הנשיא ג'ו ביידן חזר לוושינגטון לאחר מסעו לאירופה, וניצב מול מספר שבועות העשויים להגדיר את שנתו הראשונה בתפקיד. לאחר התחלה מהירה ומוצלחת ב-100 הימים הראשונים, הוא מתמודד כעת עם כמה מן ההחלטות הקשות ביותר של 100 הימים הבאים. שלושה נושאים מרכזיים ניצבים על סדר היום – מנתח דן בלץ, כתב בכיר בוושינגטון פוסט: הקורונה, התשתיות וזכויות ההצבעה. יחדיו גם יגלו את יכולות המנהיגות של ביידן, את הפילוג הפוליטי העמוק בארה"ב והאם דו-מפלגתיות אפשרית.
ביידן הבליט את הראשון כאשר דיבר בסוף השבוע על ההתקדמות בהתחסנות ועל המרחק שעדיין נותר. 175 מיליון אמריקנים קיבלו לפחות מנה אחת וב-150 הימים הראשונים של ממשלו ניתנו 300 מיליון זריקות. מספרי החולים, המאושפזים והמתים ירדו בצורה חדה. אבל קצב ההתחסנות ירד בצורה חדה מאז השיא בחודשי האביב, והממשל כנראה לא ישיג את היעד – מנה אחת לפחות ל-70% מהבוגרים עד 4 ביולי. לפי הבית הלבן, 65% קיבלו מנה אחת ו-55% התחסנו לחלוטין, ו-15 מדינות והעיר וושינגטון הגיעו ליעד של 70%. אולם, רבות אחרות רחוקות ממנו והתפשטות הזן ההודי מגבירה את הדחיפות לחסן כמה שיותר וכמה שמהר.
הממשל ממשיך להתמודד עם התחסנות בלתי שווה בחלוקה דמוגרפית. השחורים וההיספנים, שנפגעו בצורה קשה במיוחד במגיפה, מתחסנים לאט יותר מאשר הלבנים. הספקנות בקרב השחורים כלפי החיסון גבוהה במיוחד, הממשל משקיע מאמצים רבים כדי להתגבר עליה אך הפערים נותרו. גם הפוליטיקה מכבידה: הרפובליקנים מתנגדים לחיסון הרבה יותר מאשר הדמוקרטים. כל המדינות שהגיעו ליעד של 70% או קרובות אליו, הן כאלו בהן ניצח ביידן אשתקד. דונלד טראמפ ניצח במדינות בעלות שיעור ההתחסנות הנמוך ביותר. כל אלו מלמדים, כי ארה"ב עודנה מפולגת עמוקות.
הנושא השני הוא תוכניתו של ביידן להשקיע 2 טריליון דולר בתשתיות ויצירת מקומות עבודה. השיחות עם הרפובליקנים בסנאט מתמשכות, אבל בלץ אינו צופה שביידן יצליח להגיע להסכמה שתהיה מקובלת גם עליהם וגם על האגף השמאלי של הדמוקרטים. סנאטורים משתי המפלגות מציעים חבילה של טריליון דולר, עם גישה שונה משל ביידן למימון שלה.
השאלה הגדולה היא האם פשרה דו-מפלגתית תצליח להשיג את 60 הקולות הדרושים. 11 רפובליקנים אומנם אותתו שיתמכו בה, אבל ביידן יזדקק לכל 50 הדמוקרטים – ולא בטוח שהליברלים שביניהם יצביעו בעדה. השאלה מבחינת הליברלים היא: האם באמת יטביעו הסכם פשרה שהנשיא יתמוך בו, כאשר ביכולתם להעביר את יתר התוכנית בצמוד לתקציב, כאשר די בקול המכריע של קאמלה האריס? לדעת בלץ, ייתכן שזהו המחיר שיהיה עליהם לשלם תמורת תמיכתו של ג'ו מנחין – הסנאטור השמרן ביותר בסיעה – בהעברת היתרה דרך חוק התקציב. ביידן הבהיר שהוא רוצה הסכמה כדי לממש את הבטחתו למשול בצורה דו-מפלגתית, אבל אין לו זמן בלתי מוגבל כדי להגיע אליה.
ההצעה המפתיעה של מנחין
לפני שתיפול ההכרעה בנושא התשתיות, הסנאט יתמודד עם הנושא השנוי ביותר במחלוקת שעל סדר היום, כאשר הצעת החוק להבטחת זכויות ההצבעה תגיע אליו בימים הקרובים. החוק יוצא אסדרה אחידה לפיקוח על הבחירות הפדרליות במדינות, כולל מועדי ההצבעה, ההצבעה בדואר, רישום אוטומטי של המצביעים ועוד, ומעניק מימון ציבורי לבחירות בתנאים מסוימים. מבחינת הדמוקרטים, זוהי תגובת הנגד לסדרת מהלכים במדינות בהן שולטים הרפובליקנים ואשר לטענתם יגבילו את זכות ההצבעה, בעיקר של בני מיעוטים.
החוק עבר בבית הנבחרים בקולות הדמוקרטים בלבד, אך נראה שאין לו סיכוי לעבור בסנאט לנוכח התנגדותם התקיפה של הרפובליקנים. דמוקרטים רבים, הרואים אותו כחיוני ביותר, הציעו לשנות את כללי הפיליבסטר כדי שניתן יהיה להעבירו ברוב רגיל, אך התנגדותו של מנחין טרפדה את הרעיון. בשבוע שעבר הפתיע מנחין בהצעת פשרה, הכוללת שבתון ביום הבחירות, רישום מצביעים אוטומטי [לעומת הצורך להירשם כיום כדי להצביע], הצבעה מוקדמת בת 15 יום ודרישת תעודת זיהוי מכל המצביעים.
ההצעה אינה מרחיקת לכת כמו שהיו רוצים רבים מן הליברלים, אך היא יתר ממה שציפו הדמוקרטים לקבל ממנחין והשפיעה על הדינמיקה של הדיון. סטייסי אברמס, פעילה מרכזית בתחום זכויות ההצבעה, קידמה בברכה את הצעתו של מנחין – אך מנהיג המיעוט בסנאט, מיץ' מקונל, הבהיר שהוא מתנגד לה. בלץ מותיר פתוחה את השאלה, האם התנגדותו המיידית של מקונל תשכנע את מנחין שאין סיכוי להגיע להסכמות עם הרפובליקנים.