בתוכי נטשת מלחמת האהבה.
בתוך כל תא, כל וריד, כל עצם.
האהבה רוצה להשתלט
אבל יריבתה, השפחה הרעה,
השנאה
שמה לה רגליים
עוצרת בעדה
מתחפשת
מנסה לשכנע אותי
בטיעונים אין קץ
עד כמה היא צודקת
עד כמה הם רעים
עד כמה הם חושבים רק על עצמם
וכך אין סוף דיונים בתוכי
הפולשים אל ריאותי
אל סף בריאותי
מערערים את שפיותי
עד ששמעתי קול זעקה רמה
הבורא זעק בתוכי:
די הוא זעם
די הוא רעם
עליך לבחור:
"הַעִדֹתִי בָּך הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ
הַחַיִּים וְהַמָּוֶת
נָתַתִּי לְפָנַיִּךְ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה
וּבָחַרְתְּ בַּחַיִּים
לְמַעַן תִּחְיִּי אַתְּ וְזַרְעֵךְ".
ואת הזעקה הזו
ואת המסר הזה
אני כותבת כאן ועכשיו
למען יהיה חרות על לבי
למען יהיה תמיד במוחי
למען יתנגן תמיד בפי.
ובחרת באהבה.
לעצמך, לזולתך, לכל העולם.
כי אהבה היא החיים.
ובחרת בחיים.
ובחרת בחיים.
ובחרת בחיים.
