לאחר 16 שנים בשלטון, עידן אנגלה מרקל מגיע לקיצו. היא בחרה שלא להתמודד בבחירות המתקיימות בעוד עשרה ימים, אם כי היא עשויה לשבור את שיאו של הלמוט קוהל בתקופת הכהונה, אם השיחות להקמת הממשלה הבאה יתמשכו. מעריציה רואים אותה כמנהיגת העולם החופשי, אך היא מותירה מורשת סבוכה – כותב וושינגטון פוסט. יש המריעים לסגנונה הפוליטי הצנוע ולרצונה להגיע להסכמות. אחרים מצביעים על העדר מנהיגות נחושה, במיוחד מול רוסיה וסין.
בשנת 2015 פתחה מרקל את הדלת ליותר ממיליון פליטים, רובם מסוריה, אך בתקופתה גם נרשמה עלייה בלאומנות הקיצונית בגרמניה. היא כונתה "קנצלר האקלים" בשל הבטחותיה הסביבתיות, אך מרקל מותירה אחריה את גרמניה כיצרנית הגדולה ביותר בעולם של הפחם המזהם. היסטוריונים יתווכחו בשנים הבאות על השפעתה. דבר אחד בטוח: עזיבתה תותיר חלל אחרי קריירה שנמשכה למעלה משלושה עשורים, החל מן הימים האחרונים של המלחמה הקרה.
מרקל גדלה מאחורי מסך הברזל, אך הייתה זו נפילת חומת ברלין ב-1989 שפתחה בפניה את הדלת לפוליטיקה. היא הייתה אז בת 35, וכפי שסיפרה בעצמה 30 שנים מאוחר יותר: "בנקודה הזאת עזבתי מאחורי את עבודתי המדעית [מרקל היא כימאית בהשכלתה] ונכנסתי לפוליטיקה. זה היה זמן מרגש וקסום". במובנים רבות, ההיסטוריה עיצבה את הפוליטיקה של מרקל כאשר ניסתה למצב את גרמניה ואת אירופה כגשר בין מזרח למערב.
עלייתה הייתה מהירה. היא הצטרפה למפלגת הנוצרית-דמוקרטית השמרנית והנשלטת בידי גברים ובשנת 1990 נבחרה לבונדסטג. היא הייתה בת חסותו של קוהל, שהיה אז הקנצלר, ושנה לאחר מכן מונתה לשרה לענייני נשים ונוער ולסגנית יו"ר המפלגה. אבל במהלך שגרם לתדהמה בפוליטיקה הגרמנית, בשנת 1999 יצאה מרקל נגד קוהל וקראה לו להתפטר, בשל שערוריית תרומות בה היה מעורב. לדבריה, המפלגה חייבת ללמוד לעמוד בכוחות עצמה מבלי לסמוך על קוהל. הוא מצידו אמר: "הבאתי בעצמי את המחסלת שלי. הנחתי נחש בזרועותי".
מרקל הגיעה ללשכת הקנצלר בזכות ניצחון דחוק בבחירות 2005, רבים צפו שהיא לא תשרוד זמן רב ורק מעטים ציפו שתוביל שינוי. בנאומה הראשון כקנצלר אמרה: "רבים יאמרו: הקואליציה עושה הרבה צעדים קטנים ואף לא אחד גדול. אני עונה להם: נכון, בדיוק כך". מרקל עלתה לשלטון בתקופה של יציבות יחסית, אך זו לא עמדה להימשך עוד זמן רב.
בסוף 2009 התחולל משבר גוש האירו, ומרקל סייעה להוביל את הצלת המטבע המשותף. "אם האירו ייכשל, אירופה תיכשל", הזהירה. מרקל הפכה לפנים של צפון אירופה העשירה ולאישה שנואה במדינות כמו יוון, אשר אולצו להנהיג מדיניות צנע חמורה. עיתוני יוון השוו אותה לאדולף היטלר, ובמשך שנים היא נתקלה במחאות כאשר ביקרה במדינה. אבל בשורה התחתונה, מרקל סייעה לחלץ את גרמניה ואת הגוש מאיום משמעותי. לאחרונה אמרה, שזהו אחד מהישגיה הגדולים ביותר.
הרגע המעצב ביותר בקריירה של מרקל, סבור הפוסט, היה משבר הפליטים ב-2015. מספרם באירופה הלך וגדל, והיא החליטה לפתוח את שעריה של גרמניה. "אנחנו יכולים לעשות זאת", הבטיחה באוגוסט של אותה שנה לציבור הגרמני. הנשיא ברק אובמה, ממעריציה הבולטים, הגיב: "היא נמצאת בצד הנכון של ההיסטוריה". אבל מדיניותה פילגה את אירופה וגרמה לזינוק של הימין הקיצוני בגרמניה.
כאשר הקורונה היכתה, למדה מרקל את החשיבות של תקשורת ברורה וכנה. בעוד כמה ממנהיגי העולם היססו, מרקל בלטה בגישתה המדעית למגיפה. הקורונה חשפה חולשות יסוד של גרמניה, כולל העדר גמישות שגרמה לעיכוב במבצע ההתחסנות. אבל רוב הגרמנים תמכו במנהיגותה בזמן המשבר.
16 שנותיה של מרקל בתפקיד הקנצלר היו עדות לשינוי בסדר העולמי. וושינגטון לחצה על ברלין לנקוט עמדה תקיפה יותר נגד מוסקבה ובייג'ינג, אך כמי שגדלה בעולם של המלחמה הקרה, מרקל הדגישה את הצורך למנוע מאבק נוסף מסוג זה. היא ניסתה להפריד בין הפרות זכויות האדם בסין ומגמות ההתפשטות של רוסיה לבין נושאי מסחר וכלכלה, תוך שלעיתים היא מתנגשת עם שכנותיה האירופיות. יחסיה עם ולדימיר פוטין היו מתוחים; למרות שמרקל מפחדת מכלבים, הוא הביא את הלברדור שלה לאחת מפגישותיהם והיא אמרה שהיה זה ניסיון להפחיד אותה. אבל מרקל אמרה שחשוב לשמור על ערוצים פתוחים גם למוסקבה.
מרקל עבדה מול ארבעה נשיאים אמריקניים ובכל שנותיה הייתה מחויבת לברית הטרנס-אטלנטית, גם כאשר היחסים היו מתוחים במיוחד בתקופתו של דונלד טראמפ. בתמונה שזכתה לפרסום רב, אותה העלתה לחשבון האינסטגרם שלה, מרקל נראית מתכופפת מעל שולחן בעוד טראמפ יושב מצידו השני כאשר זרועותיו משולבות.
מרקל מדגישה, שאיננה רוצה תפקיד פוליטי כלשהו אחרי פרישתה. "האם אני רוצה לכתוב, לנאום, ללכת? האם אני רוצה להיות בבית? האם אני רוצה לטייל בעולם?", שאלה החודש בלא לתת מענה. היא מסרבת לענות על שאלות לגבי מורשתה, באומרה שהניתוח ההיסטורי אינו תפקידה. אבל כאשר נשאלה בפגישה עם אזרחים בשנת 2019 מה תרצה שילדים יקראו עליה בספרי ההיסטוריה בעוד 50 שנה, תשובתה הייתה בת שתי מילים: "היא ניסתה".
