נזק מתמשך לחינוך מהקורונה

הקורונה פוגעת בילדים בצורה קשה רק במקרים נדירים. עד אפריל השנה, סיכוייו של ילד אמריקני בן 15-4 למות מקורונה היו 1 ל-500,000 – כמו הסיכוי להיהרג בתאונת דרכים. אבל בתי ספר ברחבי העולם היו פחות או יותר סגורים בשל הקורונה בשני שלישים משנת הלימודים היוצאת. רק ממשלות בודדות בחנו בקפידה את משמעות סגירת בתי הספר אל מול סכנות הקורונה, מציין אקונומיסט – או כדי שלא להתקוטט עם ארגוני המורים, שחבריהם מקבלים תשלום גם אם אינם עובדים, או כדי שלא להתעמת עם הורים מודאגים. התוצאות קשות. תלמידי בתי הספר היסודיים באנגליה נמצאים בפיגור של שלושה חודשים לעומת מה שהיו מקבלים במצב נורמלי; תלמידי אתיופיה למדו השנה 70%-60% פחות מכרגיל. גם לפני המגיפה המצב היה קשה: מחצית מבני העשר במדינות העניות לא ידעו לקרוא כהלכה; הבנק העולמי מעריך שאחריה השיעור יעלה לשני שלישים. בכל המדינות תרחיב סגירת בתי הספר את הפער בין בעלי ההכנסות הגבוהות, להם יש מיחשוב וחדר משלהם בו יכלו ללמוד, לבין בעלי ההכנסות הנמוכות. לצד זאת, השיבושים שגרמה הקורונה יצרו הזדמנות לשפר את בתי הספר – טוען אקונומיסט. לכל כך הרבה תלמידים יש כל כך הרבה להשלים, עד שאנשי החינוך מחפשים את הדרכים הטובות ביותר לסייע להם. כמה מדינות עשירות מציעות יותר שעות לתלמידים המתקשים, בקבוצות או באחד על אחד. כמה מדינות עניות מפשטות את חומר הלימוד הרב מדי, ומאפשרות למורים לדלג על הספרים הרשמיים ולהתמקד בקריאה ומתימטיקה בסיסיות. עושה רושם שרפורמות כאלו מצליחות. הניסוי של למידה מרחוק נתן למורים שיעור מהמם בטכנולוגיה חינוכית. שיעורים פנים אל פנים יכולים להשתפר אם למורים תינתן הכשרה טובה יותר והם יורשו להתנסות. תוכנה יכולה לסייע להפוך את הכיתה לאישית יותר, כך שהתלמידים יקבלו הנחיות צמודות המתאימות ליכולתם. ואם מורים ישוחררו ממטלות טכניות, יהיה להם יותר זמן לתלמידים הזקוקים לסיוע. הקורונה הדגישה כיצד הרקע המשפחתי משפיע על ההצלחה בלימודים. קיבה מלאה, הורים תומכים ובית מלא ספרים תמיד היו יתרון; התנאים בבית חשובים עוד יותר כאשר זה המקום בו מתקיימים הלימודים. השנה היוצאת לימדה את חשיבות המעקב של העובדים הסוציאליים: לוודא שתלמיד מקבל משקפיים אם הוא זקוק להם, לסייע להורים במילוי הניירת לקבלת סיוע. אבל מעט מדי ממשלות עושות את המינימום הדרוש כדי לפצות על הזמן שאבד. רק 2% מהכסף שהוצא אשתקד על תוכניות הסיוע הופנו לחינוך. תלמידים שהפסידו שיעורים חשובים בזמן הסגר ממשיכים להשתרך מאחור. לפי אחת ההערכות, ילד במדינה ענייה שהפסיד שנת לימודים, עלול לפגר בסופו של דבר בשלוש שנים אם לא יקבל עזרה. ואילו שני שלישים מהמדינות העשירות קיצצו את הוצאות החינוך. סיוע החוץ למטרות חינוך צפוי לרדת ב-12% בשנה הבאה בהשוואה ל-2018. ממשלות מתפתות לעיתים קרובות להזניח את החינוך. שיפור בתי הספר עולה כסף ועלול לחייב התנגשות עם קבוצות רבות עוצמה כמו ארגוני המורים. ואילו התוצאות ייראו רק לאחר שהפוליטיקאים הנוכחיים יסיימו את תפקידיהם. אבל אין דבר חשוב יותר לחיים טובים בעתיד מאשר חינוך טוב היום. לכל הפחות, על הממשלות להגביר את מאמציהן לתקן את הנזק שגרמה סגירת בתי הספר. יהיה זה טוב עוד יותר אם ינצלו את ההזדמנות כדי לכתוב מחדש את הכללים למערכת החינוך.