ב-23 ביוני 1992, אחרי 15 שנות שלטון הליכוד (כולל ממשלות אחדות לאומית), חל המהפך. בבחירות לכנסת ה13 זכתה תנועת הליכוד ל32 מנדטים, מפלגת העבודה ל44 מנדטים, וכך יצחק רבין היה לראש הממשלה, יצחק שמיר היה לראש הממשלה לשעבר. יש דמיון בין אז להיום. גם ביוני לפני 29 שנה קמה ממשלה בלי הליכוד, כאשר מפלגות הימין הקטנות הפילו את שלטון הימין. אלא שאז הן לא עברו את אחוז החסימה. הפעם הן חברו למרכז-שמאל, ואחד מנציגיהן, בתרגילים מתוחכמים, תוך בעיטה בכל ההתחייבויות שלו, הגיע לראש הפירמידה. איזה הבדל: רבין עמד בראש מפלגה בת 44 מנדטים, בנט עומד בראש מפלגה בת ששה מנדטים... כאז כן עתה, הממשלה קמה בתמיכת מפלגות ערביות: חד"ש ומד"ע - אז, רע"ם כיום. ב61 קולות בלבד כוננו ממשלות המהפך הן ב-1992 והן ב-2021.
הבדל נוסף הוא בתגובות של ראשי הממשלה המפסידים. נתניהו, שאורך כהונתו היה הגדול ביותר בתולדות ישראל, אינו מרפה. עד לרגע האחרון נקט בשורת תרגילים על-מנת לסכל את הקמת ממשלת בנט-לפיד. לא כן שמיר. מיד בהיוודע התוצאות - עדיין אפילו לא רשמיות - הודה בתבוסתו. במטה הליכוד במצודת זאב, בשעת לילה מאוחרת, התייצב מול חבריו ונשא נאום מכונן, שכולו להט אידיאולוגי והכרה ללא עוררין בהליך הדמוקרטי. בסכמו את שנות שלטונו, הייתה זו פעם ראשונה שהוא, המנהיג הצנוע ביותר במנהיגי ישראל, גאה, ואם תרצו מתפאר, בהישגיו. הנה מעט מדבריו הנרגשים:
"מה שממשלת הליכוד עשתה ועושה בשנים האחרונות זה להוביל את עם ישראל וארץ-ישראל לגאולה שלמה. אנחנו עשינו זאת, עושים זאת ונעשה זאת. לא כולם מסכימים לדרך הזאת, שלעתים היא דרך קוצים ודרדרים. לא כולם מצליחים לחדור עמוק לרעיונות שאנחנו נושאים בקרבנו ושאנחנו נושאים כלפי העם, כדגלים וכלפידים. יש שנים שבהן אנחנו מצליחים לשאת את הדגל ולקדם את העם. יש תקופות שאנחנו לעתים צריכים לסגת בפני הרדיפות, בפני התקפות עלינו...
"הלילה הזה בעולם כולו, במזרח התיכון ובמקומות אחרים, אנשים צוהלים ושמחים: הנה האויב המסוכן שלהם, הליכוד אשר העלה את יוקרת עם ישראל מעלה מעלה - יורד. הליכוד חי וקיים! הליכוד ימשיך במאבקו הצודק! עוד אף פעם לא הוכחה צדקת דרכנו כפי שהוכחה בשנים האחרונות, בכל התחומים... יש תהפוכות בחיים הפוליטיים, יש אנשים שלפעמים עולים ללא כל הצדקה, יש אנשים שנופלים על לא עוול בכפם. אבל בסיכומו של דבר, כל המעשים הטובים שעשינו חיים וקיימים בהיסטוריה הישראלית, בזיכרונו של העם העברי... אל פחד, חברים, אל דאגה, אנחנו נמשיך כולנו יחד. נעמוד איתנים על משמר האינטרסים של העם היהודי ושל ארצו היחידה בעולם".
בלא היסוס, יצחק שמיר התפטר מיד מראשות הליכוד, וכך נולד מנהיג חדש לתנועה המפוארת הזאת, בנימין נתניהו שמו. ועדיין נשאר שמיר לכהן כחבר-הכנסת מן השורה, כמו להדגיש את מהות ההכרעה. לא עוד ראש ממשלה, לא ראש האופוזיציה, אבל חבר בסיעת הליכוד - כן וכן. מדינאי ופוליטיקאי שמקבל את גזר דין הדמוקרטיה - פעם אתה למעלה, פעם אתה למטה. שמיר, והוא כבר מבוגר למדי, כיהן במשך ארבע שנות הכנסת ה13 כאופוזיציונר תקיף לממשלת רבין ולתהליך אוסלו המסוכן. מספסלי האופוזיציה נשא נאומים חוצבי להבות נגד רעיון המדינה הפלשתינית.
קודמו, מנחם בגין, ששירת את ישראל באופוזיציה לא פחות מ29 שנה, עד מהפך מאי 1977, תמיד חזר ואמר: "בלי אופוזיציה אין דמוקרטיה". כך למשל הכריז בנאום בכנסת ב1959, בעת הרכבת הממשלה החדשה באותה עת: "אנו נהיה באופוזיציה לממשלה שהוצגה לפנינו. בלעדיה - עצם חרות האדם נתונה בסכנה. תפקידה הממלכתי של האופוזיציה, כפי שראינו גם בשנים האחרונות, לא רק זכותה, גם חובתה, לעמוד על המשמר. להתייצב נגד כל עוול. להילחם למען כל עניין צודק, להוקיע כל שגיאה. להתריע על כל סכנה".
צריך להתרגל: נתניהו ראש האופוזיציה. חבר-הכנסת מן השורה ועודנו יו"ר הליכוד. כזכור, כבר ב-1999 הפסיד את הבחירות, פרש זמנית וחזר לשלטון ב-2009. הפעם כנראה אינו מתכוון להתפטר מראשות הליכוד ואף לשוב ולהתמודד בפריימריז התנועתיים. יהיה מעניין לראות מי ומי יהיו קוראי התיגר לשלטונו במפלגתו, "גדעון סער" הבא, כאשר יגיע תור ההתמודדות. עד אז מלאכתו של נתניהו באופוזיציה תהיה קלה בהרבה ממלאכת קודמיו, לנוכח הממשלה השברירית, חסרת הלכידות, שבה כל ממזר מלך וכל קול קובע. להביך אותה, לשלוף לבנים מחומתה - ולשם כך אין צורך לנקוט בשפת חרפות וגידופים - ביבי וחבריו יידעו לעשות זאת היטב מספסלי האופוזיציה.
