X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
המזרח התיכון אחרי נסיגת ארה"ב מאפגניסטן

ישראל והערבים מול טורקיה ואירן

ישראל מעולם לא ציפתה שארה"ב תילחם בשבילה, ולכן הנסיגה האמריקנית מן המזרח התיכון אינה מהווה שינוי משמעותי; ניתן למנף אותה כדי לחזק את מעמדה של ישראל כתומכת היציבה היחידה של ארה"ב באזור הנסיגה האמריקנית מחזקת את היומרות התוקפניות של אירן וטורקיה, מולן צריכות להתייצב מדינות ערב כאשר הן מלוכדות – ואפילו נעזרות בישראל
▪  ▪  ▪
פינוי שגרירות ארה"ב בקאבול [צילום: רחמוט גול, AP]

עיתונאי אמריקני מכובד שאל אותי על השפעת היציאה האמריקנית ונפילת אפגניסטן בידי הטליבאן על ישראל. הוא לא הראשון שמעלה קשר כזה, אף על-פי שאפגניסטן רחוקה מאוד מישראל ואף פעם לא התייצבה בין אויבי ישראל בשדה הקרב. יש המרחיבים את השאלה וכורכים את היציאה החפוזה מאפגניסטן עם ההחלטה להפסיק את הלחימה בעירק, שבה יישארו רק כוחות אמריקנים שיאמנו את צבא עירק.
הראשון שהגדיר את התהליך הצפוי היה הנשיא ברק אובמה, כשדיבר על העתקת המאמץ האסטרטגי מזרחה (pivot to the east), קרי: העברת המאמץ האמריקני מהמזרח התיכון מזרחה, במובלע לעבר סין. הנשיא דונלד טראמפ החרה-החזיק אחריו ואפילו קיבל החלטה, שלא בוצעה, לפנות את כל חיילי ארה"ב מאפגניסטן, מסוריה ומעירק. הנשיא ג'ו ביידן ממשיך את התהליך ומביא אותו לכדי סיום קשה באפגניסטן, וצועד עוד צעד בכיוון היציאה המוחלטת גם מעירק. אם כן, אין שיגעון פרטי אלא תהליך היסטורי בלתי נמנע, המייצג תחושה אמריקנית עמוקה, כי ההשקעות העצומות במלחמות המזרח התיכון, טריליונים של דולרים ועשרות אלפי הרוגים ופצועים, לא הניבו את התוצאה הרצויה לארה"ב.
השאלה אינה מצטמצמת לישראל. השאלה היא כיצד תשפיע ההחלטה האמריקנית להקטין את המעורבות הצבאית שלה במזרח התיכון והתוצאה הקשה באפגניסטן, על המערכת הבינלאומית והאזורית שמדינת ישראל מתפקדת בתוכן. לפיכך קיימים שלושה מעגלים שיש להפנות אליהם את תשומת הלב: המעגל העולמי, המעגל המזרח-תיכוני ונקודת מבטה של ישראל.

השלכות למרוץ בין ארה"ב וסין
ביידן ושי ג'ינפינג ב-2005 [צילום: AP]

הלקח החשוב של העולם מהכישלון האמריקני נוגע לכלל המזה"ת. הכישלון הזה מנחיל לעולם את ההבנה שאי אפשר לשחזר את ההיסטוריה, ומה שהצליח אחרי מלחמת העולם השנייה בגרמניה וביפן - אינו עובד במזרח התיכון. אמריקה לא הצליחה לשנות את התרבות המקומית לא בעירק ובוודאי לא באפגניסטן. נראה שהמזרח התיכון, ובתוכו כל המדינות המוסלמיות השונות המרכיבות אותו, אינו בשל לשינוי.

בהיבט העולמי ברור שכישלונה של ארה"ב לבנות מדינה אחרת באפגניסטן, שונה ממדינת הטליבאן שכבשו האמריקנים בשנת 2001, הוא כישלון מהדהד, בעיקר נוכח קריסתה המהירה כבזק של המערכת המדינית והצבאית שניסו להקים האמריקנים.
האם הכישלון הזה ישפיע על המעמד הבינלאומי של ארה"ב, ובעיקר על המרוץ בינה לבין סין? כנראה מעט מאוד. המרוץ עם סין אינו קשור לאירוע זה או אחר. סין מוּנעת על-ידי אמונה והערכה רחבת היקף וזמן לפיה ארה"ב שוקעת, שהשיטה הדמוקרטית מיצתה את עצמה וכי סין עלתה על הבמה העולמית כדי לשנות את העולם ולא כדי להשתלב בו, ודאי שלא על-פי הכללים שקבע המערב, ובראשו ארה"ב, לאחר מלחמת העולם השנייה. לא ברור כלל שלסין אינטרס בהפיכתה של אפגניסטן למדינת טרור, אך לא המצב באפגניסטן הוא המשפיע על מהלכיה של סין, אם כי סין ודאי תשאב נחת מכישלונה הברור של ארה"ב. בפומבי יאמרו הסינים, כי זאת עוד הוכחה לתפיסה האמריקנית המוטעית של מי שחושב שנכון לכפות את ערכי המערב ברחבי העולם.
גם אירופה לא תשנה את עמדתה הזהירה באשר למאבק בין סין לארה"ב בגלל כישלון או הצלחה של ארה"ב באפגניסטן או בעירק. היא תמשיך לדבר גבוהה-גבוהה על זכויות אדם ולהרחיב את הסחר עם סין באותה עת ממש. האירופים היו ודאי שמחים אילו היה המאמץ האמריקני נושא פרי, והיו אף מוכנים לעזור מעט בשלבים שונים של המלחמה בטליבאן ובאל-קאעידה, אך רובם חושבים שסחר עדיף על מלחמה. כאשר שותף הסחר הגדול ביותר הוא סין, אי-אפשר באמת להיאבק בה, גם כשיש לכאורה סיבות מוסריות לעשות זאת. ארה"ב ודאי ספגה מכה שיווקית גדולה עקב הכישלון, אך עבור האירופים היא נותרה עדיין המעצמה שגם ללא נוכחותה אירופה נהנית מהגנתה.
הלקח החשוב של העולם מהכישלון האמריקני נוגע לכלל המזה"ת. הכישלון הזה מנחיל לעולם את ההבנה שאי אפשר לשחזר את ההיסטוריה, ומה שהצליח אחרי מלחמת העולם השנייה בגרמניה וביפן - אינו עובד במזרח התיכון. אמריקה לא הצליחה לשנות את התרבות המקומית לא בעירק ובוודאי לא באפגניסטן. נראה שהמזרח התיכון, ובתוכו כל המדינות המוסלמיות השונות המרכיבות אותו, אינו בשל לשינוי.
צריך להיות די ברור, שהמזרח התיכון שבין האוקיינוס האטלנטי לגבולות הודו לא ישתנה בעתיד הקרוב באופן דרמטי, לא בעקבות הסכמים (חלומות אוסלו), לא בעקבות מלחמות וכיבוש, ולא בעקבות משברים פנימיים, וראו את תוצאות "האביב הערבי". הסביבה הזאת נידונה להיות קשה, אכזרית, אלימה, מדכאת ואיסלאמית מבחינה תרבותית. הכישלון האמריקני הכפול ממחיש זאת פעם נוספת. חשדנות בריאה צריכה ללוות כל הודעה או הערכה על שינוי לטובה, כי קשה עד בלתי אפשרי לממש שינוי כזה במרחב. על העולם להפנים זאת ולהתייחס בהתאם לתהליכים האזוריים, ואולי גם לשאלה איך תיראה פלשתין העצמאית אם תוקם.

רוסיה וסין ישמחו למלא את החלל
"המגרש האחורי" של רוסיה [צילום: AP]

בה בעת צריך לקחת בחשבון שלאחר יציאתה החלקית או המוחלטת של ארה"ב, לא יישאר המרחב ריק. אין רִיק בעולם האמיתי, ויוסר המכשול למעורבותן של מעצמות אחרות שהציבה ארה"ב בעצם נוכחותה. כך יתאפשר לסין ולרוסיה להרחיב את השפעתן באזור. יהיו לכך סממנים כלכליים: הן ישתתפו בבנייתה מחדש של סוריה כמו גם בשיקומן של עירק ולבנון (בעיקר סין), והן ירחיבו את השפעתן דרך בניית בסיסים צבאיים באזור ומכירות נשק. האינטרס הסיני, מעבר לעצם התחרות עם ארה"ב, נובע מצורכי האנרגיה של סין. האינטרס הרוסי הוא בעל אופי גאו-אסטרטגי הנובע מכך שרוסיה רואה במזרח התיכון את "המגרש האחורי" שממנו יכולות לזלוג צרות פנימה, לעבר מדינות בריה"מ-לשעבר ואף לרוסיה עצמה.
שתי המדינות האלה מצויות בתחרות עם ארה"ב וישמחו להיכנס לכל מקום שיתפנה עם יציאת ארה"ב, ולו באופן סמלי, כדי להצביע על החלשתה והתחזקותן. התייצבות מעצמות אלה באופן בולט יותר במרחב תביא לשינוי בהתנהגותן של מדינות האזור, כי לא תהיה אפשרות שלא להתחשב באינטרסים של המדינות החזקות הללו. העולם נראה אחרת כאשר במרחק 250 ק"מ ממדינה מסוימת יהיה בסיס סיני או רוסי במקום הבסיס האמריקני ששכן שם עשרות שנים.
באשר למזרח התיכון עצמו: על מדינות האזור יהיה להכיר בכך שהתנאים המדיניים והביטחוניים סביבן הולכים ומשתנים, כי המטרייה האמריקנית הולכת ונחלשת משום שארה"ב החליטה לקפל אותה, לטוב או לרע, תלוי בנקודת המבט של המדינות השונות. עבור אירן וטורקיה, שתי המדינות בעלות העבר האימפריאלי והחלומות להחזיר עטרה ליושנה ולהרחיב את השפעתן, זאת הזדמנות שהן ככל הנראה לא ירצו להחמיץ. לכן הן יהיו תוקפניות יותר, וכל האזור ייראה כאילו חזרתו של האיסלאם הקיצוני אפשרית ואולי בלתי נמנעת.

מדינות ערב צריכות להגן על עצמן
ארדואן. חלומות על חידוש האימפריה [צילום: AP]

אין זה עניינה של ישראל איך ארה"ב מכלכלת את סדר העדיפויות שלה והיכן היא מוכנה (או לא מוכנה) להקריב את בנותיה ובניה. על ישראל לחזק את כוחה ולהיעזר בכך ככל שניתן בארה"ב כדי שלא תזדקק לסיוע האמריקני בשדה הקרב. על ישראל להדגיש זאת חזור והדגש: גם במצב החדש ההולך ומתהווה באזור ישראל תגן על עצמה בעצמה; היא מוכנה לשלם עבור יכולת זאת, ותשמח לקבל סיוע מארה"ב כדי שיהיה לה קל יותר לממשה

עבור המדינות שוחרות הסטטוס-קוו, החוששות מציר הרשע השיעי אך גם מחידושה של האימפריה העות'מאנית המונעת על-ידי אידאולוגיה בנוסח האחים המוסלמים, זה הזמן לפעול יחד כדי להגן על עצמן. כולן מדינות ערביות, חלקן עשירות, חלקן מרובות אוכלוסין, וחלקן בעלות בעיות כלכליות וחברתיות קשות. כולן דיקטטורות, ברמה זאת או אחרת של שליטה נוקשה באוכלוסייה ודיכוי אופוזיציה, וכולן מאוימות במקביל גם על-ידי ארגוני איסלאם קיצוני, פנימיים וחיצוניים. כל אחת מהן לחוד תתקשה מאוד להתמודד עם לחץ טורקי או אירני, והסכנה של אויבים פנימיים אורבת לכל אחת מהן בצורה שונה.
אך אם לעומת זאת הן יפעלו יחד, בסיוע הדדי בתחומים שונים של כלכלה, לגיטימציה, מודיעין וצבא, הן יוכלו להתמודד עם שתי המדינות הלא-ערביות החומדות את השליטה בעולם הערבי. לכל אחת מהן יישאר האתגר הפנימי הלא קל, אך גם איתו יהיה נוח יותר להתמודד אם יקטן האיום החיצוני והאחיות הערביות יתמכו מבחוץ. לא ברור כלל שהעולם הערבי בשל לשינוי שכזה; ייתכן שהיריבויות הישנות בין המדינות הללו ובתוכן לא יאפשרו את השת"פ הנראה כה הכרחי לכל מי שבוחן את בעיותיהן מבחוץ. אם אומנם יסתבר שזה המצב, צפויה מלאכה קלה יותר הן לארגוני האיסלאם הקיצוני והן לאירן ולטורקיה.
מנקודת המבט הישראלית, התרופפות המחויבות והמעורבות האמריקנית היא בעייתית, בעיקר כי ישראל תיוותר לבדה לשאת בעול הטיפול במדינות המאיימות עליה ועל האזור כולו, אבל זאת גם הזדמנות של ממש.
בהשוואה למדינות הערביות, ישראל מושפעת פחות מהיציאה האמריקנית מהאזור. בניגוד לחלק משכנותיה, ישראל אף פעם לא בנתה את יכולת ההגנה שלה על שותפות אמריקנית פעילה, ודאי לא בשדה הקרב. ישראל ציפתה מארה"ב לתת לה את האמצעים בדמות סיוע לקניית נשק, את המסגרת הבינלאומית שתאפשר לה להפעיל את הכוח עד להשגת ההישג בשדה הקרב ואת ההרתעה אל מול כוחות חיצוניים שעלולים להפריע לישראל או לאיים עליה. נראה שבתחומים אלה לא חלה נסיגה אמריקנית מהמחויבות לישראל, ועל כן תנאי ניהול המערכה העתידית לא השתנו מהותית מבחינתה של ישראל. כאמור, עכשיו ישראל בודדה יותר בנשיאת עול הטיפול בכוחות תוקפניים במרחב ביום יום, כדי למנוע מלחמה וכמובן במהלכה של מלחמה אם בכל זאת תתרחש.
העול הנוסף הזה יחייב התייחסות ישראלית בבניין הכוח, וצריך לנסות לשכנע את ארה"ב לסייע במאמץ הנוסף הזה, הנובע בחלקו הגדול מההחלטה האמריקנית להקטין את מידת מעורבותה באזור. בשום פנים ואופן אין לקרוא לארה"ב לשוב ולהשקיע את לוחמיה באזור. אין זה עניינה של ישראל איך ארה"ב מכלכלת את סדר העדיפות שלה והיכן היא מוכנה (או לא מוכנה) להקריב את בנותיה ובניה. על ישראל לחזק את כוחה ולהיעזר בכך ככל שניתן בארה"ב כדי שלא תזדקק לסיוע האמריקני בשדה הקרב. על ישראל להדגיש זאת חזור והדגש: גם במצב החדש ההולך ומתהווה באזור ישראל תגן על עצמה בעצמה; היא מוכנה לשלם עבור יכולת זאת, ותשמח לקבל סיוע מארה"ב כדי שיהיה לה קל יותר לממשה.

מעמדה של ישראל עשוי להתחזק
השותף הרציני היחיד [צילום: עיריית ירושלים]

מדינות האזור, שכולן ערביות, יוכלו להתגונן מפני התוקפנות של אירן וטורקיה אם יפעלו יחד. צירופה של ישראל למערך זה יקל מאוד את ההתמודדות עם המעצמות האזוריות שאינן ערביות אך רוצות לשלוט בעולם הערבי. על ישראל להמשיך לחזק את יכולתה להגן על עצמה בעצמה בסיועה של ארה"ב, ועבור ארה"ב תיוותר ישראל בעלת הברית החשובה שניתן לסמוך עליה נוכח איומים ושינויים שעלולים להיווצר באזור

ייתכן שבשני תחומים מעמדה של ישראל דווקא יתחזק. ייתכן שמדינות האזור יבינו שמערכת יחסים פתוחה עם ישראל היא בעלת חשיבות של ממש ליכולתן להגן על עצמן. בניגוד לאירן ולטורקיה, לישראל אין לא יומרה ולא שאיפה לשלוט או להשפיע על מדינות ערב מעבר לרצונה למנוע מהן לאיים עליה. המדינות הערביות יכולות להרוויח לא מעט מיחסים פתוחים עם ישראל, כי ישראל יכולה לספק ידע וטכנולוגיה בתחומים החשובים למדינות אלה כמו מים, חקלאות, חינוך ובריאות.
ישראל יכולה לסייע להן להגן על עצמן בדרך של שת"פ מודיעיני וסיוע ביטחוני גלוי ושאינו גלוי. ישראל אינה תחליף לארה"ב, אך יחד עם ישראל יוכלו המדינות הללו לבנות מערך אזורי שיקל עליהן להתמודד עם איומים שונים ולקחת אחריות, בידיעה שארה"ב כבר לא בסביבה כדי לקחת את האחריות על שכמה. המזרח התיכון הערבי, אם יגיב נכון להחלטה האמריקנית, יתבגר ויוכל להתמודד עם בעיותיו בעצמו.
בהיבט האמריקני, ייתכן שתגדל חשיבותה של ישראל להבטחת האינטרסים של ארה"ב במרחב, ומכאן גם למעמדה כמרכיב בביטחון הלאומי האמריקני. אם האמריקנים יעריכו נכון את המצב ולא יתנו לרעשים מצד האידאולוגיה האנטי-ישראלית המצויה בשולי השמאל האמריקני להפריע לחשיבה הרציונלית והמקצועית, הם יבינו שישראל היא המדינה היחידה במרחב שהם יכולים לסמוך עליה. הם יבינו שזאת פיסת הקרקע היחידה שבה יהיה להם שותף רציני, אזור התארגנות חיוני וביטחון בעמידות המשטר ואהדתו לארה"ב וגם סימפטיה רחבה בקרב הציבור. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בכל הסביבה, וארה"ב יכולה לסמוך עליה במובן העמוק של המושג. ערכים משותפים אינם סיסמה ריקה, אלא בסיס לשיתוף פעולה במבחנים קשים.
אין ספק שהחלטת הנשיאים האמריקנים האחרונים להקטין את המאמצים המושקעים במזרח התיכון כדי לפנות יכולות אנרגיה ניהולית ותקציב לצרכים במזרח הרחוק, היא החלטה בעלת משמעות היסטורית למזרח התיכון כולו. הפניית המאמצים הללו אינה מבטיחה הצלחה במרוץ מול סין, אך היא ודאי פוגעת בתחושת מדינות האזור שיש על מי לסמוך במקרה של משבר, בעיקר מול אירן וטורקיה, או מול ארגוני טרור רצחניים.
מדינות האזור, שכולן ערביות, יוכלו להתגונן מפני התוקפנות של אירן וטורקיה אם יפעלו יחד. צירופה של ישראל למערך זה יקל מאוד את ההתמודדות עם המעצמות האזוריות שאינן ערביות אך רוצות לשלוט בעולם הערבי. על ישראל להמשיך לחזק את יכולתה להגן על עצמה בעצמה בסיועה של ארה"ב, ועבור ארה"ב תיוותר ישראל בעלת הברית החשובה שניתן לסמוך עליה נוכח איומים ושינויים שעלולים להיווצר באזור.

הכותב הוא אלוף (מיל') ועמית בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. סדרת הפרסומים "ניירות עמדה" מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.
תאריך:  21/08/2021   |   עודכן:  19/09/2021
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
ישראל והערבים מול טורקיה ואירן
תגובות  [ 7 ] מוצגות  [ 7 ]  כתוב תגובה 
1
הלובליסטים והטאליבן
חשדנית  |  21/08/21 14:20
2
האביב הערבי חוזר...עם הטאליבן
חשדנית  |  21/08/21 14:48
 
- והנה עוד הוכחה-הנשק האמריקאי
חשדנית  |  29/08/21 21:59
 
- ארה"ב השאירה באפגניסטאן נשק
חשדנית  |  15/03/22 18:41
3
אובמה מוביל את הדמוקרטים לאבדו
אידו  |  21/08/21 19:55
4
שלום בין תרבויות לא תואמות
יהודה אלידע  |  26/09/21 00:59
5
שלום בין תרבויות לא תואמות
יהודה אלידע  |  26/09/21 00:59
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות העולם הערבי
איציק וולף
לדברי גרינברג, תנועת הפוליסריו עוברת שינוי - מתנועת שחרור מקומית לגוף פרוקסי חדש שבו משתמשת טהרן ומאיימת על היציבות האזורית באפריקה כולה    אלג'יריה מאשימה: מציתי היערות קשורים ליישות הציונית ומופעלים על-ידי מרוקו וישראל    מרוקו וישראל דחו הטענות כמומצאות והזויות
יוני בן-מנחם
משלחות של ארגוני חמאס והג'יהאד האיסלאמי ביקרו באירן ונפגשו עם הצמרת המדינית והצבאית שלה. בפגישות סוכם על הידוק התיאום הצבאי עם אירן, ישראל חוששת מפתיחת שתי חזיתות במקביל מולה, בחזית הצפון וברצועת עזה
יורם אטינגר
"הפרוגרסיבים" אינם מכירים את המאפיינים האלימים, הפכפכים, עריצים ונטולי דו-קיום בשלום של המזה"ת במישור הבינערבי והפלשתיני, ולא את היקף התרומה של ישראל לארה"ב, העולה על היקף סיוע החוץ
יוני בן-מנחם
הצלחה לישראל וארה"ב במלחמה נגד פעילות הברחת הכספים מסעודיה לזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה. הנהגת חמאס בהלם ממאסר עשרות פעיליה בסעודיה והיא פועלת מול בית המלוכה הסעודי כדי שיעניק להם חנינה
ירון פרידמן
בניגוד לתדמית חיזבאללה כארגון כל-יכול בלבנון, חושפת העיתונות הערבית סדקים במכונה השיעית הצבאית המשומנת הפועלת בלבנון כבר 40 שנה בהוראת טהרן: משבר כלכלי קשה, שחיקה אחרי הלחימה בסוריה, סכסוכים עם עדות אחרות בלבנון, נקמות דם בין שבטים שיעים ובין שיעים לסונים ועוד
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il