כאשר הפצצות האמריקניות הראשונות נפלו על עירק ב-19 במארס 2003, הנשיא ג'ורג' בוש הבן חזה מערכה ארוכה וקשה. אבל אפילו הוא לא צפה שהכוחות האמריקניים יהיו במדינה 18 שנים מאוחר יותר. עידן זה מסתיים כעת: הנשיא ג'ו ביידן הודיע השבוע (26.7.21), כי החיילים האמריקנים ייצאו מעירק עד סוף השנה – כמעט עשור לאחר שהנשיא ברק אובמה הוציא אותם, ואז החזירם ב-2014 כדי להילחם בדאעש.
הג'יהאדיסטים של דאעש הובסו אך לא סולקו, מציין אקונומיסט. דוח של האו"ם מן השבוע שעבר הזהיר, כי הם מסוגלים לתקוף את בגדד ולאיים על הכבישים המחברים בינה לבין מחוזות המפתח. אבל עירקים מכל קצווי הקשת הפוליטית זעמו אשתקד כאשר הנשיא דונלד טראמפ הורה לחסל בעירק את מפקד כוחות אל-קודס של משמרות המהפכה האירניים, קאסם סולימאני. הפרלמנט העירקי קרא בתגובה ליציאתם של הכוחות הזרים.
בפועל, ארה"ב לא באמת עוזבת. ביידן, הער לכך שממשלת עירק כמעט קרסה ב-2014, הודיע שהאמריקנים ימשיכו לאמן את כוחותיה ולייעץ להם ו"יטפלו בדאעש אם יצוץ". לכן, רוב 2,500 החיילים האמריקנים יישארו בעירק ומשימתם לא תשתנה; רק מעטים בהם, להוציא את הכוחות המיוחדים, היו מעורבים בפעילות ממשית בשנה האחרונה. בכך בולט מאוד הניגוד עם אפגניסטן, ממנה ייצאו האמריקנים עד סוף אוגוסט, ניגוד הנובע מן ההבדל בשטח. הטליבאן אומנם נותרו קרובים לאל-קאעידה, אך מטרותיהם הן פנים-אפגניות; דאעש תוקף ויוצר שלוחות בכל העולם.
הצעדים בעירק ובאפגניסטן הם תחילתו של שינוי נרחב יותר במדיניות ארה"ב במזרח התיכון. ארה"ב הקימה לראשונה בסיסים גדולים באזור בשנות ה-90, כחלק מהמאמץ להכיל את אירן החומייניסטית ואת עירק של סדאם חוסיין. נוכחות זו התנפחה אחרי 9/11, כאשר ממשל בוש ניסה לעצב מחדש את המזרח התיכון. כל אחד בדרכו, הן אובמה והן דונלד טראמפ וכעת ביידן ניסו לסיים את מלחמותיה הארוכות של ארה"ב.
בסיס חיל-האוויר הענק אל-דואייד, שנבנה בהשקעה של מיליארד דולר ב-1996, הורחב בימי טראמפ. כעת יש בו 10,000 חיילים אמריקניים – שישית מנוכחותה במזרח התיכון. כעת, כחלק מהבחינה מחדש של מדיניותו מזה למעלה מעשור, הפנטגון מניע כוחות ברחבי העולם, כולל במזרח התיכון. בחודש שעבר הוציא ממשל ביידן שמונה סוללות פטריוט מעירק, כוויית, ירדן וסעודיה ועוד מערכת טילים הגנתית מסעודיה. שאלה חשובה שטרם נענתה היא האם ארה"ב מתכוונת להותיר באזור באופן קבוע נושאת מטוסים, מחויבות ארוכת ימים שלה היוצרת חוסרים במקומות אחרים.
המטרה איננה סתם להזיז כוחות, אלא לשנות את נוכחותה של ארה"ב בצורה עמוקה יותר, כפי שמסבירה בקה ווסר מהמרכז לביטחון אמריקני חדש: "יש התרחקות מהבסיסים הגדולים יותר משום שלא צריך אותם". הפנטגון רוצה בסיסים קטנים יותר הפרוסים בשטח נרחב יותר, כך שיהיו עמידים יותר מפני מתקפות טילים – כמו אלו שביצעה אירן בעירק אחרי חיסולו של סולימאני. ווסר מצביעה לדוגמה על Western Sustainment Network - רשת של נתיבי אספקה חדשים מהים האדום דרך הנמלים במפרץ הפרסי אל הים התיכון, המקלים על ארה"ב להעביר אספקה לכוחות ולהשגיח מקרוב על הפעילות האירנית בבאב אל-מנדב ובמיצרי הורמוז או על איומים כלפי הבסיסים בכוויית וקטר. כחלק ממהלך זה, הרחיבה ארה"ב את השימוש בנמלי מערב סעודיה המרוחקים מאירן, סגרה שלושה מתקנים בקטר והעבירה ציוד לירדן.
"במשך שני עשורים, נוכחותנו במזרח התיכון התמקדה בכוחות קבועים גדולים, לעיתים מאות אלפי חיילים", אומר הגנרל בדימוס ג'וזף ווגל, שהיה מפקד פיקוד מרכז בפנטגון. העתיד כולל ייעוץ וסיוע לבעלי הברית באזור שיקחו על עצמם את רוב הנטל, בעוד הכוחות האמריקניים נכנסים לפעולה רק במקרי הצורך. "בשביל זה לא צריך מאות אלפי חיילים. אפשר לעשות את זה לאורך זמן רב".
