ראשות עיריית ניו-יורק איננה עבודה קלה. ראש העיר היוצא, ביל דה-בלסיו, נחשב פעם ליקיר הפרוגרסיבים. אך נטייתו להאדרה עצמית, חוסר רצונו לעסוק בענייני העיר ומריבותיו עם המושל אנדרו קומו הפכו אותו לחסר השפעה ולמבחיל בעיני רבים. דה-בלסיו מותיר לבא אחריו ערימה של בעיות: רגולציה החונקת את הצמיחה, בנייה למגורים בקצב בלתי מספק, זינוק בתקריות הירי ובהתאבדויות, הישענות על סיוע ממשלתי כדי להימנע מקיצוץ עמוק בתקציב.
האדם שיצטרך להתמודד עם כל אלו הוא אריק אדמס, שניצח בשבוע שעבר בבחירות המוקדמות במפלגה הדמוקרטית ולבטח ייבחר בחודש נובמבר לראשות העיר, בה יש רוב דמוקרטי עצום. אדמס הוא אפרו-אמריקני, צמחוני, ראש מועצת ברוקלין ששירת במשטרה בדרגת פקד. הוא ניצח בזכות קואליציה רחבה של לא-לבנים ולא-תושבי-מנהטן; כמו הנשיא ג'ו ביידן, תומכיו נמנו על המעמד העובד, המבוגרים ובני המיעוטים – מציין אקונומיסט. הוא מבטיח להיות ראש העירייה של ברונקס וברוקלין, לא של איזורי היוקרה במנהטן.
נצחונו של אדמס מהווה תגובת נגד לגל הפרוגרסיבי שסחף את הערים הגדולות בארה"ב מאז המחאות הגזעיות לפני שנה. זוהי תנועה העומדת כמעט בניגוד לעקרונות המניעים שגשוג עירוני: היא מתנגדת לבתי ספר למחוננים, היא רואה את משבר הדיור כסימן למעורבות-חסר של הממשלה למעורבות-יתר שלה, והיא טוענת שהפתרון לעלייה בפשיעה הוא קיצוץ בתקציבי המשטרה והפנייתם לרווחה. התומכים הבולטים ביותר בתנועה זה הם אלו שאינם סובלים מפשע ומחסור.
אדמס אינו הבן-היקיר של תנועה זו. כשוטר לשעבר, הוא אינו רוצה לקצץ בתקציב המשטרה אלא לערוך בה רפורמה. הוא סבור שיש להרחיב את האפשרות לפטר שוטרים אלימים, אך מתנגד לגישה המתנשאת של חלק מהפרוגרסיבים לפיה העלייה בפשיעה באיזורי העוני היא מחיר סביר בדרך לשוויון גזעי. במקום להעלות את תקציב העירייה ב-25%, כפי שעשה דה-בלסיו, אדמס רוצה לקצץ בביורוקרטיה ולשחזר את הקיצוץ בהוצאות בסך 1.5 מיליארד דולר שביצע מייקל בלומברג.
הבעיה המרכזית של הערים היקרות היא מחסור בדיור. בשנים 2019-2010 נבנתה רק דירה אחת על כל חמש משרות שנוצרו בניו-יורק. אדמס צודק באומרו שיש לאשר במהירות תוכניות בנייה, ולא רק בשכונות החלשות אלא גם ביוקרתיות יותר.
לצד זאת, אדמס גם הפגין כשלים בשיקול הדעת, מציין אקונומיסט. השמועות לפיהן הוא מתגורר חלקית בניו-ג'רזי לא שככו גם לאחר שערך לעיתונאים סיור בביתו בניו-יורק. דיווח פיננסי בלתי מדויק אינו מעורר אמון באדם האמור לנהל מערכת בהיקף של 100 מיליארד דולר בשנה. כפוליטיקאי מתוך המערכת, לאדמס חייב הרבה טובות להרבה אנשים. במהלך הקמפיין הוא תיאר ברית בין שניים מיריביו כמזימה להוריד את שיעור ההצבעה בקרב השחורים – מה שהיה התקפה זולה וכוזבת. כדי להחזיר את ניו-יורק למסלול, יש צורך במנהיגות יציבות ומיומנת, לא בגילויי פופוליזם.
