X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
יצחק הרצוג, מרים פרץ [צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת]
"כשלון", אבל לא בהכרח של מרים פרץ
לפני כשבוע התכנסה הכנסת ה- 24 של ישראל בכדי לבחור בנשיא חדש. תוך שעות ספורות הסתיים המיזם והמועמד המועדף על חברי הכנסת נבחר ברוב גדול. בשרשרת הכשלים של מערכות הממשל בישראל בחודשים האחרונים, צפינו בדוגמה למופת שאפשר כביכול גם אחרת. אני כופר במסקנה זו; ולהלן הנימוקים

תהליך בחירתו של יצחק הרצוג, לנשיא ה- 11 למדינת-ישראל, היה מאלף. כל הסוגיות היסודיות הקשורות בתפקיד ובכישורי המועמד למלאו, צפו ועלו אל פני השטח תוך זמן קצר ובבהירות רבה. תפקיד הנשיא ויעודו האמיתי, עולים לדיון מחודש, כרגיל במקומותינו, ערב בחירתו של נשיא חדש וחבל. המועד הראוי לדיון זה הוא דווקא בשעה שאנו רחוקים מעצם התהליך של בחירה קונקרטית. ערב בחירות, נצבעת כל מערכת השיקולים בנטיות לב ובשיקולים פוליטיים אישיים וסקטוריאליים, והדיון העקרי נטמע ברקע רעשני ו"מזוהם" באינטרסים פרטניים רגעיים.
השאלות האמיתיות העומדות על הפרק, בטרם דנים במועמד זה או אחר הן: האם יש צורך בפונקציה זו במערכת הממשל הישראלית ומהם כישורי המועמד בהנחה שתפקידו מוגדר על-פי חוק-יסוד הנשיא כיום.
שתי הגישות היסודיות העומדות ברקע הדיון וההחלטה הן דיכוטומיות: האחת גורסת שיש צורך בתפקיד כעניין של עקרון - הנשיא הוא אחד מסמלי המדינה. האחרת גורסת שאין צורך ב"נשיא סימלי"; ניתן לשלב את התפקיד במערכת השלטונית הדמוקרטית באופן דומה לזה שהדבר נעשה בארה"ב, כלומר: הנשיא הוא גם ראש הרשות המבצעת וגם הסמל הלאומי. ברור שאופרטיבית הדבר ניתן למימוש באופנים שונים, כשהדרך האמריקנית מייצגת מודל אפשרי אחד. מימוש החלטה בנושא זה, אם יש כוונה לשנות את הקיים בארץ, אינו פשוט, ומחייב שינויים רבים בחוקי היסוד, בדרכי העבודה של הממשל ובבקרה על פעולתו.
בהנחה שאנו נשארים עם השיטה הקיימת, המפרידה בין ר' ממשלה כראש הרשות האקזקוטיבית, לנשיא כמנהיגות הלאומית הסימלית המנותקת מהפוליטיקה הביצועית השוטפת, צפה ועולה השאלה: אם כך, מהו באמת תפקידו של הנשיא במערכת שלטונית מסוג זה, ומכאן מהם הכישורים שאנו מבקשים לראות בו?
גישה מרכזית אחת רואה בו דמות ייצוגית-סימלית, המבטאת את השלימות המדינתית על ריבוי גווניה שמרוחקת ביום-יום מהפוליטיקה המעשית, אבל מחזיקה במספר סמכויות הנוגעות למהות הדמוקרטיה, לאחדות הלאומית ולמוסר האזרחי. למשל: נווט תהליך הקמתה של ממשלה חדשה אחרי בחירות, ייצוג המדינה בטקסים לאומיים ובינלאומיים, דמות סימלית שעניינה יחסי אנוש בצבור הרחב ועקרונות מוסר שהכול אמורים להיות שותפים להם. דמות זו מפשרת ומיישבת סיכסוכים ומי שבידו סמכות לחון נאשמים או מורשעים משיקולים הומניים או מחמת ההערכה שעונשם נגזר כאשר מידת הרחמים הראויה חסרה במערכת השיקולים הכוללת. בנוסף, אמור הנשיא, לקדם בדרך של הסברה ודוגמה אישית את האחדות בעם או את השאיפה אליה.
בהקשר זה מעניין לציין שקיים פער ניכר בין מעמדה של ישראל כמדינת הלאום היהודי כולו לבין מעמדו של נשיא המדינה בקהילות ישראל בתפוצות. פער זה נובע להערכתי מחילוקי-הדעות הקיימים בעולם היהודי בכלל ובין מדינת-ישראל כישות ריבונית לבין הקהילות בתפוצות, במיוחד בארה"ב, שבה חיה הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם, אולם מעמדה אינו דומה משום בחינה לזה של מדינה ריבונית.1 להערכתי נדרש להגדיר מחדש את תפקיד הנשיא בהקשרים אלה וצורך זה יגדל ככל שבישראל ישב חלק גדול יותר מהעם היהודי המזהה עצמו ככזה.
גישה שניה, רואה בנשיא גורם "משלים" לרשות המבצעת הפועל בנושאים סמי-מעשיים בתחום מדיניות החוץ הכללית והיהודית (מעין עוזר ומשלים לראש הממשלה), בהנחיית הממשלה ולפי צרכי המדינה או הדדיות היחסים הבינלאומיים שלה; תפקיד זה הוא בעיקר טקסי ולעיתים רחוקות גם מעשי.
מול גישה זו ניתן להעמיד מספר נשיאי-עבר, לרבות הנשיא הפורש ריבלין, ש"עצמאותם" ביטאה מציאות בלתי-רצויה, בה הופך הוא לפחות חלקית לרשות מבצעת עם סמכויות מוגבלות, שבעל התפקיד עצמו קוצב את גבולותיהן.2 העצמאות שנוטל לעצמו לעיתים נשיא מסוג זה, לא רק שאיננה רצויה, היא מנוגדת לדמוקרטיה ולרוח החוק ועשויה לחבל ברצון הציבור (הריבון), החלטותיו ובחירותיו.
בין שתי הגישות פועל הגורם האנושי הנגזר מאופיו של ממלא תפקיד זה. אצל נשיאי הדור הראשון והשני לעצמאות, ראינו בדרך כלל דמות יצוגית שנמנעה מפוליטיזציית התפקיד, אולי מפני שהאישים שנבחרו באו לא מליבת העשייה הפוליטית-מפלגתית. מאז ימי עזר ויצמן, אולם במיוחד בימי פרס וריבלין, המצב שונה באופן מובהק למדי; הולך ומתכרסם במהירות עקרון הפרדת רשויות דמוקרטיה ליברלית, שהוא יסוד מוסד בה.
לטעמי, מעמד הנשיא חייב להיות מוגדר היטב בחוק ויש להקפיד שממלא התפקיד מבין היטב את מגבלותיו ומקפיד להיות נאמן לרוח החוק. אם נקבע בחוק שהדמות תהא ייצוגית, יואיל לכבדה ככזו גם אם מגיע הוא מתחום העשייה הפוליטית האקזקוטיבית. וָלא - יואיל נא להתפטר. אם זו דרישה קטגורית, אזי הכנסת המפקחת על כל בעלי התפקידים הביצועיים, חייבת להידרש לנושא ולאכוף אותו.3
הבחירות האחרונות חזרו והבליטו סוגיה נוספת: דרך בחירת הנשיא. כיום נבחר הנשיא בבחירות אישיות, על-ידי 120 חברי הכנסת המכהנת, בבחירות חשאיות שמנוהלות ע"י יו"ר הכנסת וצוותו. החלופה המתבקשת היא בחירת הנשיא ע"י העם בבחירות אישיות חשאיות. אין ספק שזו דרך דמוקרטית יותר, אבל גם מורכבת ויקרה יותר. מבחינות רבות הדרך הקיימת מספיק טובה וניתן להמשיך בה, תוך הכנסת תיקונים שוליים בלקוּנות פרוצדורליות. הבעיה הגדולה החסרה מענה בשיטה זו, היא האפשרות לשלב במרוץ לנשיאות אישים או דמויות מהציבור הרחב. אלה בבואם לא משדה הפעילות הפוליטית או התקשורת, לרוב אינם מוכרים אישית לח"כים הבוחרים, ובחירתם אינה עשויה להבטיח לבוחרים "דיבידנדים" פוליטיים עתידיים פוטנציאליים.
התרשמותי ממערכת הבחירות האחרונה היא שלהיכרות האישית הארוכה של רבים מהבוחרים עם אחד המועמדים (הרצוג), ובעקבות ההנחה שהנשיא הוא "עוזרו המדיני הבלתי מוצהר של ראש הממשלה", היה תפקיד מכריע בתוצאות. יתר-על-כן, הבחירות התנהלו בעיצומו של מאבק בין "הימין" בראשות נתניהו ל"שמאל" שהעמיד מול מחנה "הימין" "ממשלת שינוי" שחיפתה על גרעין "השמאל" החזק שבה. אם משווים את תוצאות הבחירות שבחרה הכנסת לתוצאות סקרי דעת קהל בציבור ערב הבחירות, אי-אפשר להימנע מן התחושה שהכנסת לא שיקפה בבחירתה את רצון הציבור.
השאלה המתבקשת היא עד כמה השפיע הניגוד בין המועמדים בוז'י הרצוג ("שמאל") ומרים פרץ ("ימין"), בעיבורו של המאבק הפוליטי הגדול, על הקמת קואליציה וממשלה ללא נתניהו, על התוצאה. גם אם הייתה לו השפעה ולו חלקית בלבד, עדיין זו עדיין שאלה רלוונטית מאוד לגבי השיטה העדיפה לבחירת נשיא בישראל.
מקרה זה מצביע על לקונה רצינית בשיטה: זיהוי פוליטי מובהק של מועמד לנשיאות, "צובע" אותו מיד וכמעט באופן אינסטינקטיבי בזהות פוליטית מסוימת; ובמצבי מחלוקת צביעה זו היא לרועץ.4
בנמקם את בחירתם5 הסבירו חברי כנסת או דובריהם, שבחירתם נבעה משיקולים הנוגעים לאופי תפקידו הכולל של הנשיא המחייב השכלה, שליטה בשפות זרות, ניסיון בינלאומי ובעולם היהודי כמו גם בפוליטיקה לאומית ובינלאומית. אם אלה הן דרישות-יסוד חשובות, מדוע אינן כלולות "בחוק יסוד הנשיא" כתנאי-סף למועמדות? כאשר מציגים מועמד אחד בעל כישורים מובהקים ואחר שנופל ממנו בנ"ל וכביכול מצביעים ובוחרים6 המהלך זה מהווה עלבון למועמדים וגניבת דעת הציבור.
מתחזקת התחושה שחרף הקושי הגדול יותר בבחירה ישירה של נשיא על-ידי הציבור, תהא שיטה זו עדיפה מבחינה דמוקרטית טהורה. יש לשאוף לכך שבין רצון הציבור לבחירות נציגיו יהיה פער קטן ככל האפשר; חובתם של הנבחרים להוכיח שהם מכבדים תובנה זו ונוהגים על פיה.7
מסקנתי היא שמרים פרץ לא הייתה בהכרח מועמדת בלתי-מתאימה או ראויה. השיטה, הגישה וההכוונה, כפי שפעלו למעשה מול אלו שמתוארות לעיל, היו לקויים וחבל.

הערות

1. קיימים הבדלים רבים ומכריעים בין שתי הישויות, שישראל אינה יכולה להתעלם מהם ויהדות ארה"ב מסרבת להכיר בהם. ראשית, ישראל חייבת להבטיח את ביטחונה הלאומי בכוחות עצמה, בעוד הקהילה היהודית נשענת על עוצמתה של ארה"ב – הבדל תהומי. שנית, ישראל כמדינה קטנה וישות קהילתית הומוגנית יחסית, שבה הכל מושפעים מכל החלטה ממלכתית באותה מידה וכל החלטה כזו מתקבלת לאחר דיון במוסדות קהילתיים נבחרים, המציאות הקהילתית בארה"ב היא של פיצול רחב שבחלקו אינו מתאים לישראל ואינו רצוי לה, מוקדי שליטה מרובים והיטמעות אידאולוגית ופוליטית בהוויה האמריקנית, עד כדי נטישת הציונות במקרים מרחיקי-הלכת. אין סיכוי ממשי שישראל הריבונית תוכל להתקיים כקהילה היהודית האמריקנית, וקטן מאוד הסיכוי הראלי, שהקהילה בארה"ב, תהיה מוכנה לכפוף עצמה, בתנאים סבירים כלשהם למרות המדינתית-יהודית של ישראל ומוסדותיה ולחזור ללא תנאי למסלול הציוני, שעומד ביסוד הקמתה של מדינת ישראל. מכאן, שהמשך הפיצול נראה כבלתי נמנע אך אולי קצבו הוא בר-שליטה במידה מסוימת, בתנאי שיהדות ארה"ב לא תתייצב לצד אויבי מדינת-ישראל, כפי שעושים חלקים בה כיום. חרף נסיבות קשות אלה, עדיין ראוי לנסות להציל מה שניתן להציל, והנשיא יכול וצריך לסייע בכך.
2. ליקוי דומה לזה שמייצרת האוטונומיה או הדיקטטורה של בית המשפט. בדיקטטורה זו הרחיק בית המשפט לכת בהרבה מהנשיאים אבל הליקוי המהותי שהיא כופה על שיטת הממשל, הוא אותו ליקוי. נבחר ציבור אינו קובע בעצמו את החוקים על פיהם הוא פועל. אינו בוחר בעצמו את חבריו לתפקיד ואינו מחליף ביוזמתו ןעל-פי שיקול דעתו גופים נבחרים אחרים, רק מפני שהם אינם דומיננטיים כמוהו או אינם ממלאים את תפקידם ל"שביעות רצונו".
3. שאלת מעמדה ואיכות תפקודה של הכנסת, היא שאלה כבדה ודחופה כשלעצמה, וראויה לדיון נפרד ולפתרון יסודי.
4. מקרה הרצוג, בגלל אופיו של האיש הוא מקרה מיוחד, אבל שיטה אינה נבחרת או נבחנת לפי חריגיה...
5. שהביאה לתוצאות של 87 קולות להרצוג, 26 קולות למרים פרץ ו- 7 נמנעים.
6. למדנו שכך עובדים בדיונים סגורים בקבינט, כאשר דנים במבצעים בעזה: מציעים את האופציה הרצויה למערכת הביטחון ולידה שתיים אחרות שהחת מהן אבסורדית והשנייה אפשרית אך עתירת קורבנות, ומצביעים. התוצאה ברורה מראש! אבל שערורייתית!
7. ברור שהמסקנה הנובעת מאירוע זה מציבה סימן שאלה גדול מול השיטה הדמוקרטית כולה. בדמוקרטיה הזכות לבחור ולהיבחר אינה מותנית בדבר מלבד בהיותם של הבוחרים והנבחר בעלי זכות ככתוב בחוק; החוק הקיים מתנה זאת באזרחות ובבריאות הנפש. אינני גורס שיש לאסור על מועמדים להגיש מועמדותם גם אם אינם עונים על קריטריוני-סף תיקניים רצויים. לעיתים עשויים הבוחרים להעדיף תכונות מסוימות על אחרות או לראות ביכולות מוכחות במפגיע תחליף ראוי ליכולות נומינליות שאינן מגובות בעובדות. אולם יש להתיר גמישות זו בחקיקה, ומאידך להתריע בפני מועמדים על תכנן של דרישות הסף, בכדי לחסוך מהם עוגמת-נפש או ביזוי.

תאריך:  14/06/2021   |   עודכן:  14/06/2021
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
"כשלון", אבל לא בהכרח של מרים פרץ
תגובות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  כתוב תגובה 
1
החוק לא קובע שהנשיא
הירונימוס  |  14/06/21 19:50
 
- שוב שטויות
רפי לאופרט  |  15/06/21 09:40
 
- בקריאה חוזרת של המאמר ושל דברי
הירונימוס  |  15/06/21 12:45
 
- מודה ועוזב - ירוחם... ל"ת
רפי לאופרט  |  18/06/21 09:56
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות נשיא המדינה
אביתר בן-צדף
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - בנושאים גדולים כקטנים    והפעם - לבלבל, תפקיד מיותר, טמטום, רוע-לב וזדון ושפע טעויות    "אל נא רפא נא לה" (במדבר י"ב, פסוק י"ג)    הרבה בריאות ואושר    שבוע טוב וחודש טוב
יוסף אליעז
חבל שגם בבחירות אלו שוב נפתחה, אומנם בצניעות מה, תיבת פנדורה של השד העדתי    למשל לגב' מרים פרץ שחוותה אובדנים קשים ושכול כפול, יש לה זכויות רבות שזכתה בהן בעוז רוח ונחישות, אך מה לזה ולאזכור החוזר של ארץ לידתה?
עידן יוסף
עם בחירתו אמר הרצוג: "מקבל עלי את האחריות הכבדה ואת הזכות לשרת את הציבור הישראלי כולו"    "חיוני לטפל בפצעים שותתי הדם שנפערו בחברה"    "אטה אוזן קשבת לכל עמדה ולכבד כל אדם. לסמן את הקווים המחברים ולבנות גשרים של הסכמות, כדי לקרב גם את הרחוקים שבניצים - כאן בתוכנו, כמו גם עם אחינו ואחיותינו בתפוצות"
אפרים הלפרין
לכל אדם יש יתרונות, לכל אדם יש חסרונות, ובבחירות חובה להתאים את היתרונות והחסרונות לצרכי ההווה, ובראייה זו מרים פרץ מובילה בעיני בפער ניכר על יצחק הרצוג
מירב ארד, עידן יוסף
שני המועמדים, יצחק הרצוג ומרים פרץ, הגיעו למשכן בשעות הבוקר והשקיפו יחד עם קרוביהם על ההצבעה מהיציע המיוחד    ההצבעה חשאית נערכת לפי סדר שמות המשפחה    הרצוג: "הגעתי אל הרגע הזה לאחר חיים שלמים של הכנה"    פרץ: "הביאו את היום"
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il