מי שיקרב את אוזנו אל פסק הדין של שופט בית המשפט העליון
יצחק עמית בעניין הצוללות, ישמע את גניחות השופט הבוקעות כמעט מכל סעיף ב-72 עמודי פסק הדין שלו.
כותב השופט את הדברים הבאים:
- "ראוי כי הדברים ייבחנו וייבדקו בדרך שלא תפגע בהליך הפלילי המתנהל בפרשת העמלות (תיק 3000) ובאינטרסים ביטחוניים של המדינה. אנו תקווה כי כך ייעשה, ועד אז נותיר את הדברים למשפטו של הציבור."
וכמעט בייאוש כותב השופט: "בית משפט זה אינו פתרון לכל מכאוב ולכל קושיה ואבעיה ואין לי אלא להעמיד את הדברים דלעיל לשיפוט הציבור".
ובעברית עכשווית, כמו מבקש מאתנו השופט: "תעזבו אותנו באמא שלכם". הבעיה ברורה, ואפילו השופט עמית מציין אותה כאחת הסיבות שבגללן נמנע בג"ץ מלהורות על הקמת ועדת חקירה - בקביעתו כי:
- "לסיכום, ובשורה התחתונה, בהינתן ההלכה הפסוקה והמושרשת של אי-התערבות בית משפט זה בסמכות הממשלה להורות או שלא להורות על הקמת ועדת חקירה, ובהינתן הבעייתיות והמורכבות הכרוכה בניהול מקביל של ההליך הפלילי בתיק 3000 - איני רואה להיעתר לסעד המורה לממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית או ועדת בדיקה ממשלתית"
.
עינינו הרואות: ההליך הפלילי בתיק 3000 עומד אף הוא בדרכו של בג"ץ מלהורות על הקמת ועדת חקירה. במילים אחרות, השופט בעצם מודה כאן, שוועדת חקירה במקביל להליך הפלילי הם בבחינת חריש בשור וחמור יחדיו.
השופט עומד בפסק הדין על ההתנגשות בין שני ההליכים ומציין כך:
- "מאחר שהוועדה צפויה לבדוק עסקות רכש העומדות במוקד כתבי החשדות שגובשו בתיק 3000 ולזמן לעדות את החשודים בהליך הפלילי או מי שאמורים להיות עדים בהליך הפלילי, הרי שניהול שני ההליכים במקביל מקים סיכון פוטנציאלי לשיבוש ההליך הפלילי ולזיהום הראיות. משכך, נקבע על-ידי היועץ המשפטי לממשלה כי ועדת הבדיקה לא תוכל לזמן לעדות את החשודים בפרשת כלי השיט, והעדים שהוועדה תזמן יוכלו להתייחס רק לאותם נושאים ועסקות רכש שפורטו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה".
ובכן, מה רואות עינינו? ועדת חקירה נכה - כמעט משותקת.
במצב עניינים זה נראה כי נכון לצמצם את עבודת הוועדה לשלוש שאלות - בבחינת מועט המחזיק את המרובה:
- השאלה האחת - מה היו שיקוליו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בדחיקת רגלי צה"ל ומשרד הביטחון מתהליך קבלת ההחלטות ברכישת כלי השיט והעדפת המל"ל - הכפוף לראש הממשלה - על פניהם.
- השאלה השנייה - מה היו שיקוליו של ראש הממשלה ברכישת כלי שיט כאלה ואחרים - לרבות צוללות שביעית שמינית ותשיעית וכן ספינות נגד צוללות.
- השאלה השלישית - מה היו שיקוליו לאשר לגרמנים למכור למצרים צוללות מתקדמות - תוך הסתרת העניין משר הביטחון, הרמטכ"ל וראש המוסד.
בהקשר זה נציין כי ראש הממשלה טען בזמנו בטלוויזיה, שהוא פעל על-פי הפררוגטיבה שלו כראש ממשלה. לא ברור מהיכן שאב ראש הממשלה את הפררוגטיבה בהקשרים הנ"ל, אבל גם אם יש לו כזאת - אין להסתפק בהסבר פורמליסטי שכזה לנוכח המשמעויות האדירות של החלטותיו.
לסיום ראוי לצטט כאן מדברי השופט עמית בפסק הדין:
- "כפי שלא יעלה על הדעת כי המל"ל יחליט על רכישת טייסת אף-35 מבלי להיוועץ עם חיל-האוויר והרמטכ"ל ומשרד הביטחון, כך קשה להלום כי המל"ל יחליט על מדיניות רכש צוללות וכלי שיט אחרים עבור חיל-הים, לכאורה תוך עקיפה של כל הגורמים הרלוונטיים בצה"ל ובמשרד הביטחון. לעניין זה אין נפקא מינה אם המל"ל פעל כזרועו הארוכה של ראש הממשלה, באשר קשה להלום כי ראש הממשלה יורה על דעת עצמו על רכישת טייסת אף-35 נוספת או על רכישת צוללות וכלי שיט נוספים בלי עבודת מטה מסודרת".
הדברים מדברים - ואף זועקים - בעד עצמם.