תור הילדים לשלם את מחיר השנאה

השבוע עטפתי בחיבוק גדול את בני, נשקתי על לחיו וקינחתי בחיבוק אוהב נוסף. זה קרה רגע אחרי תום הקריאה השלישית של עוד מאמר 'למדני, מעמיק ויסודי' העוסק בטרנד החדש, עולם בלי ילדים. בעולם הטרנדים הפרוגרסיביים, המתעצם מיום ליום, הוצבה כעת מטרת דילול הילודה כחלק ממהלך מחויב מציאות לשמירה על העולם מצפיפות וסוגיות איכות הסביבה. מאמרים מלומדים מתריעים באופן שיטתי עד כמה חייבים במדינת ישראל לתכנן ילודה של עד שני ילדים לכל היותר ויש הסבורים ילד אחד ותו לא, בשל הסכנה לצפיפות במדינה והנזקים הבאים בעקבותיה. סביב מחשבות אלה מונפים דגלי איכות הסביבה, צמצום השטחים הירוקים, פגיעה בחיות הבר הנאלצות לנדוד למקומות אחרים בשל בניה מאסיבית, והרס מערכות אקולוגיות. נושאים בהחלט משמעותיים וחשובים. רעיונות פרוגרסיביים מעין אלה הועלו במדינות אירופה כבר לפני עשרים שנה ואכן ישנן מדינות רבות באירופה שאין בהן דור ביניים, דור צעיר. את מקומם מילאו מיליוני מהגרים ממדינות אשר הקודים התרבותיים, והערכים הליברלים בעיניהם רחוקים כרחוק מזרח ממערב. האם למציאות כזו מכוונים אותנו הכותבים המלומדים? האם הטרנד החדש מבית המדרש האנטי חרדי, אנטי דתי ויש שיאמרו אנטי יהודי נובע מהילודה המבורכת במגזרים אלה? במאמרים יוצא המרצע מהשק תמיד בסוף אחרי המילים היפות על חשיבות המערכת האקולוגית, שרידות ושטחי מחייה לחזירי בר ולכלבי רחוב, או אז באה התביעה האמיתית, המסיתה והמשסה. החרדים, הדתיים לאומיים, המתנחלים, חיים מקצבאות ולכן אם יופסקו תשלומי הקצבאות היהודים המאמינים יפסיקו למלא את המדינה בילדים. פרעה מתפוצץ מצחוק בקברו בעמק המלכים.

ברכה לפריון ילדים

יהודי מאמין היה מדלג מעל הדיון בנושא זה בשל הברכה והמצווה הראשונה בתורת עם ישראל לאנושות כולה, 'פרו ורבו ומילאו את הארץ'. ברם, הנושא ראוי מידי כדי לפתרו רק כניסיון נואל של פרוגרסיביים הסובלים מקושי מול הזהות היהודית שלהם כחלק מניסיון ניגוח, שיסוי והסתה נגד המגזר הדתי לגווניו. הנושא מחייב התבוננות רצינית, מעמיקה, נטולת רעשי רקע המונעים משנאה למגזר כזה או אחר, דיון אשר ימצא את הדרכים להמשיך לברך את הארץ הטובה בילדים ולתת מענים טכנולוגים ואחרים למורכבויות ולאתגרים האמתיים. העם היהודי העניק לאנושות את הברכה לפריון ילדים, העם היהודי מאמין כי מספר הילדים אינו נמדד במספר הסקייטבורדים שיש בבית, גם לא במספר המכוניות, או הטיסנים שיש בבית, כי אם בשל השמחה הגדולה, האושר, השפע, החכמה וההתפתחות האנושית המביא עימו יציר האל בבואו לעולמו של האל. הערת אגב, במאמרים השיטתיים המתפרסמים חדשים לבקרים נסתרו מעיני הכותב אוכלוסיות עלומות. במאמרים לא מוזכרות אוכלוסיות נוספות במדינת ישראל אשר גם הם התברכו בילדים כמו החברה המוסלמית, החברה הבדואית, החברה של המסתננים או מהגרי העבודה, אין תביעה מהן ללדת ילד אחד או לכל היותר שני ילדים. הקריאה היא אחת, כל ילד יהודי... ילדים הם לא איום דמוגרפי, ילדים הם לא סכנה, ילדים זה לא הרס כדור-הארץ, ילדים זה לא קצבאות. ילדים זה אהבה, פריחה רוחנית, צמיחה כלכלית ואהבה אינסופית של חי שלא רואה בהם מטרד ונטל. סיימתי לכתוב את המאמר וחיבקתי שוב את האוצרות של חיי, המתנות אשר הם סם החיים שלי וכל שלי שלהם הוא, הקפתי את ילדיי וקצרה ידי מלסגור החיבוק.