היום צום תשעה באב לזכר האסון הלאומי הנורא ביותר בתולדותינו, וידוע ששנאת חינם הביאה אכן פעמיים לחורבן הבית ולאובדן העצמאות היהודית בארץ ישראל. אבל מה גרם לשנאה הזו?
היא נבעה מהתחושה של רוב היהודים שמיעוט קטן אבל חזק כלכלית וארגונית, נוטש את שורשי המורשת הלאומית ומתרכז בתרבות זרה, מה שהיה מכונה בזמן היוונים - התייוונות. המיעוט הזה שלט בפועל בממלכת יהודה, דיכא את הרוב היהודי בשיתוף פעולה עם מעצמה חזקה, עד שבשעת כושר התמרד הרוב הזה ופרצה מלחמת אחים שהביאה לחורבן.
לכן אלה שחרדים ממה שכתב ארי שביט בספרו החדש "בית שלישי" חייבים להבין שהפירוד והאיבה בין שבטי ישראל, עדותיו ומפלגותיו, נגרם קודם כל מההתרחקות מהמורשת היהודית, ורק העמקת ערכי היהדות במערכת החינוך תוכל להביא מזור לאחדות העם ותמנע חורבן אפשרי של הבית השלישי.
ההוגים והמנהיגים הגדולים של הציונות, כמו ז׳בוטינסקי ובן גוריון, ציינו שהקמת המדינה לא הייתה מטרה בפני עצמה של הציונות, והיא נדרשת להרבה יותר מניהול יעיל של ועד בית משותף, בהיותה רק אמצעי לתכלית הניצחית של הציונות; לפי בן-גוריון התכלית היא - "גאולת ישראל, קיבוץ גלויות, קוממיות לאומית"; ולפי הציונות הרוממה של ז׳בוטינסקי - מדינת היהודים צריכה להיות מופת לכל אומות העולם באימוץ ערכי היהדות "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה". רק כך יבטיח עם ישראל את המשך קיומו הלאומי העצמאי בארץ ישראל.
וכפי שכתב גרשון הכהן ("חורבן בית שלישי", ישראל השבוע, 16 ביולי 2021) - לא רק מסע שורשים אל העבר היהודי נדרש כאן, אלא מאמץ תרבותי-דתי לכינון סיפור יהודי ישן-מתחדש המעוגן בשורשי היהדות אך גם מותאם לאתגרי העתיד. לשם השגת משימה קריטית זו זקוק עם ישראל למנהיגות פוליטית שמעבר לכישורי ניהול - מחויבת לשיעור קומה רוחני עילאי.
