להשליך את השנה שעברה

ליהודי פולין לקח כמה מאות שנים להתאהב במנהג שליחת ה"שנות טובות" של שכניהם בגרמניה. המנהג, שכבר מימי הביניים פרח ביהדות גרמניה, החל בסוף המאה ה-19 לצבור תאוצה גם בפולין. בזכות פריחת בתי הדפוס בפולין באותן שנים, נכנסו אל הדלת הפתוחה הזאת אומנים יהודים רבים. הבולט והמוכר שבהם הוא חיים גולדברג. גולדברג, שאימץ את שם העט חגי, נולד בשנת 1890 בעיירה לוקוב במחוז לובלין שבפולין. הצעיר היהודי זכה אומנם לחינוך מסורתי בחדר, אך כבר בנעוריו נגלו בו כישרון ונטייה אומנותיים. הוא עזב את הישיבה, נסע לגרמניה להשתלם בסדנאות ובבתי ספר לאומנות, ושם רכש את השכלתו המקצועית בעיצוב גרפי. על-רקע הפריחה בעולם ההוצאות לאור של יהדות פולין, ב-1912 עקר חגי לוורשה ופתח סטודיו לצילום. בתוך זמן קצר החל לעסוק בהפקת גלויות וכרטיסי ברכה, ובמיוחד איגרות שנה טובה. חגי נחשב לאיש רנסנס של ממש: הוא בלט בכישוריו האומנותיים בתור צייר, צלם, מפיק ומעצב גרפי. ונוסף על כל אלה נודע גם כמשורר הכותב את התוכן המילולי של הגלויות שיצר. הגלויות שעיצב זכו להצלחה אדירה, מכיוון שהוא היטיב לקלוע לטעמו של הקהל היהודי-פולני. באותה תקופה הוצגו בגלויות של יהודי גרמניה נופי כפר פסטורליים, ילדות וילדים מגונדרים בצבע וגם חידושים טכנולוגיים דוגמת מטוסים ואוניות, המאפשרים את הפצת ה"שנות טובות". לעומתן בגלויות מפולין ניצחה הנוסטלגיה את מראות הקדמה והפאר, וכיכבו בהן דמויות בלבוש חגיגי מסורתי המשתתפות בכל טקסי חודש תשרי. אחת הגלויות המהממות שיצר חגי מציגה את מנהג ה"תשליך", אך ביצירתו השנה שעברה היא שמושלכת למצולות, ולא החטאים. את השנה שחלפה מגלם בגלויה איש זקן את השנה החדשה – נערה יפה. ואלו מילות השיר שצירף חגי, בתרגום לעברית:

• תשקעי השנה שחלפה
  עם סבלותייך וכאבייך!
  תשקעי, תשקעי לנצח כבר
  בתהום הזמן!
  הנה באה שנה חדשה
  עם אושר חדש ושמחה!
  והעולם משתחרר מצער וסבל!

כמה מהסצינות אולי נראות לנו כיום מבוימות ולא טבעיות, אבל חשוב להסתכל על הגלויות של חגי בראי בני תקופתו. ואכן אחד החידושים שהכניס לתחום נגע לעניין הבימוי. בסטודיו שהקים בוורשה שילב חגי צילום מבוים של שחקנים עם הטכניקות הגרפיות שלמד בגרמניה ועם כישרונו כצייר חובב. את כל זאת חתם בחרוזים ביידיש פרי עטו. גלויות השנה טובה של חגי, ובייחוד אלה המציגות סצינות ביתיות, הן אוצר עבור היסטוריונים. הן מתעדות בבירור ובצבע מנהגים יהודיים נשכחים ואת פרטי הלבוש של בני התקופה, המלאכות שעסקו בהן ומראה בתיהם. זוהי הצצה נדירה אל עולם יהודי שלם שהוחרב בשואה. משנת 1914 חילק חגי את זמנו בסטודיו בין כמה תחומים. הוא המשיך לייצר סדרות של גלויות שנה טובה וגם סדרת גלויות בנושא מלאכות יהודיות, ועם זאת הפנה את זרקור יצירתו אל תעשיית הספר העברי והיידי ששגשגה בפולין. בשנות ה-20 אף פתח את בית הדפוס והסטודיו "גרפיקאן", ובו עיצב גופנים חדשים בעברית, גלופות, קישוטי דפוס וליתוגרפיה. חגי לא רק אייר ספרים, אלא אף חיבר כמה. לתפיסתו, תחושת המקצועיות והאחריות של אומן ומשורר לא עומדת בסתירה לחוש הומור מושחז ורוח שטות. לכבוד חג הפורים של שנת 1926 חיבר ואייר חגי את הספר "אביסל רכילות" (קצת רכילות). הספר נפתח באיור נפלא של אולימפוס הספרות העולמית והעברית, ובו דנטה, שייקספיר ואחרים זוכים לבלות על ענן אחד עם שלום עליכם והרמב"ם. השיר הפותח את הספר מספר על הרכילות ששמע חגי במועדון הסופרים. אלו השורות הראשונות, שתורגמו בעזרתה של דניאלה מאואר:

• בזמנים של מרה שחורה,
  בדקות עצובות,
  כאשר הכל מסביב, מקטן עד גדול,
  נהיה לי נמאס לחלוטין,
  אני אוסף את עצמי וקם
  ואומר לאשתי: "להתראות!"
  אבל אינני ממהר לביתו של חבר
  לשחק משחק קלפים קטן,
  גם לא בא לי תיאטרון,
  לא קולנוע, לא קונצרט קטן:
  רק "מועדון הסופרים"
  הוא עבורי המקום האהוב עלי.

עם הפלישה הנאצית לפולין ב-1939 נמלט חגי אל ביאליסטוק, אך לא הצליח לצאת מן העיר בזמן. הוא נספה בגטו ביאליסטוק בשנת 1943. לא בכל קהילה ותקופה נשמרו כרטיסי השנה טובה ששלחו יהודים לבני משפחתם ולחבריהם. זאת מהסיבה הפשוטה שרוב הכרטיסים מצאו את דרכם לפח האשפה. ה"שנות טובות" של חיים גולדברג הן מקרה שונה בתכלית – בכל זאת, מדובר ביצירות אומנות קטנות.