בכול יום אני נזכר בראש הממשלה המנוח, מנחם בגין, אשר קבע כי אין צורך להתייחס במיוחד לעיתון "הארץ" שכן הממשלה היחידה שעיתון זה תמך בה הייתה ממשלת המנדט הבריטי. בדרך כלל את הדגל האנטי ישראלי בעיתון נושאים ברמה שני עיתונאים בולטים- עמירה הס וגדעון לוי .
מדובר בעיתונאים ותיקים, בעלי טורים משפיעים, המגויסים לחלוטין לטובת האמת הפלשתינית ואגב כך נזקקים להתבטאויות, שלו היו נכתבות בעיתונות זרה הן היו מוקעות מזמן כהתבטאויות אנטישמיות לכל דבר ועניין.
העיתונאים האמורים, כמו גם נוספים בעיתון, לרבות הבעלים שלו, אינם מתיימרים להבין או להציג מציאות מורכבת, או חלילה וחס את האמת הישראלית בסכסוך. בוודאי שלא נצפה מהם לאזכר את האיומים והסכנות הנשקפות למדינתם. מבחינתם קיים רק צד אחד תוקפן, חשוך וגזען בסכסוך זה והוא מדינת ישראל.
אם משהו נזקק להוכחה הרי ציטוט מדויק ממאמרו של גדעון לוי "עם אחד" שהתפרסם ב"הארץ" ביום 26.3.06 יומיים לפני הבחירות:
"בניגוד למה שנדמה, הבחירות מחרתיים חשובות מכיוון שהן יחשפו את דיוקנה האמיתי של החברה בישראל ואת שאיפותיה הכמוסות. יותר מ-100 נבחרים יישלחו אל הכנסת על בסיס כרטיס אחד, כרטיס הגזענות. אם פעם נהגנו לחשוב שלכל שני ישראלים יש שלוש דעות, עכשיו יתחוור שכמעט לכל הישראלים יש דעה אחת, גזענית. בחירות 2006 יאירו זאת באור הבהיר ביותר".
כמי שעוקב מקרוב אחר המאמרים ב"הארץ" ברור לי שעמדתו של גדעון לוי הנה הזרם המרכזי בעיתון ומשקפת בברור את דעותיו של עמוס שוקן הבעלים של העיתון. מה שהואר לי "באור הבהיר ביותר" הוא שבעיתון הארץ קיים מרכיב פוסט ציוני ואפילו אנטי ציוני ואנטישמי מובהק. גדעון לוי ועמירה הס נמנים בהחלט על הזרם המרכזי בעיתון זה. אם משהו נזקק לראיה נוספת לטענתי הוא מופנה לברר את הדברים עם עורכו הקודם של העיתון חנוך מרמרי.
הגיע העת להתעמת ישירות עם עיתון הארץ ,לחשוף את דמותו האמיתית ואת הרבדים האנטי ציוניים והאנטישמים בעיתון. אינני קורא להחרמת העיתון ולביטול המנוי, כפי שנהגה בזעמה העיתונאית עירית לינור. אני מאמין בעימות ישיר תקיף בוטה ומתמשך. איני סבור לרגע שצריך להגביל את חופש הביטוי של גדעון לוי אבל אני מאמין שאסור יותר לעבור בשתיקה על דבריו. חופש הביטוי צריך לכלול גם את החופש להביע את שאט הנפש מעיתונאים כמוהו ומעיתונים המספקים להם אכסניה.
