במדינת ישראל של שנת 2021 כבר למדנו והפנמנו שהבטחות אין צריך לקיים. התובנה של 'הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים' נטועה היטב בתרבות הפוליטית הישראל עד כדי השתכללותה לדרגת אמנות.
ראש הממשלה נפתלי בנט ושר הביטחון בני גנץ הבטיחו שמה שהיה לא יהיה, על כל בלון תגובה כואבת וכן על זה הדרך, הבטחות, הבטחות, הבטחות. בתחילה עוד התאמצו לעמוד מאחרי הבטחותיהם והצהרותיהם התקיפות והחד-משמעיות, מהר מאוד חזרנו למשוואה הידועה, המוכרת 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם', בעברית מדוברת: צבע אדום בשדרות, רקטה שנורתה והחרידה לבבות והציבור ממתין לתגובה.
חלף יום, חלפו יומיים אפילו דיונה עלובה ומחסן גרוטאות של אופניים לא נפגעו, כוחותינו לא שבו בשלום ממבצע ההפצצה שלא יצאו אליו. בחמאס הבינו מהר מאוד כי האיומים אותם איומים, 'אחסל את הנייה תוך 48 שעות', ההבטחות אותן הבטחות, הטון התקיף אותו טון תקיף והפחד המשתק של ההנהגה הישראלית נותר אותו פחד, גם אם הוא מגיע מממשלת השינוי, הריפוי והאיחוי, והתשובה הגיעה הרבה יותר מהר מששיערנו, חייל צה"ל פצוע אנוש מהתפרעויות מחבלים על גדר הגבול בעזה. ייאמר לזכות ראש הממשלה נפתלי בנט שהצליח לעמוד בדיבורו ובהבטחתו בנושא הביטחוני עד לטיל שנורה מעזה לשדרות וזכה לתגובה ציונית הולמת - מטר מילים ללא כיסוי והבטחות ריקות מתוכן. פלוגות ההסברה של ראש הממשלה החלו בסדרת תמרוני תמיכה עם פרשנויות שחלקם אפילו לא מאמינים למוצא פיהם.
בצו שמונה גויס: 'אנחנו נבחר את הזמן ואת המקום', הפנקס הפתוח של שר ההכלה והביטחון רם עוד אירוע בשרשרת הרשימות בפנקס, החמאס גם רשם בפנקס שלו, ההרתעה נותרה כשהייתה, אין הרתעה, יש מדינה מורתעת.
אם כן נותר רק לתהות, מה הוביל את ראש הממשלה ושר הביטחון להפר כל כך מהר את הבטחתם ולהיאחז כטובעים בקש ביקורו של שר המודיעין המצרי. האם היו אלה איבתיסאם מרענא החברה בקואליציה או שמא השר עיסוואי פריג', או חבר קואליציה נוסף, מוסי רז? ההחלטה תלויה, לכאורה, בגילוי של ג'דא רינאוי זועבי, ח"כית מתנועת מרצ שאמרה: "הממשלה לא יכולה לצאת למבצע צבאי כי אז היא תתפרק. בנט יודע כי אם הממשלה תלך לעימות צבאי הקואליציה תיפול". או חבר קואליציה נוסף, מאזן גנאים שהבהיר: "אני אפרק את הקואליציה אם הממשלה תתקוף בעזה". הרשימה מתארכת והתשובה לשאלה מי קובע את מדיניות ההרתעה של ישראל מתקצרת.
נפתלי בנט ובני גנץ, פטריוטים ברמ"ח אברהם ושס"ה גידיהם, ציונים אוהבי הארץ, חולמים ומגשימים, ואף על-פי אי-אפשר לה למחשבה המטרידה והמדאיגה שלא תחלוף בראשי שמא הרצון למשול בממשלת הישרדות בה הם כבני ערובה בידי ח"כים מרע"ם וממרצ פוגם ביכולתם לקבל החלטות משמעותיות לביטחון ישראל.
אני מתפלל, מקווה, מייחל ובעיקר רוצה להאמין שההחלטות הנוגעות לביטחון אזרחי וחיילי ישראל, מתקבלות באופן נקי מאיומים, באופן בו טובת הפרט והכסא אינה גוברת על טובת העם. אני רוצה להאמין שזועבי וגנאים איימו על ראש הממשלה ושר הביטחון כפליטת פה, אך הם לא חזרו בהם.
