אגוצנטרי. גדולתם של מנהיגים גדולים אינה רק בדאגתם לעמם שלהם; הרי כולנו, למעט אלה מאיתנו הנגועים בשנאה עצמית, עושים זאת. גדולתם המיוחדת היא בדאגתם לאנושות. רגישותם האוניברסלית היא המאצילה על מסירותם לעמם שלהם הוד ועוצמה מוסרית.
להיות סוכן של תקווה, לאהוב את העם שאתה מנהיג, ולהרחיב את אופקי האכפתיות שלך כך שיקיפו את האנושות כולה – זהו סוג המנהיגות המקנה את היכולת להתאושש ממשבר ולהמשיך הלאה. הוא אשר עשה את משה, את ישעיהו ואת ירמיהו לשלושה מן המנהיגים הדגולים בכל הזמנים.

תאריך:  11/06/2021   |   עודכן:  11/06/2021
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
אמון, ביקורת, ענווה, שירות, נאמנות, אהבה
תגובות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב תגובה 
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
איתמר לוין
ההגנה מציגה דרך ישועה את הפרסומים העוינים לנתניהו בוואלה, בניסיון לסתור את התמונה שהציג בחקירה הראשית - לפיה האתר היה שבוי בידי נתניהו    המטרה: התודעה העכשווית והעתידית של השופטים
עידן יוסף, איתמר לוין
חיים הופמן העניק גט לאשתו החולה דבורה הופמן - לאחר שנים בהן אביו, איל ההון החרדי המקושר יעקב הופמן, מנע זאת
איתמר לוין
השופטים כנראה יורו להעביר להגנה את רוב ההתכתבויות החדשות שנחשפו    בן-צור ממשיך להראות את הסיקור העוין לנתניהו בוואלה והשופטים הפסיקו לבקש ממנו לקצר
איתמר לוין
מנהיגי המפלגות החרדיות כנראה בונים על הזיכרון של כולנו כאשר הם - מכל האנשים שבעולם - מאשימים את נפתלי בנט ב"חילול השם"    הנה רשימה קצרה ובלתי ממצה מתוך ערימת חילולי השם של ליצמן, דרעי, גפני וחבריהם - החל מהעבירות הפליליות, עבור בהפרת מגבלות הקורונה וכלה בהימנעות משירות למדינה
איתמר לוין
ההגנה מציגה סיקור עוין לנתניהו ערב בחירות 2015 לא רק בוואלה, אלא גם באמצעי תקשורת אחרים    חלק מ"הסיקור המוטה" היה הודעות דוברות שגרתיות - אך מדוע הן הופנו למנכ"ל ולא לעורכים או לכתבים?
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il