הימים האלה הם ימי תשובה והשאלה היא מהי ההגדרה של תשובה וגם על מה בדיוק עושים תשובה? בדרך כלל מדברים על תשובה מחטאים, אבל בראש השנה, בכל התפילות לא מזכירים בכלל חטא ועוון, מדברים רק על קבלת מלכותו יתברך ובכל זאת אלה ימים של תשובה. מסתבר שתשובה פירושה חזרה. בזוהר כתוב שהמילה תשובה מתחלקת לשנים: תשוב ה', ה' תתאה (האות אחרונה שבשם ה') תשוב ותתחבר לשלוש האותיות שמהן הפרדנו אותה כביכול בכך שעסקנו בענייני היומיום שלנו בלי לחשוב על החיבור לשלוש האותיות שביחד איתה מהוות את שם ה', וזו התשובה הבסיסית הנדרשת. כי שם הויה הוא המהווה את כל המציאות והאות ה' היא "קבלנית הביצוע".
כאשר אנחנו חיים את חיינו בלי לחשוב על הקשר שלנו עם הבורא יתברך, זה נראה לנו טבעי אבל זה לא. כי בפועל, כשלא מטפחים את הקשר נוצר נתק חלילה, ועל זה אנחנו עושים תשובה בימי התשובה. כמובן, יש גם עניין של חטאים שעליהם צריכים לעשות תשובה, אבל הרי גם החטאים הם תוצאה של אותו נתק, שכן כשחווים את נוכחות ה' כאן ועכשיו, לא שייך לחטוא. יוצא אם כן שעיקר התשובה הוא על כך שבחיים היומיומיים שלנו אנחנו לא חושבים מספיק (או בכלל) על הקב"ה. וזה נכון אגב גם בפעילויות של קדושה כגון תפילות ולימוד תורה; מתרגלים כל כך לבצע את הפעולות האלה עד שאי אפשר בלעדיהן, אבל בו בזמן לא זוכרים לקשר את הפעילות הזאת לאבא שבשמיים.
וההעדר הזה מלווה אותנו כל הזמן, בכל העניינים. למשל, מי מאיתנו טרח לחפש את המסר האלוקי המסתתר במציאות המוזרה שאליה נקלעו חיינו בחודשים האחרונים? אם מישהו מכיר חיפוש כזה אשמח להתעדכן. אגב, אני בטוח שיש כאלה שחיפשו ומחפשים, אולי גם הגיעו לתובנות מעניינות, אבל לא ראיתי שום פרסום בעניין. האמת שגם אצלי לא התעורר רצון חזק לעסוק בכך, צברתי מספיק תסכולים מהתרעות קודמות, שלא הועילו כלום, אודות התהליך החורבני שהמדינה נכנסה אליו. למרות זאת חשבתי שאם יש לי משהו אמיתי לומר עלי לומר אותו. היום כבר ברור שהמדינה ניתקה עצמה לחלוטין מכל קשר לתנ"ך בכלל ולתורה הקדושה בפרט.
חייבים לעשות תשובה
לא פעם בעבר התרעתי על כך שהנתק הזה מוביל לחורבן כי "לא ככל הגוים בית ישראל" מדינה של יהודים אינה יכולה להתקיים לאורך זמן ככל מדינה, במנותק משורשיה הרוחניים הקדושים. והרי משך קיומן של מדינות הוא מוגבל כידוע מהניסיון ההיסטורי. עם ישראל הוא נצחי כי הוא מחובר לתורה הנצחית שניתנה מהבורא הנצחי. יום הכיפורים השנה חל בין שתי פרשות, וילך והאזינו. בשתיהן מתריע משה רבנו מפני רפיון פנימי, מפני התעלמות מהקשר עם הבורא יתברך ומודיע כי לרפיון כזה יהיו תוצאות קשות. מהרפיון הזה אנחנו אמורים לשוב בימים אלו ורק בדרך זו ייעצר תהליך החורבן. אלא שעל פניו נראה שכרגע עדיין אין בנו נכונות לתשובה כזאת וחבל.
הקב"ה נתן לנו את זכות הבחירה החופשית וגם הודיע מראש שיהיו תוצאות לבחירה שלנו (דברים ל): [יט] הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ. [כ] לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ: כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ--לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם. חושבים שהאיומים עלינו באים מבחוץ, אבל זו טעות מרה אומר לנו משה רבנו, האיום המסוכן ביותר הוא האיום הפנימי. ולא, כלכלה משגשגת לא תפתור את הבעיה. גם לא עוצמה צבאית. אלה אשליות שלא יעמדו לנו בעת צרה ר"ל. רק תיקון מוסרי המיוסד על שיבה לשורשים המקוריים שלנו, יחזיר אותנו למסלול.
כאמור, כרגע נראה שאין שום נכונות אפילו לשקול שיבה כזאת. כי לפחות בחיצוניות, יותר מדי התרחקנו מהשורשים ולא בטוח שאנחנו זוכרים עדיין את הדרך חזרה. ואלה שזוכרים ורוצים לשוב, לכל היותר יכולים לעשות זאת באופן פרטי, כי אין להם כוח להשפיע על הכלל. וזה מובן, שכן מי שהובילו ומובילים את ההתרחקות הזאת דאגו מראש לחסום כל אפשרות שיתעצם איזה גוף שיוכל לעשות שינוי כזה. אדרבה, אנשיהם ניצבים בכל מוקדי הכוח ושומרים מכל משמר על ההישגים שלהם. ומי שיכול ומוטל היה עליו לחולל את השינוי הזה, לא זיהה בזמן את הסכנה שבהידרדרות הפנימית. היה עסוק באיומים שזיהה מבחוץ. כעת כבר מאוחר מדי ורק התערבות ישירה מלמעלה תחולל את השינוי. והתערבות כזאת בוא תבוא, ובקרוב.
ובע"ה נזכה כולנו לגמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
