שניים מהאירועים החשובים ביותר בתחום הדיפלומטיה העולמית יתקיימו בסוף החודש. ב-30 באוקטובר יתכנסו ברומא מנהיגי G20 לוועידת פסגה, ולמחרת תיפתח בגלזגו פסגת האקלים של האו"ם. בשתיהן תידון השאלה כיצד יכולות ממשלות העולם לעבוד יחדיו כדי לשנות את המסלול ההרסני בו מצוי כדור-הארץ בשל התחממותו. אבל משניהם ייעדרו מנהיגי מפתח. הנשיא ולדימיר פוטין כבר הודיע שישתתף בשני האירועים רק בווידאו, והנשיא שי ג'ינפינג – אשר לא יצא מארצו מאז ינואר 2020 – צפוי להיעדר גם הוא.
וושינגטון פוסט מציין, כי גם מנהיגים רבים אחרים לא ישתתפו ובהם נשיא ברזיל, חאיר בולסונרו, ונשיא מקסיקו, אנדרס אוברדור. לא ברור מהן תוכניותיהם של ראשי ממשלות הודו ויפן, נרנדרה מודי ופומיו קישידה. רק בודדים מאלו שלא השיבו על ההזמנה טרחו לנמק זאת (קישידה ציין את הבחירות בארצו ב-31 בחודש).
ניתן להבין מדוע קיימת הססנות בעיצומה של מגיפה, ובכל מקרה – בפסגת גלזגו ישתתפו לפחות 100 ראשי מדינות וראשי ממשלות ועוד בכירים מן המגזר הפרטי. אבל היעדרם של רבים אחרים – ובמיוחד פוטין ושי, המצויים בעימות עם ארה"ב והמערב - מפחיתה עוד יותר את התקווה שהקורונה תגביר את שיתוף הפעולה הבינלאומי.
השתתפות מועטה יחסית בגלזגו תעמיד שוב את בריטניה באור הזרקורים בתחום הקורונה, מציין הפוסט. בוריס ג'ונסון, שפעם פקפק בהשפעות שינויי האקלים, ביקש לנצל את הפסגה כדי להשיב את ארצו לקדמת הבמה לאחר הברקזיט. מדיניותו מול הקורונה מצויה במחלוקת קשה, ולצד שיעור ההתחסנות הגבוה והסרת רוב המגבלות – התחלואה נמצאת בעלייה ועלולה להגיע ל-100,000 ביום. מומחים רבים לבריאות הציבור קוראים לג'ונסון לשוב ולהטיל לפחות חלק מהמגבלות. המשתתפים בפסגה גלזגו יהיו פטורים מחובת ההתחסנות לצורך אירועים המוניים, אך יחויבו להיבדק מדי יום.
צריך בדיוק את המדיניות הללו
אך הדאגה אינה מוגבלת לבריטניה. כאמור, מנהיגי G20 ייפגשו באיטליה, שם התחלואה נמוכה יחסית והמגבלות נאכפות בקפידה. הבעיה היא במדינות שתגובתן למגיפה אינה מספקת. הקרמלין אמר שפוטין ייעדר מפסגה זו בשל הזינוק בתחלואה ברוסיה (לא ניתן הסבר לחיעדרותו מפסגת גלזגו); מאז פרוץ המגיפה הוא יצא מארצו פעם אחת בלבד – לפסגה בחודש יוני בז'נבה עם הנשיא ג'ו ביידן. ואילו בסין, למרות הצלחתה בהכלת הנגיף, שי הפסיק את כל הנסיעות ואם היה יוצא לוועידות הפסגה – היה נאלץ להיכנס לבידוד עם שובו. בולסונרו נסע הרבה, אך לא תמיד התקבל בסבר פנים יפות – כמו למשל כאשר הגיע לעצרת האו"ם בניו-יורק.
הבעיה היא, שמעורבותן של מדינות אלו בדיוק היא חיונית להתמודדות עם שינויי האקלים. רוסיה היא מפיקת הגז הטבעי השנייה בגודלה בעולם, אבל מערכת הצנרת המיושנת שלה אחראית לדליפות רבות של גז המתאן. ברזיל היא ביתו של יער האמזונס, שכריתתו הסלימה תחת בולסונרו. רבים ממנהיגי המערב סבורים שבידי סין מצוי המפתח לעמידה ביעד של הגבלת ההתחממות הגלובלית למעלה וחצי בסוף המאה. היא פולטת גזי החממה הגדולה בעולם, בין היתר בשל התמכרותה לפחם כמקור אנרגיה לייצור חשמל.
רוסיה, סין וברזיל התחייבו לפעול בתחום האקלים, אך מומחים אומרים שעליהן לעשות הרבה יותר. הפוסט מצא השבוע, כי הנתונים על רוסיה אינם מסתדרים עם הבטחתה להפחית את פליטת המתאן. הבטחתו של בולסונרו להפסיק עד 2030 את כריתת העצים אינה עולה בקנה אחד עם הגידול בכריתה בחודש שעבר. שי הבטיח בחודש שעבר להפסיק לממן כריית פחם במדינות אחרות, ובמקום זאת לתמוך במעבר לאנרגיה ירוקה; אבל הכרייה המקומית נמשכת במלוא הקצב.
פקידים העוסקים בהכנת פסגת גלזגו אומרים, כי השתתפות מרחוק לא תתאפשר: "זוהי פגישה פיזית והמשתתפים יצטרכו להיות בה פיזית", אמר השבוע פקיד בריטי. בפסגת G20 תתאפשר כנראה השתתפות מרחוק, וכאמור – האקלים צפוי להיות הנושא המרכזי. ההיעדרות הפיזית של מנהיגים משתי ועידות הפסגה תגביר את הפסימיות לגביהם. נקודת אור יחידה: בפסגת האקלים הקודמת, לפני שנתיים – בעת ממשל טראמפ – גם לארה"ב לא היה ייצוג בדרך בכיר.
