התוצאות הסופיות של הבחירות לבונדסטג הגרמני מלמדות על יתרון קל לסוציאל-דמוקרטים, המצויים בעמדה טובה יותר מאשר הנוצרים-דמוקרטים לקראת תחילת השיחות הקואליציוניות. הללו צפויות להימשך מספר חודשים; מנהיגי המפלגות העיקריות מקווים להקים ממשלה לפני חג המולד - דהיינו בתוך שלושה חודשים - אך ספק אם הדבר יעלה בידיהם. אנגלה מרקל תמשיך להיות הקנצלרית עד להקמת הממשלה החדשה. בבונדסטג החדש יהיו 745 חברים, לעומת 709 ביוצא - בשל שיטת הבחירות הגרמנית הסבוכה שמטרתה להבטיח איזון מירבי בין המפלגות.
הסוציאל-דמוקרטים קיבלו 25.7% מן הקולות (עלייה של 5.2 נקודות האחוז) ו-206 מושבים, לעומת 153 בבונדסטג היוצא. מועמד המפלגה לתפקיד הקנצלר הוא שר האוצר היוצא, אולַף שולץ.
הנוצרים-דמוקרטים קיבלו 24.1% מן הקולות (ירידה של 8.8 נקודות האחוז) ו-196 מושבים, לעומת 200 בבונדסטג היוצא. מועמד המפלגה לתפקיד הקנצלר הוא ארמין לשאט, כיום ראש הממשלה של נורדיין-וסטפאליה, המדינה הגדולה ביותר בגרמניה. זוהי התוצאה הגרועה ביותר בהיסטוריה של המפלגה, אשר הובילה בראשותה של אנגלה מרקל את הממשלות ב-16 השנים האחרונות.
הירוקים קיבלו 14.8% מהקולות (עלייה של 5.9 נקודות האחוז) ו-118 מושבים, לעומת 67 בבונדסטג היוצא. זוהי התוצאה הטובה ביותר בתולדות המפלגה, אם כי בתחילת הקמפיין היא הובילה והיו"ר שלה, אנאלנה בירבוק, כיוונה ללשכת הקנצלר.
הדמוקרטים החופשיים (הליברלים) קיבלו 11.5% מהקולות (עלייה של 0.8 נקודת האחוז) ו-92 מושבים, לעומת 80 בבונדסטג היוצא.
אלטרנטיבה לגרמניה (הימין הקיצוני) קיבלה 10.3% מהקולות (ירידה של 1.7 נקודת האחוז) ו-83 מושבים, לעומת 94 בבונדסטג היוצא. הימין הקיצוני זכה לייצוג ראשון בבונדסטג מאז מלחמת העולם השנייה בבחירות הקודמות, ולמרות ירידת כוחו - הוא ממשיך להוות כוח שאין להתעלם ממנו.
מפלגת השמאל (לשעבר הקומוניסטים של מזרח גרמניה) קיבלה 4.9% מהקולות (ירידה של 4.3 נקודות האחוז) ו-39 מושבים, לעומת 69 בבונדסטג היוצא. היא אמנם לא עברה את אחוז החסימה בבחירות היחסיות, העומד על 5%, אך תקבל ייצוג בזכות נצחונותיה בכמה מחוזות בבחירות האישיות. ציר נוסף יהיה ממפלגות אחרות.
ההערכות הן, שלראשונה מאז תום המלחמה - תוקם בגרמניה קואליציה בת שלוש מפלגות, ששתיים מהן יהיו הירוקים והליברלים; השאלה הגדולה היא מי יהיה הקנצלר - שולץ או לאשט. השניים הצהירו שהם קיבלו מנדט להרכיב את הממשלה הבאה, וכעת הכל תלוי בתוצאות המו"מ עם המפלגות האחרות. אפשרות נוספת, אם כי פחות סבירה כרגע, היא המשך השותפות בין הסוציאל-דמוקרטים לבין הנוצרים-דמוקרטים, כפי שהיה בשמונה השנים האחרונות - אם כי שתי המפלגות הצהירו שאינן מעוניינות בכך. עם זאת, הפערים המשמעותיים בין הסוציאל-דמוקרטים לבין הליברלים ובין הנוצרים-דמוקרטים לבין הירוקים, עשוי להוביל אותן שוב זו לזרועותיה של זו.
נשיא גרמניה, פרנק-ולטר שטיינמאייר, הוא שיציע לבונדסטג את המועמד לתפקיד הקנצלר. הוא יעשה זאת רק לאחר שיסתיימו השיחות הקואליציוניות, שאינן מוגבלות בזמן. החוקה אינה מגבילה את שיקול דעתו, אך בפועל המועמד הוא תמיד בעל הסיכויים הטובים ביותר להקים ממשלה. בפני הבונדסטג מובא רק מועמדו של הנשיא ו-730 הצירים יקיימו הצבעה חשאית על מועמדותו. אם המועמד יקבל רוב מוחלט (366 קולות הפעם) בסיבוב הראשון, הוא יהיה הקנצלר הבא. הן הלמוט שמידט ב-1974 והן הלמוט קוהל ב-1982 נבחרו ברוב של קול אחד בלבד; אנגלה מרקל נבחרה ברוב של 16 קולות ב-2009.
אם אין רוב מוחלט בסיבוב הראשון, מתקיים סיבוב נוסף של הצבעה חשאית, בה רשאים גם חברי הבונדסטג להציע מועמדים הנתמכים בידי לפחות רבע מן הצירים (183 בבונדסטג הנכנס). ניתן לקיים מספר בלתי מוגבל של הצבעות על מועמדים אלו במשך שבועיים. אם אין מנצח בפרק זמן זה, מתקיימת הצבעה אחרונה. אם מועמד מקבל בה רוב מוחלט, הוא הופך לקנצלר; אם הוא מקבל רוב יחסי בלבד, יש לנשיא שבוע להחליט האם לאפשר לו להקים ממשלת מיעוט. אם הנשיא מחליט שלא לאפשר זאת, הוא מפזר את הבונדסטג ובחירות חדשות מתקיימות בתוך חודשיים.
