בשנים האחרונות החלו רגולטורים להזהיר מפני הסכנה שמציבים שינויי האקלים ליציבותה של המערכת הפיננסית. כך עשו הבנק המרכזי האירופי, הבנק המרכזי של אנגליה ונציבות סחר הקומודיטיס האמריקנית. עד כמה יכול הסיכון האקלימי להזיק באמת? רוב הניתוחים מסיקים שהוא לא יהיה חמור, אך הרבה תלוי בשאלה האם ממשלות יבחרו מסלול ברור להפחתת פליטת גזי החממה ויתנו לבנקים מספיק זמן להתכונן.
שינויי האקלים יכולים להשפיע על המערכת הפיננסית בשלוש דרכים, מסביר אקונומיסט. הראשונה היא מה שהרגולטורים מכנים "סיכוני מעבר". אלו צפויים לצוץ אם ממשלות יאמצו מדיניות תקיפה יותר, מה שמוביל לשינויים כלכליים מהותיים: ההון נע מענפים מזהמים לענפים נקיים, וחברות בענפים המזהמים אינן מסוגלות לפרוע חובות ומניותיהן עלולות לקרוס.
הדרך השנייה היא חשיפת הענף הפיננסי לסיכונים של עליית הטמפרטורות. קשה לייחס אסונות טבע נקודתיים לשינויי האקלים, אך אחת ההערכות היא שהנזק לכלכלה העולמית מאסונות כאלה זינקה מ-214 מיליארד דולר בשנות ה-80 של המאה הקודמת ל-1.62 טריליון דולר בעשור הראשון של המאה הנוכחית. אסונות אלו מכוסים לעיתים קרובות בידי חברות ביטוח, אם כי ייתכן שלאורך זמן הן יכסו את הפסדיהן על-ידי העלאת הפרמיות. הדרך השלישית היא הנזק לתוצר העולמי: ההערכות הן שהתחממות של שלוש מעלות תוביל לאובדן של 25%-5% מן התוצר, וברור שהמערכת הפיננסית תינזק.
התרחיש הגרוע ביותר למערכת הפיננסית הוא התממשות פתאומית של סיכוני המעבר ויצירת נזק כלכלי נרחב: ציפיות המשקיעים לשינויי מדיניות מבצעות התאמה חדה, בה נמכרים נכסים בהיקף נרחב והסיכון מתומחר מחדש – מה שיכול להיות מתורגם לעלייה במחירי האשראי. על-פי אחת ההערכות, 18 טריליון דולר במניות, 8 טריליון דולר באיגרות חוב ו-30 טריליון דולר בחובות אחרים חשופים לסיכוני המעבר – לעומת טריליון דולר בלבד של המכשירים המורכבים שעמדו בבסיס המשבר הפיננסי של 2008. עם זאת, מבחני לחץ מוקדמים שביצעו בנקים מרכזיים מצאו, כי ניתן יהיה להתמודד עם ההשלכות של שינויי האקלים על בנקים וחברות ביטוח. בדיקות כאלו בוצעו בידי הבנק המרכזי של צרפת, הבנק המרכזי האירופי והבנק המרכזי של הולנד וממצאיהן היו דומים.
עד כמה ניתן לסמוך על מסקנות אלו? אקונומיסט מצטט את מארק קמפלן, חוקר של שינויי האקלים, המביע ספקנות בנימוק שרוב החברות משתמשות במודלים מיושנים ואינן מיישמות במלואו את התרחיש של התממשות פתאומית של סיכוני המעבר. עם זאת, בהיבטים אחרים ההערכות הללו שמרניות. רוב המבחנים הביאו בחשבון החמרה לאורך השנים של ההשלכות והעריכו שהחברות תקועות עם המאזנים הנוכחיים שלהן – למרות שסביר להניח שהבנקים וחברות הביטוח ישנו את המודלים העסקיים שלהם ככל שיתקדם הטיפול בשינויי האקלים ובכך יפחיתו את ההשפעה עליהם. הבנק המרכזי של הולנד בדק גם תרחיש בו הגופים הפיננסיים יבצעו התאמות ריאליות של המודלים העסקיים ב-30 השנים הבאות, ובאופן בלתי מפתיע הבנקים הפחיתו בצורה חדה את האשראי למגזר הדלקים המאובנים וחברות הביטוח העלו את הפרמיות.
בשורה התחתונה, כל מבחני הלחץ מצביעים על החשיבות של מתן זמן לחברות להתאים את עצמן – מה שמעלה את החשיבות של מדיניות ממשלתית ברורה. הבדיקה בהולנד העלתה, כי הפסדי האשראי היו הכבדים ביותר כאשר המדיניות יושמה באיחור ובוצע מעבר פתאומי. ייתכן שהתרחיש המציאותי ביותר הוא גרירת רגליים של הממשלות, מה שלבסוף לא מותיר להן ברירה אלא לנקוט פעולות דרסטיות בעתיד – עם כל ההשלכות שיהיו לכך על המגזר הפיננסי.
