החברה הממשלתית "דואר-ישראל" הייתה מאורגנת בעברה כיחידה מינהלית במשרד הדואר, שהפך למשרד התקשורת. בהמשך הוקמה רשות הדואר לפי חוק. זה לא הספיק לרפורמטורים, לרגולטורים, למפריטים וללליברטנים המקצינים. בהמשך הוקמה חברה ממשלתית לדואר, שנעשו בה שינויים אירגוניים משמעותיים, שהביאו התייעלות, חסכון, וצמצומים בכוח אדם בסניפים ובהוצאות, כשכל המהלכים בוצעו בשיתוף פעולה מלא של ועד העובדים והקשרי ההתאגדות המקצועית של העובדים עם ההנהלה. למרות זאת פועלת הממשלה בעקביות ובנחישות להחליש, ליבש ולנוון את הדואר ולהשניאו על ציבור המשתמשים. מטרת הממשלה להפריט את הדואר.
גם שר התקשורת ב"ממשלת השינוי", לא משנה את הכיוון, אלה מקצין אותו. זאת למרות שמהלך להפרטת דואר הנמצא תמיד בבעלות המדינה, לא ננקט במדינות קפיטליסטיות אחרות, זאת בשל מהותו הממלכתית, כולל יעדיו, תפקידיו ומכלול משימותיו, אחריותו המקצועית היחודית של הדואר. מדובר בארגון מהותי חשוב של המדינה הריבונית שאין להפריטו באופן מלא. זאת בדומה למוסדות ממלכתיים אחרים שאין להפריטם באופן עקרוני כמו: צבא, משטרה, בתי סוהר, שב"כ, מוסד, בתי משפט, רשות המיסים ועוד.
בהתייחס לבנק הדואר המשולב בדואר, מדובר במוסד חברתי שנותן שירותי דואר, בנקאות, גביה, תשלומים והעברות כספים מהממשלה לאזרחים מוחלשים בפריפריות גאוגרפיות וחברתיות ולשכבות חברתיות מוחלשות שהבנקאות ושירותי דואר מסחריים ועסקיים לא מעוניינים בהם ואף בורחים מהם. צריך לציין שגופים עסקיים לא ששים לתת שירותי דואר לפריפריות מרוחקות בניידות דואר כי זה לא ריווחי מספיק עבורם.
במהלך השנים ניתקו מהדואר והעבירו בזכיינות מהדואר לחברה עסקית מסחרית בשם "מסר", בקיבוץ "מצר", את שירותי חלוקת דברי הדואר הגדולים של המוסדות הציבוריים, העסקיים והפיננסיים. שירות זה לא מתפרס גם לפריפריות המרוחקות, כי לזכיין זה לא משתלם. באופן עקרוני, הזכיינים מחפשים להשקיע מינימום ולהרוויח מקסימום. במדינות רבות מבקשים זכיינים מהמדינה להלאים את האמצעים שנמסרו לתפעולם כמעט חינם, לאחר שניצלו ושחקו אותם עד דק במהלך החזקתם על ידם. זה נובע מהרצון שלא להשקיע הון רב בשיפוצם, התאמתם ושדרוגם על חשבונם. הזכיינים מעוניינים בדרך כלל גם בכוח אדם זול ובמיומנות נמוכה יותר, שיעלה להם בכמה שפחות עלויות והוצאות.
לצורך זה נחתמו אמנות בינלאומיות שמחייבות ממשלות שחתמו על האמנות, לקלוט כמויות גדולות של עובדים ממדינות זרות בעולם הגלובלי, בתנאים תעסוקתיים ובתנאי שכר זולים משל העובדים המקומיים, דבר שמוזיל את עלויותיהם. נשאלת השאלה מדוע הזכיין שלו יופרט הדואר לא יביא עובדים מהודו במקום חלק גדול מהישראלים (זה נכון גם ליבוא עובדים מיומנים לענף המיחשוב והדיגיטציה או צוותים רפואיים לבתי החולים). זה יבריח מהארץ את הדור הצעיר.
על חשבון הכלכלה המקומית
במסגרת השינויים בדואר ישראל, הוא קיבל מהמדינה יחודיות ובלעדיות במתן שירותי טיפול בדואר החבילות במרכז מיון ענק שהקים הדואר בפאתי העיר מודיעין. מדובר בפעילות בהיקף אדיר בשוק הקניות הגלובלי הוירטואלי המקוון. מדובר במיליארדי פריטים הנרכשים על-ידי ישראלים בכרטיסי אשראי בקניות וירטואליות מקוונות מתאגידי ענק כמו: אמזון, עלי אקספרס, עלי בבא ועוד רבים אחרים. כשכמויות החבילות הללו מגיעות לישראל בטיסות, יש למיינן ולהעבירן למסירה לקונים בסניפי דואר וחנויות נותנות שירות בתשלום לדואר ברחבי הארץ.
הפעילות הזאת פוגעת בענפים כלכליים רבים במשק הישראלי הסובלים מתחרות בלתי הוגנת ומתחרות במחירי היצף. הגישות הגלובליסטיות של המדינות והפדרציות הכלכליות הענקיות בנוסח עשרים ושמונה המדינות החברות ב"איחוד-האירופי" גרמו להגדלת סחר קמעוני גלובלי על חשבון הכלכלה המקומית של המדינות. זה תפס תנופה גדולה גם בשל פטורים ממכס על המוצרים שנרכשו בקניות מקוונות בארצות אחרות. הפטור ממכס ניתן על מוצרים מסוג עד שווי של עד כ-100 דולאר לכל חבילה. כיום יש חשיבה על הפחתת הפטורים ממכס.
שר התקשורת יועז הנדל, ממונה גם על תשתיות שירותי הטלמוניקציה, רשתות התקשורת והסייבר. במדינות העולם הן מצויות ברמות שונות של תהליכי שידרוג ומעבר לשימוש בכבלים עוצמתיים מבוססי סיבים אופטיים. לצורך שדרוג התשתית מניחים תאגידים זכייניים כבלי תקשורת עוצמתיים ומקרינים תוך יצירת סיכונים בריאותיים בעייתיים בכל אתר בערים, בשכונות ובבתי מגורים בטכנולוגיות ה-5G. זה כולל גם שידרוג אנטנות עוצמתיות למערכות סלולריות לטכנולוגיה זאת. יש לזה זיקה גם לעמודי תאורה. שר התקשורת מתעניין ושם את כל יהבו בנושאים אלה.
נושאים אלה שנויים במחלוקת ציבורית במדינות רבות, שבהן מקיימים אקטיביסטים דמוקרטיים פעולות מחאה כולל הפגנות רבות משתתפים. עושה רושם שהשר הממונה על התקשורת והדואר "בממשלת השינוי של ישראל" אשר חשק בתפקיד - אינו מתעניין בשדרוג הדואר שנמצא בתחום סמכותו. עושה רושם ששר התקשורת לא מתעניין בכך שדברי דואר בישראל מגיעים ליעדם רק אחרי תקופות ארוכות מאוד ושכדי להגיע לסניף דואר כדי לקבל שירות ממגוון שירותי הדואר יש להזמין תור מראש פרק זמן מראש.
גם כשכבר נכנסים לסניף דואר לפי התור המוזמן, ממתינים בפועל לעיתים קרובות, זמן ארוך היכול להגיע לשעה. קיים כאן שירות מדורדר עקב ייבוש מכוון בכסף ומשאבי כוח אדם. דואר ישראל פועל בכוח אדם מצומצם יחסית להיקף כוח האדם שעמד לרשותו כאשר אוכלוסיית ישראל מנתה פחות מחצי בהשוואה לימינו אלה. לצערי הרושם הוא שהשר לא מתרגש מכך.
