הסיפור הלכאורה פשטני על מוראות קבוצת ארנבונים החיים במחילות אפלות מפחד הטורפים שבחוץ, והאיום לכלותם – נושק ברובו להרפתקאות האיליאדה והאודיסיה כאחד של הומרוס. הן בהתרחשויות והן בדמויות. החלוקה לגיבורים ולמצייתים להוראותיהם, ליציאה מהמחבוא ההופך להיות מסוכן אף הוא, והדרך רצופת המיפגשים עם מפלצות וטורפים עד לגאולה, מקבילה לגיבוריו של הומרוס. כולל דמותה של הנביאה הטראגית קסנדרה, שכאן באה לידי גילום בידי אחיו של מנהיג הארנבונים, חמישון (אמיר אסולין). בעוד את דמותו ההירואית של אכילס מגלם במלוא מוצקותו והביטחון שהוא נוסך בנתיניו, לוז, טל שדה ההירואי. כך גם שחר ביטון כגיבור המיתולוגי של הארנבונים, ועמית כהן כמלך המוות שלהם, הממלאים תפקידים נוספים שכה שונים באופיים מאלה הנזכרים. וכן יהונתן בסון כ-הרדוף, הממלא תפקיד גנרל בשתי החמולות, ושלומי פרין כיד ימינו של המפקד הרדוף וגם מספר הסיפורים בין הארנבונים. הארנבונים הנוטשים את ביתם-מחילתם, מבקשים להציל בדרך את הארנבונות החיות במישטר טוטאליטרי תוך סתימת פיות ואינוסים. לאחר שחרורן והצלחה בהימלטות בעזרת הארנבונים, הן מביאות לידי ביטוי מוחשי את אופיין הפרטי. יפעת פרץ, ענבל ארז המרדנית, רוני קידר ההריונית, ועדן ברקסמאייר הפזיזה, רבת היכולות ושבנוסף מפעילה את בובות-החיות מטילות המורא, שעל יצירתן ויצירת התלבושות הכה מופלאות ומדויקות בפישרן, עמל רועי עקאב. דנה מכטיי מגלמת בכשרון את השחף האנרגטי בהיגוי דרום אמריקני בולט ומהווה גורם מרענן נוסף של התרגשות ללהקה התרה אחר פתרון למצוקתם. התרגום הכה נפלא ופיוטי של הגר רענן, שכשמה כן הוא, מהווה נדבך חשוב נוסף להאצלת הקלאסיקה היוונית על הסיפור-כביכול לילדים של ריצ׳רד אדמס, שכבש וכובש עד היום בספרו ובמחזה שעלה גם בווסט אנד בהצלחה רבה. בווסט אנד עלה בזמנו גם העיבוד לספר "The wind in the willows "אף הוא ספר ילדים כביכול. גם בו, כמו בגבעת ווטרשיפ, מצוי הלקח עבור בני אנוש הנלמד מהתנהגות החיות ביניהן ועל מהות החברות. כך הספר גבעת ווטרשיפ שנכתב כביכול לילדים, למעשה נושא לקח מוסרי עמוק שנושק גם לחוליים המצויים בכל חברה, כמו גם בקירבנו. והמסר של המחזה, המוגש בצורה כה מופלאה ומרתקת בידי השחקנים המצויינים, המסר הזה יתקיים בשניהם תמיד. הצגת גבעת ווטרשיפ מקבלת את עיקר תנופתה משפת הגוף והתנועה הכה עשירה שנסכו בה הבימאי עתיר הידע בנושא דויד בילנקה, המוכר כשחקן במיטב התיאטרונים, וכן מעצבת התנועה המחוננת טולה דמארי. התנועה למעשה מבטאת כאן יותר מכל את הקסם שבארנבונים והיחסים ביניהם, עוד יותר מהטקסט שבפיהם. שפת הגוף היא מספר אחד בגורמי הצלחת הפקת המחזה בסמינר הקיבוצים. משהו מופלא וקסום ביותר. התלבושות המשלבות אלמנטים אנושיים וחייתים כאחד שעיצבה מיכל קנדל תורמות מאוד לאווירה הייחודית של המחזה. כך מוסיפים הרקע המוסיקלי המרשים שעיצב נדב ויקינסקי, והתאורה של מתן פרמינגר. הצגת גבעת ווטרשיפ היא נדבך ראוי לציון בתיאטרון הישראלי. הצלחה סוחפת.