באופן תקדימי, איום הייחוס המרכזי בבניית הצבא הסורי ושיקומו הוא פנימי, ובראשו הצורך בהכרעת כוחות המורדים - המוגדרים כקבוצות טרור איסלאמיסטיות קיצוניות - ומניעת צמיחה מחודשת של תשתיות טרור. בעבר, איום הייחוס המרכזי היה האיום הצבאי הישראלי. בניין הכוח מתמקד בעת הנוכחית בהקמה והכשרה של יחידות לוחמות להשגת שליטה במדינה ושימורה, יכולת ניוד גבוהה של כוחות לדיכוי מרידות והשתלטות מחודשת על שטחים, תוך שילוב מיליציות עצמאיות וסמי-צבאיות.
מבנה וארגון. בהכוונה רוסית, משאבים מרכזיים מופנים כיום להרחבת מעטפת הפיקוד והשליטה על יחידות צבא סוריה ועל מנגנוני הביטחון השונים, לשם השבת מונופול השימוש בכוח לידי הצבא. זאת, תוך הטמעה בצבא הסורי של מיליציות ויחידות מורדים שנכנעו. בשלב הנוכחי עדיין פועלות, שלא תחת פיקוד הצבא, מיליציות שיעיות פרו-אירניות, המעורבות במלחמת האזרחים לצד משטר אסד משנת 2012. לעיתים נעדר תיאום מבצעי בין המיליציות השיעיות הפועלות באופן עצמאי, במנותק מתוכניות הקרב או טקטיקות הצבא הסורי - דפוס שהוביל לא אחת לחיכוכים עם כוחות אסד.
למרות התוכנית הרוסית לשלב קבוצות מורדים לשעבר בשורות הצבא על-מנת לבסס את שליטת המשטר באזורים שכבש ולצמצם את הסיכון למרד מחודש, במקרים רבים קיימת יריבות בין מורדים לשעבר לבין מפקדי הצבא. בד-בבד עולה שאלת הנאמנות ויחסי הכוחות בין הצבא למיליציות הנתונות להשפעה אירנית – כפי שמשתקף בדגם העירקי, שבמסגרתו הצבא מוחלש ביחס למיליציות.
כוח אדם. מאז סוף 2018, הושם דגש על גיוס לוחמים וקצינים לצבא, כך שבכל חטיבה יהיו לפחות 11,000 לוחמים, בדגש על מספר הלוחמים ולא על איכותם. לאחר "נצחונו" בבחירות, אסד החליט לבצע שינויים פרסונליים בצבא, שכללו חילופי גברי ומינויים חדשים לכ-20 תפקידים בכירים, חלקם של קצינים שמונו לפני חודשים ספורים.
מכאן הסברה שרוסיה היא העומדת מאחורי המינויים החדשים בצבא ובמנגנוני הביטחון על-מנת לקדם קצינים עלאווים, שיהיו מיומנים דיים בראייתה, ונאמנים לה ולא לאירן. מתוך 152 קצינים בכירים בצבא סוריה כיום, 124 נמנים על העדה העלאווית (82%) לעומת 22 קצינים סונים (14%). סביר להניח כי הדמויות אשר נבחרו על-ידי רוסיה הן שיובילו את המערכה הצבאית הבאה, הן בתוך סוריה, הן כלפי איומים חיצוניים.
אימונים. דגש נוסף מושם על חידוש שגרת האימונים, להעלאת הכשירות המבצעית. גם בהיבט זה הבכורה שייכת לרוסיה, אשר פועלת לחידוש התרגולות הבסיסיות ברמת המחלקה והגדוד. גם אירן, באמצעות חיזבאללה, מדריכה מפקדים וכוחות לוחמים, אולם באופן מצומצם יותר וממוסד פחות, תוך התמקדות בדרום סוריה, בקרבת הגבול עם ישראל.
בניין יכולות הגנה אווירית. רוסיה מסייעת לצבא סוריה בשיקום מערך ההגנה האווירית, דרך שילוב והפעלה של מערכות נשק וטילי קרקע-אוויר מתקדמות, בעלות יכולת ליירט פצצות מוכוונות המשוגרות מרחוק. עם זאת, רוסיה נמנעת מלהעביר לידי כוחות ההגנה האווירית הסורית סוללות טילי קרקע-אוויר מתקדמות מסוג S-300/400 המציבות איום על מטוסי חיל-האוויר הישראלי, כנראה מחשש להסלמה וחשיפה של חולשות המערכות.
גם אירן מצידה הכריזה בעבר על העברת מערכות הגנה אווירית מתקדמות לסוריה: טילי קרקע-אוויר מסוג Bavar-373 - מערכת טילי קרקע-אוויר לטווח ארוך (250 ק"מ), המהווה שחזור אירני של מערכת 300-S הרוסית; ומערכת Khordad-3 - טילי קרקע-אוויר לטווח בינוני (75-50 ק"מ).
בניית יכולות תקיפה מנגד. היכולות הסוריות לייצר ולהרכיב טילי קרקע-קרקע נפגעו במהלך המלחמה, גם בשל התקיפות הישראליות לעבר מתקני ייצור והרכבה, בעיקר אלו שהוקמו ופעלו בשיתוף עם אירן. כיום, הדגש מושם על נשק תלול מסלול. אירן וסוריה משקיעות מאמץ משותף ומקביל להרכבת טילי קרקע-קרקע לטווחים שונים, כולל שיפור דיוקם, בעיקר כדי לאיים על העורף האסטרטגי של ישראל. אירן פרסה בסוריה מערכות כטב"מים, שטרם התברר אם הועברו לצבא הסורי, או שמא הן תופעלנה בעת עימות על-ידי שלוחי אירן.
יכולות תקיפה בנשק כימי. שורת פרסומים מצד האו"ם וגורמים בממשל האמריקני במהלך השנה האחרונה מעידים, כי סוריה עומלת על חידוש הארסנל הכימי שלה, בעיקר גז כלורין וסארין, בסיוע אירני, וכן על שיקום יכולות ייצור בסוריה גופא. זאת, חרף מחויבותה משנת 2013 למגר את הנשק הכימי במדינה. עדויות אלו מצטרפות להצהרות מצד ארגוני מודיעין וארגוני בקרת נשק, שלפיהן סוריה ממשיכה להחזיק בנשק כימי ואף עשתה שימוש בו בתקיפת אזרחים בשנות המלחמה. יכולות אסטרטגיות אלו של צבא סוריה עשויות להיות מופנות כבעבר כלפי פנים, ואמורות להוות נשק הרתעה כלפי ישראל.
תורת לחימה. רוסיה מבקשת להטמיע תורת לחימה ביחידות חי"ר איכותיות וניידות, ככוח התערבות מהיר המאפשר ניידות גבוהה, הסתערות וכיבוש מהיר של שטח. מדובר על אסטרטגיה המתאימה יותר לכיבוש שטחים פנימיים מול המורדים, ופחות למתקפה יזומה מול ישראל.
