כבר כתבתי מאמר שלם על השימוש הבעייתי במילה "חד-משמעית" שפשתה במקומותינו כמו "כאילו" בזמנו. התייחסתי לכך שלא נהיר לי איך הכל ברור לכולם חד-משמעית, בלי ספקות, כל אחד נחרץ בעמדותיו, ורק אני העני ממעש מסייג את דבריי בביטויים כמו "כנראה", כי לי לא ברור כלום. אלא שלאחרונה שמתי לב שמי שמרבה להשתמש ב"חד-משמעית" הן דווקא נשים, לא סתם נשים - פוליטיקאיות, ולא סתם - שרות.
ואני תוהה, על מה זה מצביע? על חוסר ביטחון עצמי בסביבה המצ'ואיסטית בה הן מצויות? האם השימוש במילה זאת נוטע בהן ביטחון על צידקת דרכן? זאת תופעה ידועה בפסיכולוגיה של "הפוסל במומו פוסל", וכנראה שחסרת הביטחון העצמי רוצה להיראות נחרצת בהשקפותיה. או שסתם הוא או היא קיצוניים. אך נחרצות אינה רק תופעה נשית, אדרבה, הגברים שהכי משתמשים בביטויים סקסיטסטים הולכים זקוף מתחת לשטיח אצל נשותיהם השתלטניות. הם גיבורים על חלשות כי הם חלשים מבית. כך הגברברים מרגישים עליונים, מחפיצים נשים, אולי כנקמה על האישה הרודה בהם.
אין להבין מכך, חס וחלילה, שאין אמיתות אבסולוטיות, טוב ורע, צדק ועוול. כי אתיקה טובה משחיתות, סובלנות עדיפה על גזענות, נאורות עדיפה על אמונות תפלות. אני רחוק מלתמוך במאמרים אקדמיים עבשים, עם עשרות ציטטות ותילי תילים של הסתייגויות, עד שבסוף אינך מבין מה הייתה כוונת המשורר ומה רצה להגיד. כוונתי רק להגיד שזה מסוכן לצבוע הכל בשחור ולבן, כי המציאות היא ברוב המקרים צבעונית, וספקנות היא תכונה טובה של החוקר והפילוסוף, כמו אימוץ דרך הביניים, למצוא את המאחד במקום את המפלג, עם אתוס משותף במקום כיתתי. בהחלט ייתכן שעטנז, שמאלן בהשקפתו הכלכלית חברתית שהוא גם נץ מתון, כאחדות העבודה בזמנו, להבדיל מימינו בהם הכיתתיות מולכת, הלנו אתה או לצרינו, אם אתה ימני אז אתה שמרן בכל התחומים ואם אתה שמאלן אתה בהכרח יפה נפש התומך בכל העשוקים.
יש להיזהר גם ממסר אמביוולנטי, כשגדולי אבירי זכויות האדם, הנלחמים בחירוף נפש בעד זכויות הפלשתינים העשוקים, עושים זאת במקרים רבים בשביל לחפות על גזענות חבויה כלפי מזרחים שמתפלחת להם מדי פעם בביטויים מכפישים על נאנדרטלים, מנשקי קמעות, מטפסים על עצים וכדומה. הערבים לא מאיימים עליהם, הם שם ואנחנו פה וכך ראוי שיישאר - ווייעט פין אונס, הרחק מאיתנו. לעומת זאת המזרחים מתחתנים עם בנותינו, פולשים לשכונותינו, תופסים עמדות מפתח באירגונים שלנו, בפוליטיקה, בתרבות, באקדמיה, בקיצור מאיימים על ההגמוניה שלנו.
הבלוף מתברר באותם המקרים שערבי בכל זאת שוכר בית בשכונות היוקרה שלהם או מתאהב בבנותיהם, או אז הם שוכחים את כל העקרונות הנעלים שלהם והופכים לסתם גזענים מהשורה. כי אולי התופעה הכי מדאיגה בשימוש בביטויים נחרצים היא הצביעות. הוכחתי לא פעם איך אין אובייקטיביות בעיתונות, בתיאטרון או בקולנוע והם נגועים באג'נדה מימי מקארתי ועד סטלין, מהחברה הויקטוריאנית המדירה נשים ולהט"בים ועד הלטיפונדיות התל אביביות המדירות ניצים ואפילו יונים כסובול שמעז להתייחס למתנחלים כבני אדם ולא קלגסים.
גדול הצבועים בהקשר זה הוא "ללא ספק" בנימין נתניהו שהוא להטוטן בעקרונות - הערבים נוהרים לקלפיות אלא אם כן זה בשביל להצביע לאבו יאיר, גנץ נסחט על-ידי האירנים אבל הוא מוכן לתת לו את ראשות הממשלה רק שיסלק את בנט, אולמרט לא יכול להיות ראש ממשלה תחת כתב אישום עד שזה מגיע לפתח ביתו של ביבי. הוא בהחלט צובע כל דבר בשחור ולבן, חד-משמעית, רק שהשחור הוא פעם לבן והמשמעות מתחלפת כל בוקר. הוא מחפיץ נשים (שאשא שאשא, מתייסרת מתמסרת) בגלל ש... ולא אוסיף.
והוא מאוד אוהב מזרחים כל עוד הם רק חסידים שרופים שלו, אבל בצמרת רשימת הליכוד היו רק שני מזרחים שהן גם נשים - שתי ציפורים במכה אחת. כולם גם יודעים מה עשה למען הפריפריה, שכונות העוני, אינטגרציה של מזרחים וערבים, על חשבון הטייקונים שנואי נפשו. ולפני שמאן דהוא יטען שגם מי שכותב ספרים עבי כרס הוא רק גרפומן שאין לו מה להגיד, וריבוי המילים מצביע על מיעוט החשיבה, אפסיק דיסרטציה זאת, כי חד-משמעית זאת עלילה שאינה נכונה, שקר מוחלט!
