ההבדל בין ראשי תרבות אומות העולם לבין חקייניה היהודיים הוא בדוגמתיזם ובפנאטיות של האחרונים, יותר מן המקור המועתק. בשבוע שעבר שוב נוכחנו בזאת, בכול פרשת התגובות לדבריו של הרב יצחק יוסף שמכהן כ"הרב הראשי לישראל". אם דבריו היו נאמרים בבריטניה, בגרמניה או באירן הרי שהשלטון והציבור הנכרי היה קשוב ומבין יותר באשר לתוכנם. הנכרים היו מבינים שליהודים חשובה תורתם ותרבותם יותר מתרבותם של שאר אומות העולם, וההבנה הייתה שזו אומנם דרך העולם של היהודים, שהקדימו את כל אומות העולם בדרך החינוך שלהם, ולימים הם העניקו לעולם הנכרי את כלי הקודש שלו, שהם זעיר אנפין לעומת היהדות. אבל אלה שחרתו על דגלם את סיסמת "ככול הגויים מחנה ישראל" הם חשוכים ופנאטיים יותר מהגויים עצמם, אותם הם מנסים לחקות כמעט מאז מתן תורה, ולבסוף הם נעלמים במהלך ההיסטוריה היהודית.
המשותף לכול רשעי ישראל
מה שמשותף ל"ערב רב" שיצא ממצרים, לעובדי הבעל והאשרה ושאר העבודות הזרות מקרב היהודיים, למתייוונים, לצדוקים, לבייתוסים, לקראים, לשבתאים למיניהם, למסכילי חצי האיברי ולימים, למסכילי גרמניה ורוסיה, לרפורמים ולקונסרבטיביים ולכול ראשי הציונות החילונית למינייה, היא ההשקפה שיש להעביר את עם ישראל על דתו כדי "לייצר" במקומו "עם חדש" שיהיה ככול העמים, בעניין הפיכת הדת היהודית לדבר טפל, כשהעם החדש הוא זה שיקבע את תכנייה. אצל הנכרים ההשקפה היא ההפוכה ברוב רובם של המקרים. הנכרים רואים ביהדות דת יסוד שממנה הם ינקו את ערכיהם ולכן היהודים כעם מזוהים אצלם עם היהדות כדת. גם במקרים הקיצוניים - מימי יוון ורומי ועד ימינו, כשאומות העולם היו חפצות לגזור גזירות רוחניות נגד דת ישראל הרי שתמיד ה"יהודונים" האנטי דתיים הם אלה שהסיתו את אומות העולם לעשות זאת. היהודים המומרים תמיד רצו להוביל בהרס הישן היהודי ולכן עמדו מאחורי הסתת אומות העולם לא להכיר ביהדות האמיתית כהמשך לעם היהודי אלא לבולל בה את ערכי הגויים כדי שיהודים מומרים יהיו בראש העם היהודי. זו גם הסיבה מדוע תגובתם של ראשי המומרים הללו כל כך קיצונית כשרב בישראל רק מצטט את דרך העולם של היהדות, ובמיוחד של החינוך היהודי - כפי שהרב יצחק יוסף עשה זאת בשבוע שעבר.
הכיוון היה לאמת ולקדושה תמימה
הרב יצחק יוסף לא הסית נגד אף אחד ולא פגע במי שאיננו שומר תורה ומצוות. הרב יוסף רק חזר על מה שתמיד חזרו עליו גדולי ישראל בעניין החינוך התורתי הקדוש והטהור. הוא הפנה את בני המאמינים לישיבות קדושות שבהן לא מערבבים מים בשמן ושבהן רוב רובם של לומדיהם אינם מגיעים לבתי הכלא, לסמים קלים וקשים גם יחד, ומנגד הם מקימים בתים בישראל בגיל צעיר עם עוללים וצאצאים שאינם בועטים בכיבוד אב ואם ואינם מסתובבים בעולם עד גיל מאוחר במסגרת חיפושי ה"מי אני ומה אני". ברומניה, בגרמניה, בבריטניה ובדנמרק מביאים אמצעי התקשורת הטלויזיוניים שם את החינוך היהודי החרדי כדוגמה לבנייה בריאה של המשך חיים נורמאליים ללא סטיות פליליות. בבריטניה למשל פנו לא פעם הארגונים האיסלאמיים ליהודים החרדים כדי שילמדום החרדים כיצד לא לאבד את דור ההמשך מהדת המוסלמית אל דרך התוהו ובוהו. אבל מסתבר שבישראל האנטי דתית-חילונית, הרי שדרך התוהו ובוהו היא גם "דרך המלך". הזעקות לפטר את הרב יצחק יוסף - רק משום שהמליץ וקרא לצעירים דתיים וחרדים להעדיף ישיבות חרדיות על פני "ישיבות תיכוניות", רק ממחישות עד כמה "החוגים הנאורים" נמצאים בלחץ דמוגרפי עתידי, שכמובן "הדמורקרטיה" ו"חופש הביטוי" מהם והלאה.
התוכן האמיתי
לא לחינם קרא הרב יוסף להעדיף ישיבות תורתיות נטו על פני "הישיבות" שממלאות כרסיהן בערבוביה של מים ושמן ושלבסוף רק השלשול הרעיוני הוא תוצאתן. ישיבה תורתית איננה רק "מקור לידע" אלא בעיקר דרך של חינוך והתוויית חיים, שמסלולה דתי בלבד ולכן גם הנושרים מהישיבות הללו לחיים חילוניים ולהפקרות נמוך ביותר. מנגד, מ"הישיבות התיכוניות" - שתכולתן איננה רק חינוך קדוש ודתי אלא גם ענייני העולם הנכרי, הנשירה לחיים לא דתיים היא גדולה ביותר ולכן לא מקרה הוא שהעולם "הליבראלי" האנטי דתי כל כך יצא נגד דבריו של הרב יוצחק יוסף, שחפץ לסכור מהם את ההידרדרות של ילדים דתיים לעולם כפרני, אותו הגו ראשי הציונות האנטי דתית. מבט מעמיק מגלה שמלבד אולי מקצועות המחשב וההנדסה ולצידם הרפואה והמשפטים הרי ששאר המקצועות "האקדמאיים" אינם אלא עורבא פרח שאין עימם באמת מדע והשכלה אלא שכול אדם יכול לשננם ולהבינם ללא צורך ב"ליב"ה" וב"אקדמיה". מקצועות "היהדות" האקדמיים אינם אלא תיאוריות בגרוש וכך גם לגבי רוב רובם של "מדעי הרוח", "החברה" ואולי גם הגשם. בהסתכלות עולמית ניתן לראות כיצד עשירי העולם אינם ברובם כאלה שעברו לשם כך מסלול אקדמאי ומנגד מסיימי האקדמיה לא פעם הם חסרי פרנסה או שהם מוצאים את עצמם כשכירי יום דלים אצל אלה שיצאו עוד בגיל הנערות לשוק העבודה. אבל לימוד התורה הוא המתכון האמיתי לבניית בית יסודי מוצק עם חינוך ילדים הגון ויציב.
"אליתת" עקירת הדת
רק במדינת ישראל האנטי דתית - ושבה שולטת "האליתה" התחתונה של עקירת היהדות, יעשו כל אותם "דמוקרטיים" כל אשר לאיל ידיהם כדי לרמוס את חופש הביטוי ואת הזכות של היהדות לגונן על עצמה ולהציג השקפה הפוכה מדרך החיים המטורללת של סדום ועמורה במתכונתן "המודרניות". רב נועד כדי לגונן על הדת - זה ברור לכול בר דעת בעולם, חוץ מחסרי הדת והדעת במדינה שייעודה היה והינו לעקור את דרך התורה. במדינה הזו מותר לדבר לטובת הכפירה בקב"ה, רחמנא לצלן, ובמדינה הזו מותר לנהל מסע הסתה "הומוריסטי" נגד כל דבר שבקדושה אבל אסור לגונן על המשך חיי הטהרה והקדושה גם במסגרות המשפחתיות המוגדרות של היהדות הדתית והחרדית.
הלקח של הרב יצחק יוסף
ילמד הרב יצחק יוסף כי דרכה של "הרבנות" אליה הוא נכנס דרך אביו המנוח איננה רבנות אמיתית והנהגה תורתית אלא זו "רבנות" מטעם ובלי טעם, כשתפקידו של "הרב הראשי לישראל" הוא להיות עושה דברם של מחטיאי ישראל, ולהורות את הציבור הדתי ואף החרדי להתבולל בגישה החילונית, המועתקת משדות הניכר, שהתורה מצווה להדיר רגליהם ממנה. כבר כשקמה "הרבנות הראשית לישראל" (בשנת 1921) עמד הרב יוסף חיים זונננפלד והזהיר מכך. ה"סבא קדישא" אלפנדרי אף הרהיב עוז וטען כי "הרב הראשי" לפני בוא משיח צדקנו יהיה גוי". ההתנפלות על דבריו של הרב יצחק יוסף צריכה להבהיר לו כי כבר לפני מאה שנה בדיוק ידעו הרבנים זוננפלד ואלפנדרי לאן הרוח הציונית-חילונית מנסה לנשב את "הרבנות הראשית לישראל", שהוקמה על-ידי רוח הפרצים הזו.
