החל מגמר מבצע צוק-איתן הכושל, המביש והביזיוני, החמאס הבין שישראל היא בבחינת כלב נובח לא נושך, וכול פעם שהוא נובח, הוא מבזבז אמל"ח, דלק ושעות מנוע מטוסים על מטרות לא מאויישות. כיוון שכך, החמאס מרשה לעצמו להתגרות בישראל כראות עיניו באמצעות שיגוריי רקטות, עפיפונים-לפידיים ובלונים-לפידיים לעבר ישוביי ישראל.
לנוכח מצב ממושך ומביש זה, שבא לידיי ביטוי ברפיסות שלטונית ובפגיעה בריבונות ישראל, ובמיוחד לנוכח נאומו של אחד מאלופיי צה"ל, שהכריז, שהוא "לא רואה פתרון להצתת המשקים הישראלים", החליטו אלפי תושביי עוטף-עזה על קיום הפגנת יאוש ושביתה ברחבת הכנסת באמצעות טרקטורים, שופלים, בולדוזרים וכול מיני כלי רכב כבדים. אלפי התושבים הצפוניים לא נשארו אדישים לסבל אחיהם הדרומיים והצטרפו גם הם וכליהם המכניים הכבדים למפגינים הדרומיים, ובכוחות משותפים החלו לעלות לירושלים.
בשבת שלפני העלייה לרחבת הכנסת התאספו מפגיניי הדרום עם רכביהם ליד חולדה, ומפגיניי הצפון התאספו ליד עינת. לאחר חצות הלילה של יום ראשון החלו שני המחנות הללו לעלות לירושלים בדרכם לכנסת. בדרכם לירושלים הצטרפו למפגינים רכבים כבדים מישובים הסמוכים לכביש מספר 1. תנועת שיירת המפגינם על כביש 1 נקלטה על-ידי משטרת התנועה בשעה 5:30 בבוקר של יום שני, ומפקד משטרת התנועה קיבל פקודה מהמפכ"ל לדכא את הפגנת החקלאים ולמנוע מהם בכול מחיר מלהגיע למשכן הכנסת. ואולם קומץ הניידות שעמדו לרשות מפקד משטרת התנועה לא היוו כוח שווה ערך לטרקטורים, לשופלים ולבולדוזרים הענקיים ורבי העוצמה, שעוצמתם גדולה עשרת מונים מעוצמת הניידות הרכות הביסקוויטיות, שנדחפו, נוגחו והפכו את הניידות, שרובן עלה באש.
משנוכח המפכ"ל כי נכשל בפיזור ובמניעת התקדמות שיירת המפגינים לעבר משכן הכנסת, קרא לעזרה את מפקד משמר הגבול וביקש ממנו שישלח את הגדוד הירושלמי שיעזור לו בביצוע המשימה הקשה והלא נעימה. ואולם מפקד משמר הגבול הודיע למפכ"ל כי הוא מתפטר בזה הרגע.
בשעות הערב של יום שני הגיעו רכביי המפגינים לשערים הנעולים של רחבת הכנסת, נגחו והפילו אותם, ובסופו של היום התמקמו בכול שטח הרחבה, חרף מחאתם של אנשי משמר הכנסת.
בשלב זה נחתו 3 מסוקים במנחת הכנסת, שהסיעו את ראש הממשלה, את שר הביטחון ואת הרמטכ"ל. שלושתם התכנסו בלשכת ראש הממשלה ודנו כיצד למגר את הפגנת הרבבות. שר הביטחון הציע להצניח את חטיבות הצנחנים והנח"ל המוצנח אל תוך המפגינים, להורידם בכוח מרכביהם ולהוליך אותם בכוח לנקודת ריכוז מגודרת בגדר תייל מחוץ לרחבת הכנסת. בו במקום הודיע הרמטכ"ל כי יתפטר אם יתבקש לבצע את הצעת שר הביטחון.
המפגינים שהתמקמו ברחבת הכנסת לא רצו לפרוץ לתוך המשכן. כל בקשתם הייתה שראש הממשלה יופיע לפניהם על-מנת שישמיעו בפניו את יאושם ואת דרישתם לחיסול החמאס בכול מחיר, כי נמאס להם לחיות בסכנה קיומית וכלכלית. שאם לא כן הם ינטשו את כל הקיבוצים, העיירות והמושבים, ואל הריק שיווצר יפלשו 2 מיליון עזתים, ואז במילא תפרוץ מלחמה לאורך כל רצועת עזה.
ראש הממשלה הסביר למשלחת המפגינים כי פתיחת מלחמה כוללת נגד החמאס, כולל מלחמה קרקעית בתוך אוכלוסייה אזרחית צפופה היא בלתי אפשרית, כיוון שאלפי אזרחי עזה ייהרגו וייפצעו, ואז אומות העולם יאשימו אותו ואת מפקדי צה"ל ברצח עם. ועל כך ענו לו המפגינים שאם הוא לא מסוגל לחסל את החמאס, שילך לנשיא ויגיש את התפטרותו, או שיכריז על פיזור הכנסת ועל עריכת בחירות לכנסת חדשה, בתקווה שהנבחרים החדשים ירכיבו ממשלה שתדע להגן על ריבונות מדינת ישראל, על תושביה ועל רכושם בכול האמצעים, ללא חשש מ"מה יאמרו הגויים".
ואכן, משראה ראש הממשלה כי אינו יכול למלא את דרישת המפגינים הפולשים לרחבת הכנסת, ומאידך הרמטכ"ל לא הסכים להפעיל נגדם את חיילי צה"ל, הכריז על פיזור הכנסת ועל עריכת בחירות לכנסת חדשה.
ימים ספורים לאחר פיזור הכנסת נוסדה מפלגת "ביטחון ישראל" בראשות אלוף בדימוס, שחרש את ישראל ממטולה עד אילת, ושאל את קהל המאזינים אם הם מעדיפים להמשיך לחיות כווסאלים של ארצות הברית, רוסיה, מועצת הביטחון של האו"מ, האיחוד האירופי ובית הדין הבינלאומי בהאג, או שהם מעדיפים לצפצף ולהתעלם מכול הגופים הבינלאומיים הנ"ל, לחסל את החמאס מבלי לחוס על חיי ילדים נשים וזקנים שמשמשים מגנים אנושיים, ואשר בקירבם מוצבים משגרי רקטות ועמדות צבאיות, וכתוצאה מכך יוטל חרם בינלאומי על ישראל. ברוב הישובים אשר בהם נאם האלוף, העדיפו המאזינים לחיות תחת חרם בינלאומי, חיי צנע וגאווה לאומית על פני הישרדות ווסאלית משפילה.
וכך, בבחירות לכנסת החדשה, זכתה מפלגת "ביטחון ישראל" ברוב מוחלט, ובפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל קמה ממשלה שלא נשענה על קואליציה של כמה מפלגות אלא על מפלגה אחת בלבד. מציאות חדשה זו איפשרה לממשלה החדשה לחוקק -- כפי שהבטיחה לבוחריה -- חוקים שיגבירו את ביטחון תושבי מדינת ישראל ורכושם. החוק הראשון איפשר לכול אזרח בריא בנפשו וללא עבר פלילי לרכוש נשק. החוק השני איפשר לכול אזרח לירות בגנבים, בפורצים ובמחבלים על-מנת להגן על חייו, חיי משפחתו ועל רכושו, ללא חשש להעמדה לדין.
חוק נוסף של הממשלה החדשה הפך את כל מדינת ישראל ושטחי יהודה ושומרון לשטח צבאי, וחייב עיתונאים, צלמים, ערוצי רדיו וטלוויזיה לשדר ולהקרין רק מה שדובר צה"ל סיפק להם. כמו-כן נאסר על כל ערוצי התקשורת לשדר שידורים שמקורם בארצות ערב. החוק הזה לווה באזהרה כי כל מי שמפר אותו מסכן את חייו ואת תעודת העיתונאי שלו, ואם ישאר בחיים, הוא יישפט בבית דין צבאי, וצפוי ל-10 שנות מאסר בכלא צבאי.
הממשלה החדשה והחוקים החדשים החרידו את הטייקונים, את האליטות למיניהן ואת כל יפי הנפש למיניהם, אשר איימו בירידה מהארץ. הממשלה איפשרה לכול מי שרוצה לעזוב את הארץ שיעזוב כשכותנתו לעורו, לאחר הלאמת כל רכושו.
בד בבד, החמאס העזתי החליט לבדוק אם גם המימשל הישראלי החדש הוא כפיל של קודמו, דהיינו, כלב נובח לא נושך, ובאמצעות עפיפונים ובלונים לפידיים המשיך להבעיר יבולים חקלאיים וחורשות ישראלים. תגובת ממשלת ישראל החדשה הייתה שידורי אזהרה לתושבי עזה ולעולם כולו—בכול שעה עגולה, בכול גליי הרדיו והטלוויזיה בעברית, בערבית ובאנגלית, שתוכנה היה: "תושבי עזה, יש לכם נתונים ופוטנציאל להיהפך לריווירה של מזרח הים התיכון. לאחר הפעלת בארות הגז שבמים הטריטוריאלים שלכם תוכלו להפיק חשמל בכמויות אדירות, שיאפשר הקמת תעשיות חדשניות משגשגות שמעסיקות רבבות עובדים. כמו-כן תוכלו לייצא גז וליהנות מתקבולים שיאפשרו בניית בתי-ספר, בתי-חולים חדישים, מתקניי התפלה ותשתיות עירוניות. בזכות הידע של נשותיכם בשימוש מכונות התפירה תוכלו להיהפך למעצמת טקסטיל משגשגת.
כול הנתונים הללו יכולים להקנות לכם תזונה, בריאות והשכלה, שישפרו את רמת חייכם עשרות מונים. כל זאת בתנאי שתחסלו את החמאס וגרורותיו, תחסלו את משגרי הרקטות ואת כל מלאי הרקטות ותפסיקו לשלוח עפיפונים ובלונים לפידיים. הברירה בידיכם: תרצו -- תיהפכו למדינה משגשגת; לא תרצו -- מרה תהיה אחריתכם! אנחנו נתעלם מדעת הקהל העולמית, נתעלם ממועצת הביטחון של האו"מ, נתעלם מהאיחוד האירופי, נתעלם מבית הדין הבינלאומי בהאג ונחסל כל מי שימשיך לשגר עפיפונים ןבלונים לפידיים לעבר ישראל, בין אם יהיו הללו ילדים, נשים או זקנים. ראו הוזהרתם"!
משלא נענו העזתים לאזהרת ממשלת ישראל, הוטל מצור מוחלט על רצועת עזה — אין יוצא ואין בא בשעריה: חולים עזתיים לא הורשו להגיע לבתי חולים ישראלים; מזון, תרופות, חשמל, דלקים, מלט וכיוצא בזה מוצרים ממוצרים שונים נמנעו מלעבור את מחסומי הכניסה לרצועת עזה.
תגובת "העולם הנאור" ויפי הנפש הישראלים לא אחרה לבוא: ארצות אירופה איימו בהטלת חרם מדיני וכלכלי על ישראל, ותנועות השמאל בישראל קראו להפגנה בכיכר רבין. בין באי ההפגנה היו גם נושאי דגלי אש"ף. מפקד פלוגת משמר הגבול שנועדה להבטיח את שלום הציבור פקד על פיקודיו להתפרץ לתוך קהל המפגינים, לשלוף את דגלי אש"ף ולעצור את נושאיהם. ואז החלה מהומה רבתי, כשחיילי משמר הגבול הותקפו על-ידי ההמון הזועם, שעמד לעשות בהם לינץ'. כיוון שכך, פרצו שוטרים רכובים על סוסים שהחלו לדרוס ולהכות את המפגינים הצרים על חיילי משמר הגבול. בסופו של הערב הובאו עשרות מפגינים וחיילים פצועים לבית חולים "איכילוב", ובמקביל הובאו נושאי דגלי אש"ף ל"אבו כביר".
למחרת ההפגנה בכיכר רבין החל החמאס לשגר רקטות לעבר ישוביי ישראל. מטחי הרקטות החמאסיות החלו בשעה 8:00 בבוקר, כאשר רבבות ילדים עושים את דרכם לגנים ולבתי הספר, וכתוצאה מכך נהרגו מספר ילדים באחד מישוביי הדרום. בנוסף, נחתו 3 רקטות רבות עוצמה על בית החולים באשקלון, הרסו אגף שלם, וכתוצאה מכך נהרגו ונפצעו עשרות חולים, רופאים ואחיות.
בתגובה קיבל הקבינט הביטחוני הישראלי החדש החלטה לכבוש את כל רצועת עזה, וחיסול החמאס והג'יהאד המוסלמי בעזה, בחאן יונס, בדיר-אל בלח, ברפיח ובאל עריש. כיבוש רצועת עזה החל בהפצצות על ריכוזיי החמאס והג'יהד המוסלמי. מנהיגי הטרור הבינו שהפעם הכלבים הנובחים החליטו לנשוך נשיכות ממיתות ומיהרו למצוא מחסה במרתף בית חולים שיפה, במנהרות, במסגדים, בבתי ספר ובמוסדות אונרא, בתקווה שגם הפעם האנושיות הישראלית לא תפציץ את המוסדות הללו. ואולם תקוותם נתבדתה, כי הפעם, בניגוד למבצע צוק איתן, הממשלה הישראלית החדשה סילקה את כל המשפטנים מכוחות הביטחון של צה"ל שאסרו להפציץ מטרות אזרחיות, והורתה לכוחות צה"ל להפציץ ללא רחם את כל מחבואיי הטרוריסטים, ורבים מהם נהרגו.
כיבוש רצועת עזה גבה מחיר יקר: מאות הרוגים ואלפי פצועים. לאחר קבורת אחרוני ההרוגים בבתי העלמין הצבאיים ברחבי ישראל נערך משאל-עם, שבו נתבקשו אזרחי ישראל להחליט אם ראש הממשלה וממשלתו ימשיכו בכהונתם או להכריז על בחירות למימשל חדש. 71% הצביעו בעד המשך כהונת הממשלה הנוכחית.
כתוצאה מכיבוש רצועת עזה על-ידי צה"ל החליטה מועצת הביטחון של האו"מ לקיים ישיבת חירום. כמצופה, כל הנואמים בדיון הזה שפכו אש וגופרית על מדינת ישראל, ואז שידר ראש ממשלת ישראל באנגלית בכול אמצעי התקשורת, ובנאומו חשף את הצביעות של רוב האומות, המשוות את ישראל לנאצים, בעוד שאת אסד, שרצח כמיליון ילדים, נשים וזקנים לא גינו ולא החרימו; את החמאס ואת חיזבאללה, שהציבו את משגרי הרקטות בלב ישובים אזרחיים לא החרימו ולא גינו, ומשום מה לא מצאו לנכון לציין לשבח את ישראל על הטיפול הרפואי בבתי חולים ישראלים באלפי חולים ופצועים מרצועת עזה ומסוריה, ואשר על כן ישראל פורשת מהאו"מ הדו-פרצופי.
ואכן, בזו אחר זו החלו אומות העולם לנתק את קשריהן הדיפלומטים עם ישראל ולהחרימה. כתוצאה מהחרם הורגש מחסור במוצרי צריכה שונים והחלה הקצבת מזון ודלק, אבל תושביי ישראל התרגלו לחיות חיי צנע, כפי שאבותיהם חיו חיי צנע בשנים הראשונות להקמת המדינה. כתוצאה מהחרם של הארצות ה"נאורות", הידקה ישראל את היחסים עם רוסיה, סין והודו, שסיפקו לישראל רכבים, פאנלים סולאריים, מיכשור ומכשירים אלקטרוניים, תה, גרעיניי חיטה ואורז, ובכך הקלו את החרם הבינלאומי שהוטל על ישראל.
שיקום רצועת עזה
לאחר הכיבוש, השליטה על רצועת עזה נמסרה לרשות הפלשתינית, שכללה תושבים עזתיים, מתוך הבנה שכול ניסיון של מרי או של חבלה יסתיים בשליטה ובנוכחות ישראלית. כדיי להוכיח רצון טוב, ישראל איפשרה לפועלים עזתיים לעבוד בתוכה; איפשרה לחולים עזתיים להתרפא בתוכה; וחידשה את יבוא הירקות מהרצועה.
וכפי שהובטח לתושבי עזה לפני הכיבוש, ישראל החלה לפתח את פיתוח בארות הגז בשטח הטריטוריאלי העזתי. כשהגז החל לזרום לרצועת עזה, הוקמו תחנות כוח ומתקניי התפלה בעזה, בחאן-יונס וברפיח. הבעלות על בארות הגז, על תחנות הכוח ועל מתקניי ההתפלה הייתה של הרשות הפלשתינית, שמכרה את הגז, את החשמל ואת המים ליזמים פלשתינים. היזמים הקימו תעשיות שונות, שסיפקו תעסוקה לתושביי עזה. ההכנסות ממכירת הגז, החשמל והמים איפשרו לרשות הפלשתינית להקים מגוון רחב של תעשיות אזרחיות, בתי ספר, בתי חולים חדישים והתקנת תשתיות לרווחת התושבים, בעוד שכול ניסיון הקל שבקלים לארגן ארגונים מחתרתיים ולייצר אמצעי לחימה דוכא במהירות ביד חזקה. ותשקוט הארץ ארבעים שנה.
