השיר נכתב בליל החורבן ה-29 של הכפר אל עראקיב. רעייתי ואני הצטרפנו לקבוצה, שבאה להזדהות עם תושבי הכפר. בשעת חצות פרצו מאות שוטרים, שהיוו חגורת ביטחון לעובדי קבלן, כשעלו בבולדוזרים על פחונים ואוהלים של בני הכפר והעמיסו תכולה דלה על משאיות. רק בבית הקברות העתיק לא פגעו. השיר נכתב, כשברקע עובדי חברת הקבלן שרים "עם ישראל חי".
באותו לילה באל עראקיב שמעתי שירה בעברית מובסת. אני מנסה בשירי זה לעשות תיקון לתבוסה כאובה של השפה העברית. אני חוזר אל השיר, כאשר אני רואה את הדחפורים הצרים על בית הספר האקולוגי בחאן אל אחמאר, שנבנה על-ידי התלמידים, המורים, צעירי הכפר ומתנדבים מאיטליה שוחרי שלום, כשעל המלאכה מנצח אדריכל איטלקי. יחד יצרו יצירה אקולוגית נדירה, המצננת בקיץ הלוהט את הכיתות ובחורף הקר מחממת אותן.
מי ייתן והמילים שלא הדפו את הרוע, שהחריב את אל ערקיב, יעמדו איתן יחד עם שוחרי טוב ויעצרו את מלתעות הדחפורים, שישראל שלחה להרוס את בית הספר האקולוגי. אני מקווה, שממשלת ישראל החדשה תשים קץ להרס כפרים פלשתינים!
רְסִיס לַיְלָה בּוֹדֵד תּוֹהֶה
שָׁח לְרַעַם הַבֻּלְדּוֹזֶר
מַדּוּעַ נִצְמָתִים חַיִּים תַּחְתָּיו,
אֶגְרוֹף אֲדָמָה מוּבָס
רֶגֶב מְצֻלָּק מְכֻסֶּה בַּעֲקֵבוֹת מְסֻמָּרוֹת
וְעֵינַיִם שְׁרוּפוֹת
חוֹרְגִים יַחַד מִן הָאֲדָמָה
מְשַׁלְּבִים יָדַיִם עִם רְסִיס לַיְלָה בּוֹדֵד
וְזוֹעֲקִים אֶל מוּל רַעַם הַבֻּלְדּוֹזֶר
מַדּוּעַ נֶחְרָשִׁים חַיִּים תַּחֲתָיו.
נִדְלַק יָרֵחַ נִצְמָת
תַֹּחַת רַעַם הַבֻּלְדּוֹזֶר
רְסִיס לַיְלָה בּוֹדֵד הָיָה
לְאֶגְרוֹף אֲדָמָה מוּבָס
לְרֶגֶב מְצֻלָּק מְסֻמָּר
וּלְעֵינַיִם שְׁרוּפוֹת.
איתן קלינסקי