בתקשורת ובמדיה החברתית דנים בשבועות האחרונים בבעיה שהתקשורת, קרי המודפסת והאלקטרונית, מתעקשת להתעלם ממנה, והיא מה לעשות, באה ומתגלגלת לפתחנו, לאט אבל בטוח (בעצם גם לא לאט במיוחד)... מדובר בהתנגשות הצפויה בין צרכי הפריסה של צה"ל, לבין הפריסה רבת התאבון, שאיננה יודעת גבול, של הבדווים בנגב. דיבורים ראשונים על הצפוי לנו בוויכוח הזה כבר נשמעו במסדרונות הכנסת ובקולוארים של ועדותיה.
כמעט מיותר להדגיש בפני השרים, המצויים בעבי הקורה, את סכומי העתק שהושקעו והמושקעים בתהליך האדירים אותו עובר צה"ל. ראוי להזכיר שוב: העתקת הצבא דרומה, בשני העשורים האחרונים, הייתה אקט ענק של השקעות בבניה למגורים, למעבדות, לחדרי ספח, וכמובן: חישמול, פלפוניה, מיחשוב, פריצת דרכים, ועוד ועוד. חלק מהצבא כבר עושה שימוש במרחבי הנגב, חמישים שנה ויותר, במיוחד חיל-האוויר. אבל בעשור האחרון חברו לחיל-האוויר גם יחידות רבות אחרות ובמיוחד בסיסי ההדרכה של הצבא.
מפעל הענק הזה התנהל ומתנהל ברובו מתחת למסכי הראדאר של המדיה. טוב שכך. אבל אין עובדה זו גורעת כמלוא הנימה מחשיבותו הגדולה. העובדה כי נשמעים דיבורים שיש ללכת לקראת הערבים, ולקראת מנסור עבאס, גם בתחום הזה, מדאיגה מאד. יש להגיד לאלה שעיקר מחשבותיהם בקיום הקואליציה בכל מחיר, כי יש גבול. והגבול הוא באינטרסים המובהקים ביותר של צה"ל.
ואגב, בהקשר זה שוב עלינו לשאול גם ובמיוחד: היכן שר הביטחון, בני גנץ. מדוע לא נשמע קולו?? ואם זו הייתה אימא שלך?
ועדת חקירה לדרום תל אביב, עכשיו!
לפני מספר ימים התקיימה הפגנה זועמת בדרום תל אביב, במחאה על אזלת ידה של משטרת תל אביב והזנחת ביטחונם של תושבי שכונות הדרום. לעניות דעתי, היום, לנוכח ריבוי המקרים הללו, נחוצה ועדת חקירה. ולא לא על הצוללות, אלא על דפוסי הפעולה של משטרת תל אביב.
מעולם לא חזינו בטיפול משטרתי מוטה וקהה חושים, חוסר הבנה ציבורית אלמנטרית, אטום לכללים הבסיסיים ביותר של צדק ויושר, גם כאשר מדובר במעשי אונס, אכזריים במיוחד, כלפי נשים מוחלשות בדרום העיר העברית הראשונה, כפי שמעניקה, בטוב לבה, משטרת ישראל ללקוחותיה הנדכאים/ות, בפועל.
שוב ושוב אנו נותרים עם המסקנה ההכרחית, כי לכאורה קיימת הכתבה של קולות נעלמים, ממקורות לא ידועים, החורצת גורלות ומשמידה כל שארית של נאמנות לציבור, כל כלל בסיסי של מלחמה נחרצת בפשע, גם אם הוא מיובא מחו"ל.
את התוצאה אתם יכולים לראות גם ב"טיפול" בשפי פז ובמקורביה ובתושביהם הוותיקים (והאומללים), של שכונות אלו. למקרא האירועים הקשים הפוקדים תושבים ותיקים אלה, אתה שואל את עצמך מיהו הלחשן הספון במאורתו, מיהו הלוחש למשטרת תל אביב את לחישותיו הארסיות והשטניות, על פיהן תתנהג מעצמת הכוח הזו? מיהו? משטרת תל אביב לא איבדה את הצפון, לא, היא איבדה את הדרום. המקום בו זקוקים לה יותר מכל.
ואגב, בשולי מאמר זה, אי-אפשר שלא לשאול, היכן ארגוני הנשים? כן אלה שיודעים להרים קול רם וחזק במיוחד, כאשר מדובר בפגיעה כל שהיא בזכות מן הזכויות שנשים סוברות כי הן מגיעות להן, ובמיוחד הזכות שלא לחשוש מבריונות. לא לחשוש משימוש בכוח ובאלימות כנגדן. לאן בדיוק נעלמו ונאלמו ארגונים אלה, כאשר מדובר בנשות דרום תל אביב הנדכאות והמושפלות? תשובה? משהו? ועדת חקירה לדרום תל אביב, עכשיו!
