יש ודאות אחת בעקבות הבחירות בגרמניה: המדינה נכנסת לתקופה של חוסר ודאות. הסוציאל-דמוקרטים מובילים בפער של פחות משתי נקודות האחוז על הנוצרים-דמוקרטים, בעוד הירוקים והליברלים רושמים הישגים נאים ומקדימים את הימין הקיצוני. שר האוצר היוצא, אולַף שולץ, נמצא בעמדה הטובה ביותר להתמנות לקנצלר הבא, אבל טרם ברור האם יוכל לעשות זאת – מנתח וושינגטון פוסט. הוא אמר אמש לעיתונאים, כי הוא מקווה שאנגלה מרקל לא תהיה מי שתשא את נאום חג המולד המסורתי.
קואליציה אפשרית אחת היא זו המכונה "רמזור" – אדום, צהוב, ירוק: הסוציאל-דמוקרטים, הליברלים והירוקים; אולם הבדלים אידיאולוגיים משמעותיים עלולים להקשות על הקמתה. אפשרות שנייה היא "ג'מייקה" – שחור, צהוב, ירוק (כמו הדגל של מדינה זו): הנוצרים-דמוקרטים, הליברלים והירוקים. קואליציה כזו כמעט קמה בשנת 2017, לפני שמנהיג הנוצרים, כריסטיאן לינדנר, פוצץ את השיחות. המרכז-שמאל והמרכז-ימין מצאו את עצמם שוב בברית בלתי נוחה, ששני הצדדים לא רצו.
אפילו כעת לא ניתן לשלול את קואליציית "קניה" (שוב, על שם דגלי המדינה) של הנוצרים-דמוקרטים והסוציאל-דמוקרטים, בדומה לזו שמשלה תחת מרקל בשתי הקדנציות האחרונות, כאשר הפעם מצטרפים אליהם הירוקים. פחות אפשרית – אבל עדיין על השולחן – נמצאת קואליציה של השמאל: הסוציאל-דמוקרטים, הירוקים ומפלגת השמאל הקומוניסטית לשעבר (אם תעבור את אחוז החסימה).
המפלגות הקטנות יותר – הליברלים והירוקים – יהיו ממליכות המלכים כאשר השיחות יתקדמו, וישתמשו בתיקים הבכירים ככלי מיקוח. הן יחושו שהרוח נושבת בכיוונן, כאשר מצביעים צעירים מן הבסיס של שתי המפלגות הגדולות הצביעו הפעם בעדן. המפלגות הוותיקות מאבדות גובה לטובת המפלגות החדשות. הירוקים והליברלים צפויים לנהל תחילה מו"מ ביניהם לפני שידברו עם אחת המפלגות הגדולות או שתיהן.
התוצאות אתמול הן שפל חסר תקדים לנוצרים-דמוקרטים, שהאשמה עליו מוטלת חלקית על המועמד לראשות הממשלה, ארמין לאשט, אשר ניהל קמפיין עמוס טעויות. גרמנים רבים רואים את שולץ כמועמד יציב יותר מאשר לאשט. עם פרישתה של מרקל, המושב בו אחזה מאז 1990 נתפס בידי מועמד של הסוציאל-דמוקרטים.
שולץ אמר אמש לתומכיו, כי העם הגרמני הראה בבירור שהוא המועמד המועדף לקנצלר; בפועל יש לפניו דרך ארוכה, מדגיש הפוסט. האפשרות הסביבה ביותר – "קואליציית הרמזור" – תצריך התמקחות קשה בין שלוש המפלגות. לינדנר עשוי להיות בעייתי במיוחד: שולץ כינה לאחרונה את דרישתו לקצץ במיסים כ"קשה להצדקה מבחינה מוסרית". ואילו עמדתו של לינדנר לפיה את המאבק בשינויי האקלים יש להותיר לשוק החופשי, נדחתה בצורה חד-משמעית בידי מנהיגת הירוקים, אנאלנה בירבוק. "ברגע זה, קשה לי לדמיין מה מר שולץ והירוקים יכולים להציע ושימשוך אותנו", אמר לאחרונה לינדנר בעצרת בחירות. אבל ייתכן שאלו רק עמדות הפתיחה לקראת המו"מ.
גרמניה – המשק הגדול ביותר והשחקן הפוליטי החשוב ביותר באירופה - עלולה למצוא את עצמה בסוג של תוהו ובוהו. מרקל יצרה שנים של יציבות, והיא גם שחקנית ציר באירופה – המנהיגה הבלתי-רשמית של היבשת אשר סייעה לה לנווט בשורה של משברים כלכליים ופוליטיים. פרישתה יוצרת חלל בליבה של אירופה, ואם הקנצלר הבא לא ימלא אותו – האיחוד יצטרך לחפש מישהו אחר.
גרמניה תצטרך לפתוח דף חדש, בלי מרקל. ממשלה בראשותו של שולץ תמלא תפקיד פעיל במיוחד בבריסל, וזאת לאחר שמבקריה של מרקל טענו שהיא עיכבה החלטות ברמת האיחוד במטרה לשמר את הקונצנזוס ולמנוע חילוקי דעות – ובכך אפשרה לרמוס את הנורמות הדמוקרטיות במדינות כמו פולין והונגריה. הממשלה הבאה תהיה חייבת לבחור צד בלוח השחמט הבינלאומי, במיוחד בסכסוכים בין ארה"ב לבין רוסיה וסין. גרמנים רבים מפקפקים כיום באמינותה של ארה"ב, בעקבות נשיאותו של
דונלד טראמפ והנסיגה של
ג'ו ביידן מאפגניסטן. היחסים הטרנס-אטלנטיים נותרו חשובים, אך גרמניה תמלא תפקיד עצמאי יותר.
