- בוגי יעלון, בני גנץ ואיווט ליברמן מסכנים ביודעין את ביטחון אזרחי ישראל... כשר הביטחון של ישראל אני קובע: ממשלה ישראלית שתלויה בקולות המפלגה הערבית המשותפת ונסחטת על-ידי תומכי טרור, מסכנת באופן ממשי ומיידי את חיי אזרחי ישראל וחיילי צה"ל [נפתלי בנט, טוויטר, 5.3.2020]
רע"ם היא תנועת אחות של חמאס ושל האחים המוסלמים. מדובר בפלג קיצוני ואנטי ציוני, שאין לו מקום בכלל בכנסת ישראל. ימינה לא תיתן יד להקמת ממשלה בהישענות על רע"ם - לא בתמיכה, לא בהימנעות ולא בכלל. ההלבנה של תומכי מחבלים אלו באמצעות נתניהו ושליחו איתמר בן-גביר מבישה. אנשי ימין צריכים להיות הראשונים לעצור את זה [הודעת מפלגת ימינה של נפתלי בנט, 6.3.2021]
... זה כמו עכשיו עם החיסונים, היום הוא [בנימין נתניהו] עושה מסיבת עיתונאים ואומר שיש חיסונים. 27 מדינות רק באירופה חתמו לפנינו עם פייזר ויש עוד מדינות כמו אוסטרליה, אנחנו רק מקום 35 בתור, הוא עושה מסיבות עיתונאים ומרמה את הציבור... הוא אמר בינואר יגיע, תגיע אולי קופסה עם 5 חיסונים וכל היתר יגיע אחרי כולם... ככה הם איבדו את אמון הציבור בזה שהם עומדים בטלוויזיה ומשקרים לציבור בנושא של חיים ומוות [שר החוץ יאיר לפיד, האיש שנפתלי בנט סבור שהוא כשיר להנהיג את האומה, בתוכנית "אופירה וברקו", 13.1.2020].
מר נתניהו אני מבקש תשובה לשאלה אחת. למה אתה לא אומר את האמת בעניין החיסונים? אנחנו אנשים בוגרים גם אם האמת לא נעימה נדע להתמודד איתה. נוכל להתמודד עם אכזבות עם קושי כל עוד אומרים לנו את האמת. אנחנו מבינים שזה קשה להשיג חיסונים. אין שום סיבה לשקר! כשאתה אומר משהו, אזרחי מדינת ישראל רוצים להאמין. הם רוצים חיסון נגד המגיפה; הם רוצים להאמין לראש הממשלה שלהם אז יחכו לחיסון בינואר והוא לא יגיע [שר החוץ, יאיר לפיד, האיש שלו נפתלי בנט עתיד לאפשר לכהן כראש ממשלת ישראל, פייסבוק, 6.12.2020].
הפור נפל. ממשלה חדשה קמה. הקמתה מזכירה, בהכרח, פרשה עגומה מהעבר, בה נרקמה קואליציה בדרכים מפוקפקות שביניהן לבין אלו שבאמצעותן נרקחה הממשלה הנוכחית, פרושים קווי דמיון לא מעטים.
בינואר 1995 הצטרפו גונן שגב ואלכס גולדפרב, שנבחרו לכנסת מטעם מפלגת "צומת", שדגלה במדיניות ניצית מובהקת לממשלת רבין, לאחר שבספטמבר 1993, זו חתמה על הסכמי אוסלו א' (הצהרת עקרונות). שגב מונה בה כשר וגולדפרב כסגן שר. באוקטובר 1995 תמכו שניהם בהסכמי אוסלו ב', שאושרו ברוב זעום של 61 מול 59 – כלומר כתוצאה מעריקתם של שגב וגולדפרב, ומהניצול המחפיר שעשו בכוח ההכרעה שמצביעיהם העניקו להם.
שכר הנוכלות
התוצאות העגומות של אותו מעשה נוכלות לא איחרו לבוא לידי ביטוי — בבתי העלמין ובבתי החולים; בטקסי הלוויות עבור הרוגי הטרור ובטיפולי חירום עבור פצועי הטרור .כמובן, רצוי — ואף כדאי לזכור — שכל פעם שהופרו הבטחות ניציות שניתנו לפני יום הבחירות לטובת אימוץ מדיניות יונית לאחר יום הבחירות, הביא הדבר לטרגדיה ולטראומה ליהודים ולערבים כאחד.
כך המגעים מצד ישראל עם אש"ף לקראת כריתת הסכמי אוסלו—בניגוד להבטחות טרום-בחירות של רבין — הביאו למניין חסר תקדים של "קורבנות השלום" עקב אותם הסכמים. כך גם נטישת רצועת עזה — הקרויה "ההינתקות" — בידי אריק שרון, שאך זמן קצר לפני-כן, האיץ בבוחרים לדחות את אותה הצעה בדיוק, שקידם יריבו ממפלגת העבודה,
עמרם מצנע, הביאה להפיכת עזה ממטרד ביטחוני לאיום אסטרטגי מתמשך, שגבה אף הוא מחיר כבד בדם ובדמים.
כך יהיה, קרוב לוודאי, עם ממשלת בנט-לפיד שקמה אך ורק כתוצאה מהפרה בוטה של התחייבות מפורשת ונשנית של בנט להימנע מלעשות את אשר החליט, אחרי זמן קצר למדי, אכן לעשות.
קשה להפריז בחומרת מעשה ההונאה שביצע בנט. הלא הדבר הוליד עיוות בלתי מתקבל על הדעת של התהליך הדמוקרטי בישראל, שבו אדם שזכה בכחמישה אחוז תמיכה בקלפי יכהן כמנהיג האומה בעוד שהמתמודד הפופולרי ביותר שזכה בתמיכה המרבית בקרב הבוחרים — פי חמישה לערך מזו שבה זכה בנט — ינודה על-ידי מתמודדים, שקיבלו אמון ציבורי פחות בהרבה ממנו, כדי למנוע ממנו מלמלא משרת ראש הממשלה.
גרוע מכך, המהלך של החרמת נתניהו מהווה לא פחות מנסיון סחיטה מצד מפלגות — שרובן אינן דמוקרטיות לא בניהול ענייניהן הפנימיים ולא באופן קביעת מועמדיהן לכנסת — לכפות על מפלגה אחרת — שהיא אכן דמוקרטית מבחינת התהליכים הפנימיים שלה — את מי ינהיג אותה, זאת בניגוד לרצונם הברור של חברי אותה מפלגה.
הכזב ה"ליבתי"
בנט, בניסיון פתטי למדי ניסה הסביר — כלומר, לתרץ — את התנהגותו בתרגיל לשוני עלוב, בו התיימר להבדיל בין הבטחות שהפרתן אסורה, לבין אלו שהפרתן מותרת — ולעתים אף עדיפה על קיומן.
כך, כיאה ליזם היי-טק, הביא בנט — ביצירתיות ראויה לציון — את המושג החדשני של "הבטחה ליבתית" לזירה הפוליטית הישראלית. לדברי בנט, אותם הקפיד להשמיע רק אחרי בחירות, ליבת שלל ההתחייבויות, אותן הוא נטל על עצמו, הייתה ההבטחה למנוע בחירות נוספות. אולם כל בר-דעת יודע שטענה זו איננה אלא שקר שקוף, שאין מאחוריו אפילו שבריר של שמץ של אמת. אחרי ככלות הכל, בנט מעולם לא הצהיר - ובוודאי לא הבהיר - שהוא נחוש למנוע בחירות נוספות אף על-ידי השתתפות בממשלת שמאל בראשות לפיד.
לעומת זאת, הוא קבע נחרצות — בצורה שלא משתמעת לשתי פנים — שהוא, בתור איש ימין, לא יישב בממשלה עם איש שמאל כגון לפיד — אף לא ברוטציה. יתרה מזו, במהלך מבצע "שומר החומות" לא היסס להכריז שממשלת שמאל לא באה בחשבון, ללא כל אזכור של הבטחתו ה"ליבתית" בדבר ההכרח ה"ליבתי" למנוע עוד סיבוב של בחירות.
אין ספק שבוחריו הבינו והאמינו, שהתחייבותו להימנע ממתן יד להקמת ממשלה עם לפיד ויתר מפלגות השמאל גברה על רצונו להימנע מבחירות חמישיות. למעשה, אילו בנט היה מבהיר שהוא אכן נכון להקים ממשלה שבמרביתה מורכבת ממפלגות השמאל — כולל מפלגה אנטי ציונית מובהקת, ספק רב אם מפלגתו הייתה עוברת כלל את אחוז החסימה. כאישוש להערכה זו, תוצאות של
סקר טרי למדי מלמדות שמעל חצי ממצביעי ימינה לא היו נותנים את קולם למפלגה זו אילו היו יודעים שבנט יפעל כפי שפעל — מה שהיה מותיר את ימינה מתחת לאחוז החסימה! עוד מלמדים ממצאי הסקר שרוב מצביעי ימינה סבורים, שההסכם שרקם עם לפיד מהווה הפרת האמון שקיבל מתומכיו בקלפי.
כנראה, שלהם אין ספק לגבי איזו הבטחה היא-היא ה"ליבתית"
בסיס רעוע של בדיה ומצגות שווא
זאת ועוד. במעשה רמייה נמהר אחד, סיפק בנט לשמאל את אשר נשלל ממנו במשך שנים ארוכות: גישה רחבת-היקף לעמדות שלטון במדינה — דבר שמנוגד בעליל לרצון הבוחר, שהעניק רוב מובהק למפלגות הימין. אין ספק שתוצאה זו משקפת העדפה ציבורית ברורה למניעת שליטה והשפעה על פעולות הממשל בישראל ממפלגות השמאל. אך כעת בנט מאפשר לשמאל את מבוקשו.
יתרה מזו, על-אף שהיו מגעים בין הליכוד לבין המפלגות הערביות שנבעו אך ורק מהאיבה האישית נגד נתניהו, הממשלה הנוכחית, בשותפות מלאה של בנט, יצרה מצב אבסורדי ומסוכן, בו הרכבת ממשלה (כביכול) ציונית—ואף המשך קיומה—תלויים לחלוטין בסיעה אנטי-ציונית מוצהרת, ששוללת את עצם יהדותה של ישראל, ובתור שכזאת — על-פי הלשון המפורש של חוק יסוד: הכנסת (סעיף 7א (א)1) — אמורה להיות מנועה מהשתתפות בבחירות לכנסת.
בהקשר זה, על-פי הסקר שהוזכר לעיל, 60 אחוזים כמעט של ממצביעי ימינה סבורים "שלא ראוי להסתמך על קולות המפלגות הערביות בהקמת [ה]ממשלה".
אולם מעבר לכל המגרעות היסודיות האלו של ממשלה שקמה בחטא, על בסיס רעוע של בדיה ומצגי שווא, יש היבט חמור נוסף — אולי אף חמור מאלה שכבר אוזכרו. זוהי ההשפעה השלילית שעלולה להיווצר כתוצאה מכל הנכלוליות שליוותה את הקמת הממשלה על הנוער, על הזדהותו עם המדינה, על אמונו במנהיגיה, ועל נכונותו להקרבה למענה.
אחרי כלות הכל, כשבני 19-18 מתגייסים לצה"ל ונדרשים על-ידי ראשי המדינה להשליך את נפשם מנגד, יש הכרח מוסרי ומעשי שיאמינו בנחיצות ההקרבה המתבקשת. אולם כאשר עיניהם רואות שהתחייבויותיהם של אלה המופקדים על גורלם כתובות על הקרח, הדבר לא יכול אלא להביא, לכרסום ארוך-טווח באמונם, בהזדהותם ובנכונות ההקרבה שלהם.
קשה להעלות על הדעת, פגיעה אנושה יותר בביטחון המדינה ובכושר הישרדותה לאורך שנים.
סדר יום בלתי ממושמע
כבר נכתב רבות על אודות קשיי התפקוד בהם צפויה ממשלת הניגודים הבלתי אפשריים להיתקל . אחרי כללות הכל, עבור כל נושא שניתן העלות על הדעת, יש לגורמים המרכיבים אותה עמדות לא רק שונות, אלא הפוכות, זו מזו. כך שקבלת דעתו של האחד, פירושה שלילת דעתו של האחר. כך לגבי גובה המיסוי, מדיניות הביטחון, הבנייה מעבר לקווי 1967, ניהול היחסים עם ארה"ב, הגישה כלפי יהדות אמריקה ועוד. כמענה לדאגות הללו, משיבים הגורמים המובלים בממשלת הניגודים הקוטביים שהם ינסו להתמקד במשותף ולהניח בצד את אשר במחלוקת.
על אף הגישה הקולגיאלית והנאורה הזו, הצרה היא שלא תמיד המציאות המרדנית משתפת פעולה עם כוונות של ריסון ואיפוק הדדיים כה מרחיקות-לכת. אדרבה, לעתים לא-רחוקות, היא עלולה — בסבירות גבוהה למדי — לכפות צורך בטיפול מיידי בסוגיה שנמצאת במחלוקת עמוקה בין מרכיבי הממשלה—כגון מתי להתחיל פעולה צבאית בעזה, מה יהיה היקפה, ומתי לחדול ממנה, או כיצד להגיב על כוונה אפשרית של ממשל ביידן לבטל צעדים של הממשל הקודם כגון החזרת שגרירות ארה"ב לתל אביב, או כיצד לטפל בארגוני שמאל רדיקאליים, הנחושים לפגוע בפעילות של לוחמי צה"ל, או באיזה אופן יש לטפל בניסיונות ערביים לפגוע בריבונות ישראל בירושלים ובאיחודה של העיר, או...
כל אלה מבשרים רעות עבור הישרדותה של הממשלה ועבור אורך ימיה. זוהי אולי הבשורה החיובית היחידה בכל הפארסה העצובה הזו...
