בריחת המחבלים מכלא גלבוע חשפה את פגיעותה הקשה של מערכת שירות בתי הסוהר בכל הרמות. יותר מכך חשפה בריחה חובבנית זו נורמות והתנהלות בלתי הגיוניות, בלתי נסבלות, ובלתי מוסריות בעליל. מציאות בה מדינת ישראל מעניקה למבקשי רעתה ולרוצחיה מחסה, מזון, בילוי, תחביבים ללא כל תמורה, פרט למשכורות לו זוכים המחבלים מתומך הטרור ומכחיש השואה, הפרטנר החדש-ישן, אבו מאזן. לאחר הבריחה, שירות בתי הסוהר הפך למשל ושנינה בארץ בעולם.
כשנראה היה שהחדל והמרדף כמעט ומסתיים עם הישג של כוחותינו המצוינים אשר הצליחו להניח ידם על ארבעת המחבלים בשיא עליבותם, אויבנו לא הפסיקו לצחוק ולגחך ויש להם דרכים משונות להביע את אושרם. בחמאס חגגו, בג'יהאד לעגו, אלה גם אלה החריפו את הטון המאיים ושיגרו בכל יום רקטת ניצחון לעבר הדרום אל מול המבוכה בישראל, שיגרו בלוני תבערה לעבר שדות ויישובי הדרום, מפגעים בודדים קיבלו רוח גבית מהאירוע המביש וניסו לרצוח יהודים, חלקם כבר לא ינסו לעולם, חלקם הצטרפו לאחיהם מדושני העונג, הנהנים ממטעמי ומנעמי שלטון הכיבוש.
לאחר כשבוע של פרשנויות מקובעות ומעלות העובש כעדשים שחורות שהורתחו ונשכחו בירכתי המקרר זמן רב, 'חשש מהסלמה בעזה ובשטחי יהודה ושומרון', 'בחמאס מאיימים', בג'יהאד מבטיחים נקמה', 'במצרים מודאגים', 'ארה"ב עוקבת בעניין', 'שר הביטחון הנחה', 'הרמטכ"ל הורה', ו'ראש הממשלה כינס' שבה השגרה המסוכנת אל עצמה.
אפילו זכרייה זביידי, נער האשפתות שהיה לנער הפוסטר שבחרה מרבית התקשורת הישראלית לטפח בעקביות ובשיטתיות, הפיקציה שנבנתה בעמל רב באולפני הטלוויזיה הישראלית כלוחם עז נפש, עשוי ללא חת ו'מפקד', הוגה דעות, איש תיאטרון ורומנטיקן, בקיצור המהפכן, נדהם מהקלות בה ברח מהכלא השמור ביותר בישראל, ויותר הופתע ממשך הזמן עד שנלכד.
זכרייה זביידי התאהב בסיפורי הגבורה ובמעללי הגיבור שיצרה התקשורת הישראלית במרעה, דמותו הגרוטסקית והביזארית נצבעה בצבעי רומנטיקה ואיוולת. חלק מהתקשורת הישראלית, קיבע את 'הסלב' בתודעה הישראלית כחלק מסיפור ונרטיב מהונדס.
ארבעה מששת המחבלים נלכדו כאמור וזו הייתה שעתם העלובה של בכירי ההנהגה הישראלית שמיהרה להשיל את החליפות והעניבות, להתמרק כמצביאים הבוחנים מקרוב את תוצאות המערכה הצבאית המאתגרת והמורכבת, של כוחותיהם הפוליטיקאים שעטו אל עבר חפקי"ם, והסתערו אל הבטונדה שחסמה את בור המילוט. ירדו לפזצט"א אל מול נושא מקרופון וסידרו את הבלורית אל מול פני האומה, מצטלמים, מדברים בקול בריטון, מי מהם בקול בס עמוק, מתכתי משהו. עת ההצהרות הגיעה, תוקם ועדת בדיקה, יחקרו את הממשלה הקודמת על ההזנחה שהובילה את המחבלים לברוח, יפיקו לקחים, הכל בהבנה, באהבה, בחיוך, בכבוד, במתינות, שינוי או ריפוי? מה שתבחרו.
הציבור תבע ליישם את מסקנות הדוח שכתב השר לביטחון פנים בממשלת החולי והמיאוס בראשות ראש הממשלה לשעבר שאת שמו הס מלהזכיר. הציבור תבע להפסיק את מה שכינו כ'קייטנות החמאס והג'יהאד' בכלא הישראלי'. לסגור את המאפיות, להפסיק את הלימודים האקדמאים, להפעיל את מיסוך המכשירים הסלולריים, לנתק את מערכות הקולנוע, לבטל את שעות טיולי החצר, את שירותי הכביסה, לצמצמם את פינוקי הקנטינה, להפסיק לשלוח סוהרות לתאי המחבלים לפי טעמם, להפסיק לנהל משא-ומתן על הטבות ופינוקים, ובעיקר להפסיק לנהל את בתי הכלא ולהלך אימים על המפקדים והסוהרים המוחזקים כבני ערובה על-ידי המחבלים בשטח הכבוש במדינת ישראל.
אך אל דאגה, ההנהגה העוצמתית של מדינת ישראל, אשר עסוקה מיום כינונה להכיל את כל מה שניתן, לשמר את השקט, לקדש את הספיגה, לכבות שריפות במטפים של אהבה וחיוך, החליטה בעקבות מחדל הבריחה מכלא גלבוע להפסיק את ההטבות והפינוקים של המחבלים בבתי הכלא. עוד אלו מתבשמים מדמותם העוצמתית והבטוחה על המרקע כמנהיגים מלידה, שיגרו 'מנהלי בתי הכלא בפועל', מחבלי החמאס, הג'יהאד והפתח הודעה על שביתת רעב, ההודעה כמובן הגיעה לאחר תקיפות סוהרים והצתת תאים על-ידי המחבלים בתוככי בתי הכלא.
המחבלים כבר לא מבצעים אפילו מראית עין של מורא וחשש מהנהגת מדינת ישראל ומשגרים איומים אישיים למנהלי בית הכלא וקציניו תוך איום גלוי וברור כי הם ובני ביתם ייפגעו אם יתבצעו סנקציות בבתי הכלא. 'אתם על הכוונת', הם אומרים וההנהגה הישראלית עושה את מה שהיא יודעת הכי טוב לעשות, מכילה אותם, מבוטלות הסנקציות, והמחבלים שקיבלו את שדרשו ביטלו את שביתת הרעב.
אם כן בהחלט יש מקום לתהייה מדוע להקים ועדת בדיקה. מדוע לחקור את המחדל המהדהד ואת הכישלון הצורב, מדוע להאשים את הסוהרת שנמה, את הסוהר שנכנס לתא בעת שאחד המחבלים חופר את המנהרה ואינו מתעקש לראותו, את התצפיתנית, את הדיאטנית, את הסוהר שלא נדרך אל מול ההרתעה במשל"ט בעת שהכלבים הנובחים זיהו את המחבלים הבורחים, את הטלפונאי שלא דיווח לתחנות המשטרה על שינוי מספר הטלפון של הכלא, את כולם. מדוע לחקור, המסקנות הרי כתובות באדום זוהר ובוהק ואין מי שיקיים אותם, אין מי שרוצה לבצע אותם, עכשיו הזמן לניסיון להשיג שקט, שקט שלמענו נכיל, נספוג, ניכנע עד לאירוע הבא. הכניעה המבישה הזו רשומה על שם הממשלה הנוכחית, אך מעידה כאלף עדים על תרבות השקט שהוא רפש מממשלות העבר.
הנהגת המדינה שוב נכנעה לרוצחי יהודים ומבקשי השמדתה.
