מאחר שמשטרת ישראל אינה מתפקדת, החליטה הממשלה (יום א', 3.10.21) לגייס את צה"ל והשב"כ לסייע באיתור הנשק במגזר הערבי. אלא מאי? ההחלטה הזאת אינה אתית כאשר מדובר בצה"ל, אינה חוקית כאשר מדובר בשב"כ ואנטי-דמוקרטית כאשר מדובר בשני הגופים.
מסמך רוח צה"ל - הקוד האתי של הצבא - קובע: "צבא ההגנה לישראל הוא צבאה של מדינת ישראל. צה"ל פועל בכפיפות לרשויות השלטון האזרחי הדמוקרטי ולחוקי המדינה.
מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל ועל עצמאותה, ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה. חיילי צה"ל מחויבים להילחם, להקדיש את כל כוחותיהם, ואף לחרף את נפשם להגנת מדינת ישראל, אזרחיה ותושביה. חיילי צה"ל יפעלו על-פי ערכי צה"ל ופקודותיו, תוך שמירה על חוקי המדינה וכבוד האדם, וכיבוד ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
ראו את המשפט שהדגשנו: תפקידו של צה"ל - כמו של כל צבא במדינה דמוקרטית - הוא להגן עליה מפני אויבים חיצוניים. הוא מופקד על המלחמה באויבים החיצוניים. תפקידו איננו, ואסור שיהיה, להגן על המדינה מפני עבריינים פנימיים. במדינה דמוקרטית אין חיילים ברחובות; זהו מאפיין בולט מאין כמותו של מדינות שאינן דמוקרטיות. נכון, יש יוצא דופן: פיקוד העורף. אבל הוא קיים משום שבמלחמה המודרנית, העורף גם הוא חזית - ולכן הצבא מחויב להגן עליו מפני האויב. יש לו תפקידים מוגדרים היטב; מאבק בפשיעה איננו אחד מהם. וכאשר גויסו חיילים לסייע למשטרה במאבק בקורונה, הייתה הקפדה על כך שהחייל יתלווה לשוטר, לא יהיה חמוש ולא יעסוק בעצמו בשיטור אלא רק יגבה את השוטר. מכאן הן אתה שומע לאו: זהו המירב שניתן לעשות כאשר שולחים חיילים למשימות אזרחיות.
כעת נעבור לחוק השב"כ. סעיף 7 שלו קובע: "(א) השירות מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו,
מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה, וכן יפעל השירות לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה, והכל כפי שתקבע הממשלה וכפוף לכל דין" (ההדגשה שלנו). נעצור כאן לרגע. החוק אומר במפורש שהשב"כ עוסק בהגנה על המדינה מפני איומי טרור וריגול. נכון, אפשר לגייס אותו ל"אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי" - אך מאבק בפשיעה פלילית, חמורה ככל שתהיה, איננו יכול להיכנס תחת הגדרה זו. שאלמלא כן, אפשר היה להפעיל את השב"כ גם נגד רוצחים, אנסים ושודדי בנקים.
נמשיך. סעיף קטן ב' מפרט את התפקידים הנובעים מסעיף קטן א': "(1) סיכול ומניעה של פעילות בלתי חוקית שמטרתה לפגוע בביטחון המדינה, בסדרי המשטר הדמוקרטי או במוסדותיו; (2) אבטחת אנשים, מידע ומקומות, שקבעה הממשלה; (3) קביעת הוראות בדבר סיווג ביטחוני לתפקידים ולמשרות בשירות הציבורי ובגופים אחרים, כפי שקבעה הממשלה, למעט לנבחרי ציבור ולשופטים, וכן קביעה של התאמה ביטחונית של אדם לתפקיד או למשרה שסווגו בסיווג ביטחוני, לרבות על-ידי שימוש בבדיקות פוליגרף, והכל כפי שייקבע בכללים; (4) קביעת נוהלי אבטחה לגופים שקבעה הממשלה; (5) קיום מחקר מודיעין ומתן ייעוץ והערכת מצב לממשלה ולגופים אחרים שקבעה הממשלה; (6) פעילות בתחום אחר שקבעה הממשלה, באישור ועדת הכנסת לענייני השירות, שנועדה לשמור ולקדם אינטרסים ממלכתיים חיוניים לביטחון הלאומי של המדינה; (7) איסוף וקבלת מידע לשמירה ולקידום העניינים המפורטים בסעיף זה".
רק פריט 6 יכול אולי לשמש איכשהו כהכשר דחוק לגיוס השב"כ לאיסוף הנשק במגזר הערבי. אבל, כאמור, קשה מאוד לראות משימה זו כ"אינטרס ממלכתי חיוני", ובכל מקרה - הפעלתו של השב"כ לשם כך מחייבת את אישור ועדת הכנסת לענייני השירות, אישור שלא התבקש וממילא לא ניתן. גם כאן אפשר להשוות עם הקורונה: ההצדקה היחידה לשימוש באמצעי האיכון של השב"כ לצורך איתור מגעיהם של חולים מאומתים הייתה פריט זה, ובסופו של דבר בג"ץ אישר שימוש זה רק במקרים בהם החולים מסרבים לשתף פעולה עם החקירות האפידמיולוגיות; והקורונה היא חמורה בהרבה מאשר גל הרציחות במגזר הערבי, שכמובן איננו מזלזלים בו ולו לרגע.
חוק השב"כ נועד להבטיח שהשירות החשאי יפעל באיזון הראוי בין ביטחון המדינה לבין היותה דמוקרטית. הפעלתו נגד אזרחי ישראל שהם עבריינים - מסוכנים ומנוולים ככל שיהיו - מהווה הפרה של איזון זה. נגד עבריינים אמורים לפעול המשטרה ויחידות המודיעין שלה, לא שירות הביטחון המופקד על סיכול טרור, ריגול וחתרנות. הפעלתו של השב"כ מהווה, כמו הפעלתו של צה"ל, חציה של קו אדום בוהק. היא גם מעוררת את החשש, שמא צדקו מי שהתריעו שהשימוש בו בקורונה - שנכפה עליו - עלול להוות את תחילתו של מדרון חלקלק, בו השב"כ יופעל למשימות נוספות שאינן בתחום אחריותו.
הכל נובע מכך שהמשטרה היא ארגון כושל שאינו מסוגל למלא את תפקידו. המשטרה היא האמורה לתפוס את הנשק הבלתי-חוקי במגזר הערבי, ללכוד את הרוצחים ולהבטיח את הביטחון ברחובות. את כל זה היא אינה עושה מזה שנים; הדבר היחיד שהשתנה בסוף השבוע האחרון היה, ששוטרים בכפר קאסם חטפו פיזית לפרצוף את פירות פשיטת הרגל של הארגון בו הם משרתים. התרסקותה של המשטרה היא סכנה חמורה לשלום הציבור ולהבטחת הדמוקרטיה. אבל לא צריך להוסיף על כך הסטת משאבים ביטחוניים של צה"ל והשב"כ ממשימותיהם שלהם אל אלו של המשטרה, ובוודאי שלא צריך להחמיר עוד יותר את הפגיעה בדמוקרטיה על-ידי משלוח חיילים לרחובות וסוכנים לבתים. על הממשלה לחזור בה מהחלטה פסולה וחמורה זו, ואם לא - אין מנוס מהתערבות של בית המשפט העליון.
