אני מעריץ את אותם אנשים נהדרים המודאגים בקולי-קולות וצקצוקי מקלדת בשעה שערבים אומללים ומסכנים בעזה נפגעים בפעולות אלימות של ממשלת זדון (ישראל, מה חשבתם?) הפועלת במטרה לעצור או להפסיק את מטחי הטילים של החמאס, ויש אומרים שגם בכדי להרוג ערבים... ידוע לאותם אנשים טובים באירופה, באמריקה וגם בארצנו, שהחמאס הוא ארגון טרור, לא עלינו, והם מתעלמים בתום לב כי אין בליבם שגגה. ידוע גם שהטרוריסטים, המוגדרים שאהידים בצד שני, מפעילים מערכות נשק קטלניות בקרבת, בצמוד, בסמוך ובמחיצת תושבים תמימים לכאורה, זקנים, נשים וילדים, כדי לשגר מוות והרס, כדי להרוג יהודים ללא הבחנה. הכל במטרה לשחרר את פלשתין הכבושה. 'פלשתין' - זה שם רודף לארץ ישראל (א"י) הנרדפת. למנהיגים מוסלמים וערבים בכלל זה יש רישיון והיתר להרוג ולרצוח מיליוני ערבים השכם והערב, בוקר וערב, ואיש בעולם התרבותי אינו מוחה ואינו נוקף אצבע. אבל ברגע שצהל הורג פלשתיני אחד, מפריח בלונים או יונים, קמה בעולם סערת רוח תזזית ואַמּוֹת הַסִּפִּים והסניפים של האו"ם צורחות חמאס ומבקשות להעפיל על הגג של האג. וצץ גם ניצן הורביץ בערוגת האידיוטים המשומשים לתועלת הצדק העולמי.
הטובים האלה, רובם ככולם נחשבים מתקני עולם, אידיאליסטים, פרוגרסיביים, אוניברס-ליסטים במתכונת העליון השופט ברק, למרות שטרם התנדבו בגופם לשורות החמאס כפי שעשו אבותיהם הרוחניים שנרתמו לבריגדה הבינלאומית עם גרי קופר והפיקו את הסרט המלחמתי המרגש, 'למי צלצלו הפעמונים?' - תעודת כבוד מוסרית מכובדת לבלגן של ספרד ב-1936. הם עדין בגדר מפגינים ברוחב יד ולב, בהתלהבות נסחפת, ברחובות עריהם, למען המדוכאים בעזה - פליטים מזה שלושה או ארבעה דורות, כן ירבו. מצד שני הם גם מגנים בחריפות, עם טיפת אנטישמיות שנונה, נאורה ומנומקת, בוודאי מוצדקת, את אויב האנושות השגרתי - היהודי הנודד והמכוער שהתנחל וכבש ארץ לא לו. הם פועלים, כמובן, בשם טוהר מידות וצדק נביאי, כמעט דתי. משאת נפשם נתונה לתיקון עולם חילוני, אזרחי, מדעי, מחושב, הגיוני, אוניברסלי... בעצם, כמה יהודי!
אם כך, קרוב לוודאי שהמופלאים יאמצו ברגע את הרעיון שאציג פה לפניהם: לכו לעזה! לכו לכבוש (לא רק נפשית - פיסית!) את עזה למען העולם המתוקן. כן, אתם, המעולים שבתוכנו. עלו והצליחו, אנה הקימו שם את העולם החדש-החלומי, הנכסף. הוציאו מעזה את עז הטרור למען הכלל שהצטבר. העניקו לעולם ריוויירה מפוארת ואנחנו, היהודים, נעניק לכם מדרון אחורי מאובטח, נבריש את חטיבות הטנקים שלכם, את סוללות התותח הקדוש שתפרסו במידתיות אינסופית. קמלה, פלוסי, סנדרס ולואיס פרחאן - קחו את הפיקוד והאחריות לעולם החדש בידיכם. מהמדרון האחורי שנאבטח למענכם תוכלו לזנק קדימה יחדיו עם כוח או"ם נאצל ולהציל באופן המוסרי והצודק ביותר את השבויים בעזה, לפרק את מוקשי סינדרום שטוקהולם. כמיליון ותשע מאות אלף אומללים ופליטים יינצלו מידי כובשיהם ואונסיהם הברוטליים - הרוצחים מהחמאס.
אתם תוכלו לתכנן ולהקים שם אימפריית שלום-עכשיו כמו במונטה קרלו, בצלם סינגפור, אולי אפילו לוקסמבורג, כאוות רצונכם. אנו נעניק לכם מכל טוב, נאפשר לכם לבנות רצועת צדק חלומית, נתמוך. כי אנחנו בסך-הכל יהודים. לכו כולכם לעזה, בבקשה! נודה לכם על שיצרתם ופלטתם מוטציה נצחית מתרבה ששמה אונרא למען ובשם תיקון העולם השישי והשביעי ובכדי לבסס לעולמים את הסבל האנושי המזכך, המיוחד לחבל ארץ זה. כל זה כדי לתקוע לנו אצבע תת-הכרתית בעין, לומר לנו בשפת גופכם הנשגב השכם והערב: יהודים רחם רחמו - תראו כמה נבזים אתם, כמה שפלים, מטונפים, מלוכלכים. וכמה אשמים אתם...
הסיפור הלא-מוסרי
בוויכוח מנומס שהתחולל בין הפובליציסט אמנון אברמוביץ' והעיתונאי הצהוב עמית סגל
1, צף גם נושא ההינתקות. אמר עמית: "אמנון אברמוביץ' אמר ב-2005 שהסיפור הוא מוסרי, אני זוכר, אבל אריק שרון... אמר שהיא תשפר את המצב הביטחוני, וכיוון שכך אנחנו רוצים את הכסף בחזרה". פנה אמנון לאומה כהרגלו וענה: "כאשר 7,500 מתנחלים תקועים בתוך 1.9 מיליון פלשתינים והם שולטים על 25% מהקרקע, 32% מהמים זו סיטואציה קולוניאליסטית שלא קיימת נדמה לי על כדור-הארץ...". תקומת ישראל המתחדש בארצו, הוא קובע מסמרות בארון המתים שלנו, אינה מוסרית.
בשל כך קיבל אברמוביץ' החלטה ערכית-מוסרית ל'הכתיר' את אריק שרון מוביל ההינתקות, ראש-הממשלה שבגד במפלגתו ותעודתו, ל'אתרוג' ממוגן בכיפת-ברזל מגנטית מול פרקליטות המדינה שלפתחה העבירה המשטרה, בין השאר, את תיקי האי היווני בתוספת המלצה להגיש תביעה, ואיימה על חרותו של שרון. זה מוסרי?
אברמוביץ' אוניברסלי בכל חוגי הגלובוס, מאמין בצדק עולמי מחלחל. בתוך תפיסת עולמו אנחנו המתנחלים, פונקציית-זבוב זעיר, תוקפני ומטריד שהשתלט על מקורות החיים של בני-אור והמסכנים-נדכאים - אנחנו קולוניאליסטים. הוא אינו פוסט-ציוני כי אם פוסט-יהודי - הוא כולו נתין מוסרי, פרוגרסיסיבי על סטרואידים, ברוח הנביאים. המפלס הגבוה שעליו הוא חי מאפשר לו להיות שודד עתיקות, מעין אינדיאנה ג'ונס, ולהכתיר את אריק שרון כמוסרי ונעלה, מעל החוק, רק משום שהוא מוליך אל המטרה הנכונה ואל האמת הנחשקת (שכידוע מקדשת גם את האמצעים) - הינתקות מ'הקולוניאליזם'...
אתה יודע מה לא מוסרי, אברמוביץ? אני אגיד לך מה לא מוסרי... לא מוסרי ששטח הרצועה הוא 365 קמ"ר עם מיליון ותשע מאות אלף תושבים לעומת שטח חצי האי סיני שהוא 61,000 קמ"ר עם שבע מאות וחמישים אלף נוודים. זה לא מוסרי! לא מוסרי לבלבל לנו את המוח עם שטיק של קולוניאליסטיקה אנכרוניסטית, פוסט-יהודית. לידיעתך, התוכנית המצרית היא ליישב 8 מיליון תושבים בחצי האי... עמית סגל חוזר ומציין, אולי לא שמעת בפעם הראשונה, שבעצם מדובר ב-48 אבל אתה מנסה לבלבל את המוח עם 67. באמת?
אם 67 זו הבעיה של הערבים - למה פרצה מלחמת ששת הימים (ב-67)? ועוד - איך 48 כן מוסרי בעיניך ולא קולוניאלי בעיניך? אתה תחליט איפה מתחיל ונגמר השטיק שלך? בוא נאמר בעדינות שהחלום שלך הוא לפרק את מדינת ישראל רק עד לרגע שבו העולם האוטופי והמבולבל שלך ישתלט על שלנו ויהפוך את עצמו כולו ל'אוניברסליזם זך וטהור'. מצוין. ואז, בתוך טוהר המידות הזה אין צורך במדינות ולכן לא חבל שהתפרקנו... ומה יקרה לערבים ולפליטים? האזורים הבלעדיים שלהם, הטריטוריות האוטונומיות הכוללות גם את פלשתין, יתנהלו בריבונותם המלאה והמוחלטת, באו"ם האוניברסלי יקראו להם - "שמורות טבע"... זה העתיד שאתה צופה לנו בעולם? בעיני אתה כוהן-דת משתנק, מעין אוונגלגליסט. מה שאתה לא רואה משם אתה גם לא רואה מפה.
במעמדו הרוחני והאוניברסוליסטי אברמוביץ' לא רואה במקום הזה ובזמן הזה את העם היהודי, ניצול השואה, חוזר לארצו לאחר אלפים שנות גלות. מעמד רוחני-מוסרי נישא, כפי הנראה, מעוור ומחריש אותו. הוא אינו רואה את תמונת המזה"ת על שפעת אדמותיה, ואת חצי האי סיני שבתוכו ניתן לפרוס את כל המסכנים שנדחסו לעזה. אינו רואה את גדרות התיל שהקימו המצרים סביב מחנה המסכנים ואת המצור הקפדני שהפיצו מסביב כדי למנוע פילטרציה, חס וחלילה. מי שמבסס את חייו בגובה רוחני ומוסרי כזה גם אינו מבין את המשחק הפוליטי שם למטה על האדמה. לא רוצה לראות כיצד האו"ם מקבע את הפליטות לעולמי-עד ואינו מבין שזה נעשה במיוחד כדי לצבוע את היהודים, שבעבר רצחו את המשיח הנוצרי, כאשמים לתמיד... וכן הלאה. ברגע האחרון: ליפתא, בכניסה לירושלים: ערבים הגיעו לתבוע בעלות על הכפר שננטש במלחמת העצמאות. ואני שואל אתכם, בבקשה: למה לא?
החסיד המתחסד
מסופר על ר' בעראלע נוך-שלעפער בעיירה החסידית צימעס שהתחזק בתורה ומצוות לתפארת העיר ויושביה. הכיפה כבר כיסתה את פאתי תנוכי אוזניו והציציות ליטפו את קרסוליו. את התפילין היה כורך בדרך כיבוש יריחו עם חצוצרות ותרועות. איש כלבבנו, לתפארת עם-ישראל וישתבח שמו. יום אחד החל לקבל את פני השבת-קודש בחמישי בערב, ציווה על אשתו להדליק את הנרות ולהגיש סעודת שבת בחול. כלומר, לקדש את החול במסירות נפש והקרבה עד שיצאו ניצוצות. שישי הפך לשבת ושבת הייתה שבת-קודש-קודשים. בעיירה התבוננו בו ביראת כבוד והנפחים הורידו קורנס והשקיטו מפוחים כבר ביום רביעי עם זריחה. הקצב, מחולחל ביראת שמים, הקיף לאשתו כפליים גם על חשבון שישי. וכן הלאה...
יום אחד הגיע לעיירה רבנו הקדוש הבעל-שם-טוב ושאל את הרב מי פה הצדיק הגדול שמדברים עליו נצורות בשמים? זימן הרב לביתו את כבודו ר' בעראלע נוך-שלעפער כדי לפגוש את הוד קדושתו הבעל-שם-טוב ביחידות וללחוץ את ידיו. והבעל שם טוב פנה ליטול ידיים בקפידה. הגיע ר' בעראלע וניצב בחרדת קודש לפני רבנו הקדוש. שח לו הבעל-שם-טוב: כהרגלי בקודש חתרתי להגיע לשמים בשבת האחרונה והנה נעצרו השמים ונחסמו השערים בשל קטרוג עבה שרבץ על בני ישראל. מלאכי חבלה התגודדו מתחת לטליתו של תלמיד-חכם בעראלע נוך-שלעפער מהעיירה צימעס. מלאכי חבלה? נבהל החסיד. המשיך רבנו הקדוש, אומרים בשמים שהחסיד הזה מהדר במצוותיו עד קצה חוד המחט, מכניס את השבת לביתו כבר במוצאי יום חמישי. האם זה חטא? נזדעק החסיד. לא, הסביר הבעל-שם-טוב הקדוש, אבל זה צבע. צבע משמעו קטרוג. במעשיך אתה צובע את בני העיירה ככושלים, נרפים וחסרי אמונה, אפילו כחוטאים. הרי על כך מתרוננים בשמים כל מלאכי החבלה... לתשומת ליבך, מר אמנון אברמוביץ.
